תאונת דרכים: שמירת הריון והזכויות הנלוות

בשנת 2013 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה (בתיק ת.ד. 10205-08-13) אשר ייחס לו רשלנות בנהיגה, אשר גרמה לתאונת דרכים, במסגרתה פגע העורר בהולכת רגל (להלן: "הנפגעת" או "המנוחה") שעברה במעבר חציה וגרם לה פגיעת ראש קשה (להלן: "התיק הראשון").

כן אמר עו"ד עמוס לב"כ המאשימה, כי העורר נמצא בתאילנד, לשם הוא עזב עם משפחתו בפברואר 2016, כי אשת העורר נימצאת בשמירת הריון וכי העורר אדם נורמאטיבי ובכוונתו לחזור לארץ.

בדיון שהתקיים בפניי, ניסה ב"כ המשיבה להותיר שאלה זו בערפל מסוים, תוך שאמר: "כל החלטה של הרשויות בתאילנד בנוגע למצבו הנוכחי של העורר הן בכל הנוגע לגירושו והמעצר הנילווה אינם תולדה של צו ההבאה שיצא בארץ. לצוו הזה אין תוקף בתאילנד, מה שכן יש זה כפי שנאמר בפרוטוקול בפני בית המשפט קמא, מידע שעבר לפיו העורר צריך להתייצב בארץ להליך פלילי, מידע שהועבר לנציג משטרת ישראל בתאילנד". בהמשך אמר: "הפניה כפי שנעשתה לאחר שנה, היא פניה שמדינת ישראל מצאה אותה כהכרחית על מנת שיתקיים ההליך". בפרוטוקול בית משפט קמא לא נאמר שהועבר "מידע" לרשויות בתאילנד, אלא שצו ההבאה הועבר למשטרת תאילנד.

כן ראו דברי כבוד השופט ברק (כתארו אז) בבג"ץ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3), 294, 298, אשר אמר: "חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי [...] אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו כאדם". כן ראו: בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים (12/2/2007) ובג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים (13/6/2017).

...

סופו של דבר, בנסיבות כפי שתוארו לעיל, אינני רואה פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא, עת הוציא את צו ההבאה.

אמנם, אינני יודעת ולא אוכל לקבוע, בוודאות, כי אם יבוטל צו ההבאה, העורר אכן ישוחרר מהכלא, על ידי הרשויות בתאילנד, אולם מאחר שהונח בסיס לאפשרות כזו ומאחר שניתן להבטיח את התייצבותו של העורר למשפט, באמצעים אחרים, שפגיעתם בעורר פחותה, אני מקבלת את הערר ומורה כדלקמן: צו ההבאה שהוצא נגד העורר בתיק זה מבוטל בזה.

ביטולו תקף מעת חתימתי על החלטה זו. אני מקבלת את הצעת הורי העורר, לפיה יפקידו ערבויות, לפי שיקול דעתי, להבטחת התייצבות העורר לכל הדיונים בתיק ובהתאם - אני מורה, כדלקמן: (1) הורי העורר יחתמו במזכירות בית המשפט, עד לא יאוחר מיום 4/12/17, על כתב ערבות להבטחת התייצבותו של העורר לכל הדיונים בתיק (להלן: "ההתייצבות").

כפי שציינתי מדובר בכתב אישום חמור בפני עצמו במיוחד נוכח העובדה כי יש מספר עבירות נילוות והחמורה היא מסירת פרטים כוזבים שיש בה אופי פלילי בניסיונו להכשיל את האכיפה.

כתב אישום אחד גרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק.

הנאשם נשוי ואישתו בחודשי הריון מתקדמים.

זכות ערעור כחוק.

...

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל אני סבורה כי יש מקום , במקרה זה, לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבחור באפיק שיקומי אשר יהיה בו גם כדי לתרום לאינטרס הציבורי.

אני מורה על הפעלת עונש מותנה של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים כפי שנפסק בבימ"ש לתעבורה ביום 20.5.14 בתיק תעבורה 6954-11-13 לריצוי באופן חופף 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 2 שנים.

השאלה העומדת להכרעתנו היא: האם גב' דורין יוסף (להלן – התובעת) זכאית לגימלת שמירת הריון לתקופה שמיום 24.1.2019 ועד ללידה ביום 3.5.2019? בהסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי, פרופ' יוסף שנקר, לחוות דעתו בשאלה זו (החלטה מיום 1.3.2020).

המומחה פירט בחוות דעתו המסמכים שעמדו לרשותו, פירט רקע רפואי של התובעת ובו צוין כי בשנת 2009 היתה מעורבת בתאונת דרכים ובה ניחבלה בברך שמאל.

סיכון רפואי זה אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאישה או לעובר (עב"ל(ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי – ענבל כתב (5.10.2014)) אולם עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האישה או העובר (ראו עב"ל(ארצי) 33203-11-17 יליזבטה צ'ורננקי – המוסד לביטוח לאומי (23.12.2018)) ועוד נקבע בפסק דין זה כי "מאחר ועסקינן בשאלה רפואית מובהקת הרי שבחינת הסוגיה צריכה להעשות בראש ובראשונה לאור עמדת הרופא שמילא "בזמן אמת" את טופס הבקשה המקורי הנילווה לתביעה, שלגביו כבר נפסק ש"יש לו מעמד כבד משקל, בדומה לתעודת אי כושר בתאונה בעבודה" (מתוך עב"ל(ארצי) 479/97 המוסד לביטוח לאומי – לימור גבאי (3.2.2002))".

...

בנסיבות אלה נדחית טענת התובעת כי בשל אי התייחסות המומחה לפגימה זו לא ניתן לשלול בודאות שמירת הריון בתקופת הרלוונטית.

בנסיבות דנן, מצאנו כי חוות דעת המומחה ברורה, מנומקת ומבוססת ולא מצאנו לסטות ממנה.

באשר למומחה נוסף, התובעת לא הראתה סיבה מוצדקת לכך ועל כן גם בקשתה זו נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

המומחה התבקש לחוות דעתו ביחס לשאלה האם זכאית התובעת לגימלת שמירת היריון לתקופה שמיום 4.10.2018 ועד יום 11.1.2019 (להלן: התקופה שבמחלוקת).

אנא הסבר את משמעות הממצאים (ד"ר רוזנר, אורתופד): "אקסטנציה גורמת לכאבי גב, SLR גורם לכאב בסימפיזיס פוביס, כאב ממוקד מעל הסימפיזיס פוביס". הנתבע היתנגד שכן המומחה השיב על כך בסעיף 1 לחוות דעתו ואף הסביר בפירוט על הכאבים הנלווים לסימפיזיוליזיס ומדוע אין בהם כדי לסכן את התובעת או את עוברה.

אשר לשאלה יא', אין מניעה כי תועבר אל המומחה בנוסח הבא: "בשים לב לשתי תאונות הדרכים שעברה התובעת, האם הנך מסכים כי האבחנות שלאחר תאונות הדרכים היו עלולות להחמיר בעקבות ההיריון?" האם נכון כי התובעת סבלה מאנמיה במהלך הריונה? מה משמעות איבחנה זו מבחינת סכוני ההיריון? האם נכון כי התובעת סבלה מהתכווצויות מוקדמות? ממה לדעתך נגרמו? אם כן – מדוע מצב זה לא הצדיק מנוחה? הנתבע היתנגד להעברת השאלות מן הטעם שלתובעת לא ניתנה שמירת היריון בשל אבחנות אלו ועל כן אינן רלוואנטיות להליך.

...

התובעת סבורה כי על המומחה להבהיר את עמדתו בנוגע לאופי התלונות שיש למצוא באנמנזה, בשים לב לתדירות הביקורים, אופי התלונות והעובדה כי מספר רופאים שבדקו את התובעת הגיעו לכלל מסקנה כי מצבה מצדיק שמירת היריון.

השאלה תועבר אל המומחה בנוסח הבא: "האם נכון כי אין בהכרח למצוא ברשומת הרופא (אנמנזה) תלונות מפורטות יותר על אופי הכאב כגון: קושי בעלייה במדרגות או קימה מהמיטה? בתשובתך התייחס לאופי התלונות שיש למצוא באנמנזה, בשים לב לתדירות הביקורים של התובעת, אופי תלונותיה והעובדה כי מספר רופאים שבדקו את התובעת הגיעו לכלל מסקנה כי מצבה מצדיק שמירת היריון". בבדיקה רפואית מיום 14.10.2018 צוין כי התובעת סובלת מסחרחורות, הקאות, שחור בעיניים ודופק מואץ.

אשר לשאלה י', אני סבור כי היא חורגת מהמסד העובדתי שהועבר אל המומחה ועל כן אין מקום להעברתה אליו.

כידוע, הזכאות לגימלת שמירת הריון מותנית בכך שהעדרותה מהעבודה של המבוטחת, על פי אישור רפואי בכתב, התחייבה בשל אחת מן החלופות שנקבעו בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995: "58. בסימן זה -

מכל מקום בחינת שאלה רפואית זו צריכה להעשות לאור עמדת הרופא המאשר שמילא בזמן "אמת" את טופס הבקשה המקורי הנילווה לתביעה, שיש לו מעמד כבד משקל.

הופנתה לרופא נשים ורופא תעסוקתי; 31.3.19- נבדקה במרפאה תעסוקתית- לא קיבלה המלצה לשמירת הריון אלא המלצה על הקלות בעבודה בשל תלונותיה על החמרת כאבי גב המקשים על עבודתה בישיבה ממושכת-כאמור, התובעת לא טענה כי פנתה למעסיקה בעיניין זה; 28.4.19 – פנתה לטפול רפואי בשל "לחצים בבטן"- אובחנה עם דלקת בשתן ; 26.5.19 –התובעת נבדקה עקב מעורבותה בתאונת דרכים (תאונת שרשרת)- לא היתה פעילות רחמית ושוחררה במצב טוב).

...

המסקנה מבוססת על המאמרים שפורסמו בעיתון מוביל בתחום המיילדות והגינקולוגיה" התובעת הגישה בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדיה, לה התנגד הנתבע.

לסיכום: יש קושי לעבוד בישיבה ממושכת.

התוצאה התוצאה הינה שתביעת התובעת לאישור תביעת גמלת שמירת ההיריון מתקבלת חלקית- ביחס לתקופה שמיום 12.6.19 ועד ללידה ביום 23.7.19.