תאונת דרכים: קביעת נכות בגין פגיעה בברך ובמיניסקוס

טענות הצדדים בקליפת אגוז: לטענת המערערת, לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם שכן הנכות שנקבעה בעקבות התאונה הקודמת היא בגין הפגיעה במנסקוס בברך שמאל לפי פריט 48 (2)(ז)(1) – פגיעה שונה ונפרדת בעוד שהועדה הרפואית לעררים קבעה בהחלטתה הראשונה מיום 12.6.12 כי בעקבות התאונה השנייה נגרמה למערערת פגיעה ברצועת MCL בברך שמאל עם אי יציבות קלה של הברך.

...

נוכח כל האמור מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד ויש להחזיר את התיק לוועדה.

סוף דבר: א. הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.ששאאם לא כן יש הפרשי צהמדה וריבית מיום מתן פסק הדין הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהמצאתו ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ד, (23 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ברך ימין המומחה הבהיר את הקביעה הרפואית הנוגעת לכל אחת מהברכיים, הסביר את עמדתו, הבהיר כי הוא סבור שאף שלא היה איבחון בעת התאונה, ומשנמצאה פגיעה של קרע במנסקוס בברך ימין בחלוף הזמן, יש לזקוף מחצית מהנכות בשל כך לתאונה ומחצית לשינויים הניוניים הקודמים.

...

לנוכח הסבריו הארוכים והמפורטים של המומחה בעניין זה, הן לשאלות שהפנה ב"כ התובעת והן לשאלות של ב"כ הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), אני קובעת כי נכותה של התובעת בגין הפגיעה בברך ימין הנובעת מהתאונה היא בשיעור של 5ֵ% מתוך נכות כוללת של 10% בברך זו. ברך שמאל אין חולק כי השבר שנגרם לתובעת בברכה השמאלית היה בדרגה הנמוכה ביותר מבין דרגות השבר האפשריות, אולם כפי שהבהיר המומחה, בעקבות השבר נוצרו שינויים ניווניים קשים לרבות שחיקת סחוס עמוקה ומפושטת באזור השבר (במדור האחורי).

אני מקבלת את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין הסיוע שקיבלה ממוריה או מבני משפחתה האחרים בתקופת האשפוז, לרבות אשפוז היום, שהיה יומיומי, ולנוכח הנסיבות (בהן קיבלה את מרבית העזרה מהמוסד הרפואי), הוא נקבע בסכום של 1,000 ₪ לחודש.

אני קובעת לתובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות הניידות המוגברות, הנובעות מהנכות שהיא תוצאה מהתאונה (מעבר להוצאות להן היתה נזקקת אלמלא התאונה), בסכום כולל של 40,000 ₪, הן לעבר והן לעתיד (מחושב לפי 200 ₪ לחודש, במעוגל).

ריכוז סכומי הפיצויים עזרה 146,000 ₪ הוצאות רפואיות 15,000 ₪ הוצאות ניידות 40,000 ₪ דיור / התאמת דיור 20,000 ₪ כאב וסבל 70,470 ₪ סה"כ 291,470 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 291,470 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

את ההגבלה המינימאלית הקיימת בכיפוף הברך ואת הכאבים להם טוען המערער, הסביר פרופ' רוזן על רקע הקרע הרוחבי שנימצא בקרן האחורית של המיניסקוס וממצאים אלה קשר המומחה לתאונה, וזאת חרף היותו ער לקיומו של גידול שפיר באיזור ברך זו, ולמרות התעוד המלמד שהמערער ניחבל ברגלו הימנית בתאונה קודמת מיום 1.10.09.

לדעת בית משפט קמא המערער יכול לחזור לעבוד ולתפקד בעבודות וההפרעה עקב התאונה, אם קיימת, מתבטאת בכאבים נקודתיים וחולפים שיכול והתובע יסבול מהם עקב הפעלה מאומצת לברך ימין בלבד, ומה גם שלמרות התאונה והנכות שנקבעה בעקבותיה, חזר המערער לעבודתו בתחום הבנין ועבד ברציפות עד לתאונה מיוני 2013, ומכאן, שהתאונה לא השפיעה באופן משמעותי על יכולתו לעבוד גם בעבודתו הפיזית כמנהל ופועל בנין, ומאז התאונה המאוחרת לא חזר המערער לעבודה.

לטעמו היה מקום לקבוע את נכותו בגין הפגיעה בברך בשיעור של 10%, דהיינו, בהתאם לנכות המלאה לפי התקנות, ולא להסתפק בשיעור של 5% כפי שקבע המומחה.

...

הנכות האורתופדית שנגרמה למערער הועמדה על 5%, כשלמעשה הנכות בהתאם לתקנה 48 (2) (ז) 1 לתוספת של תקנות הביטוח הלאומי, מקנה 10% נכות אורתופדית, אך המומחה הרפואי קבע, מנימוקים שפירט, כי נכון לקבוע בנסיבות הענין נכות מותאמת בשיעור של 5%, קביעה שאין להתערב בה. ואולם, בהביאנו בחשבון את סוג עבודתו של המערער שהיא עבודה פיזית, ואת תוחלת חיי העבודה עד הגיעו לגיל 67, דהיינו, 26 שנות עבודה, סבורים אנו כי נכון היה לחשב את הפיצוי המגיע בראש נזק זה אמנם על דרך האומדן ואולם בשיעור שלא יפחת משמעותית מן החישוב האריתמטי.

קביעותיו של בית משפט קמא בעניינים אלה מקובלות עלינו, מה גם שהמומחים הרפואיים נחקרו בפני בית משפט קמא, לא הוכח כי נשמט הבסיס מתחת לחוות דעת אלה, והמסקנה הסופית אליה הגיעו המומחים בחוות הדעת שלהם, לא נסתרה.

על יסוד כל האמור לעיל אנו מקבלים חלקית את ערעורו של המערער, ומחייבים את המשיבה לשלם למערער סכום נוסף של 15,000 ₪ נכון לתאריך 20.1.15, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ ולרבות החזר השווי הכספי של אגרת הערעור.

5.2 בוועדה רפואית לעררים מיום 16.05.2011 נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בברך שמאל – נזק במנסקוס בצורה קלה לפי סעיף 48(2)זI לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, זאת החל מיום 31.10.2010.

8.3 הפסד שכר לעתיד בנסיבות העניין כפי שבאו בפניי ולאור כל קביעותיי לעיל, הרי שבשים לב לגילו של התובע, כמו גם לעובדה כי בהיעדר השכלה מקצועית מוגבל פוטנציאל הישתכרותו לאותן עבודות בלתי מקצועיות, הכרוכות לעיתים במאמץ גופני, בו עשויה נכותו לבוא לידי ביטוי, מוצאת אני לפצותו בראש נזק זה הצופה פני עתיד בסכום הנגזר מבסיס הישתכרותו עובר לתאונה ושיעור נכותו הרפואית/תפקודית (חישוב אקטוארי מלא עד גיל 67), העומד נכון למועד פסיקתי על סך של 46,061 ₪.

...

6.8 לא זו אף זו. נוכח ממצאי בדיקת התובע בוועדה הרפואית לעררים מצאה זו לקבוע כי "על בסיס הבדיקה הפיזיקאלית, בדיקות ההדמיה ותאור מאמציו וקשייו של התובע לא ניתן להגיע למסקנה כי אין ביכולתו למלא תפקידו במתכונתו הקודמת" (ראה ת/13 סעיף 23 סיכום ומסקנות ועדה רפואית לעררים (127254) מיום 16.05.2011).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובע, בהתאם להסכמה בדבר חלוקת האחריות ביניהם, את הפיצוי המפורט לעיל בניכוי תשלומי המל"ל ובצירוף הוצאות משפט (אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד על פי הוראות הדין.

לאחר ניתוח החלפת ברך בשנת 2021 הגיש התובע למל"ל תביעת החמרה שם קבעה הועדה הרפואית נכויות זמניות ומתום תקופתן, קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19% המהוים: 10% נכות בגין צלקת מכערת בברך שמאל, 10% נוספים נכות בגין נזק במנסקוס בצורה קלה בברך שמאל.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הדרושה לעניינו קבועה בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." הטעמים המיוחדים המצוינים בחקיקה הנ"ל נקבעו בהילכות מנחות בפסיקה עניפה אשר בהתקיימם ניתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות של פי דין.

...

בשים לב לכך, באתי לכלל דעה כי המקרה דנן חוסה תחת המקרים החריגים שבהם יש להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור נוכח טעמים עובדתיים כבדי משקל שיכול ויש בהם אפוא לשנות מהותית את קביעת המל"ל. בנסיבות העניין, הבקשה מתקבלת.