תאונת דרכים: פגיעה חמורה בעמוד השדרה

" עפ"י בקשת ב"כ התובע ובהסכמת ב"כ הנתבע, לאור חומרת הפגיעה של התובע בתאונת הדרכים מיום 10.4.13 –מונה מומחה רפואי נוסף ד"ר עדי בירון, אשר מסר חוו"ד מומחה לביה"ד ביום 30.12.15 והשיב על שאלות הבהרה בתאריך 12.2.16.

בבדיקת רופא אאג לא היו ממצאים פתולוגיים וסיכומו היה כי "אין לראות בעיה חריפה של אאג". על פי פיענוח CT עמוד שדרה צוארי מ-10.4.15 לא היתה עדות למימצא חבלתי.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת להלן: בחוות דעתו של ד"ר ראובן בן טובים קובע המומחה הרפואי, כי התובע אכן סובל מלקות שמיעה דו-צדדי ובכל ספקטרום התדרים ויותר משמאל אך עקב זיהומי האוזניים, הדווחים על לקות שמיעתית וכן נקבים בתופית בעברו של התובע – אין אפשרות ויכולת להעריך נכונה את הנזק השמיעתי כתולדת תאונת הדרכים בתיק זה. לדעת המומחה – קיים קשר סיבתי רפואי בין תאונת הדרכים ולקות השמיעה של התובע, אך קשה לאמוד ולכמת זאת באחוזים בהתייחס לעברו האוטיולוגי של התובע.

לסיכום קובע ד"ר בירון, כי אין עדות לפגיעה באוזניים של התובע בתאונת הדרכים ביום 10.4.13 ואין קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין התאונה.

בנסיבות אלה אני קובעת, כי עפ"י חוות דעת שני המומחים הרפואיים - לקות השמיעה והטנטון שמהם סובל התובע אינם קשורים קשר סיבתי רפואי ומשפטי לתאונת הדרכים מיום 10.4.13.

בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת.

הצדדים לא חלקו על קביעה זו. הפגיעה התפקודית באשר לפגיעה התפקודית, טוענת התובעת שיש להעמידה על שיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית, שכן נכות זו בנוסף לנזקיה עובר לתאונה בגין גב תחתון, גרמה למיגבלה חמורה בעמוד השידרה.

בפסיקה נקבע שכאשר בני מישפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני מישפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

...

בענייננו לא שוכנעתי כלל ועיקר שהעזרה שהוענקה על ידי אמה של התובעת עומדת בקריטריונים אלה.

סוף דבר: סך הפיצוי המגיע לתובעת: הפסד שכר עבר סך של 10,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 82,687 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה והוצאות.

דיון והכרעה קביעת מיתחם העונש ההולם הערך החברתי הנפגע מבצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה גרימת "חבלה של ממש" בתאונת דרכים היא מבין העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה בגינה קבע המחוקק עונש מינימום של פסילת רישיון נהיגה ל – 3 חודשים.

בעפ"ת 36094-10-11 רוקסנה שטרית נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) (23.01.12) פגעה המערערת ב-3 הולכות רגל וגרמה להן לפציעות חמורות, בהן, שברים בגפיים ובעמוד השידרה, דימום מוחי, אישפוז במחלקת טפול נמרץ, ניתוחים מורכבים וכן שקום ממושך.

...

סוף דבר בבואי לגזור את עונשה ההולם של הנאשמת לקחתי בחשבון כי יש לנקוט בענישה אינדיבידואלית, הבוחנת את נסיבותיה האישיות של הנאשמת.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת חומרת העבירות בהן הודאתה והורשעה הנאשמת, ומאידך שקלתי את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, גילה, מצבה הבריאותי ועברה התעבורתי המקל, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: הנני דנה את הנאשמת למאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים.

הנני דנה את הנאשמת לתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪.

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל רוכב אופנוע (להלן: "הנפגע") חבלות חמורות, עבירה בנגוד לסעיף 62(2) בצרוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, ובעבירות של אי מתן זכות קדימה, פנייה שלא בביטחה והתנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, בנגוד לתקנות 64(א)(1), 41 ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצרוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגע חבלות חמורות בעמוד השידרה וקרע ללא תקנה בחוט השידרה, והוא נותר כיום משותק בפלג גופו התחתון ומרותק לכסא גלגלים.

...

ובאשר לגזירת העונש הראוי כאן, שוכנעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מיצוי מלוא חומרת הדין עם הנאשם.

מסקנה זו נתמכת בגילו הצעיר של הנאשם ובעברו הנקי, כמו גם בהשלכות העונש עליו ועל יכולתו לעבוד ולהתפרנס.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") תמצית העובדות הרלוואנטיות התובעת, עקרת – בית ילידת 30.9.1972, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.2.2017.

כמו כן, עברה התובעת בדיקה של עמוד השידרה הצוארי ובמסגרתה אובחנה כסובלת מפגיעות חמורות בגב ובעמוד השידרה.

...

חישוב הפיצוי בשים לב למכלול הנתונים, אני סבור שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לפי החישוב כדלקמן: הפסד כושר ההשתכרות לעבר: מאחר והנזק המיוחד דורש הוכחה, ולא הוכח כי נעשו ניסיונות להשתלב בעבודה שלא צלחו (פ' עמ' 6 ש' 27-33) ומאידך, התאונה הביאה להגבלה בתפקודה כאמור לעיל, ראה גם תקופות אי הכושר שהעריך המומחה בתחום האורתופדי לרבות שיעור הנכות התפקודית שנקבעה על ידי, הרי במקרה הנדון יש להעריך את הפסדי השכר לעבר על בסיס הערכה גלובאלית לעבר ממועד התאונה ועד היום: בסך של 42,000 ש"ח אובדן כושר ההשתכרות לעתיד כפי שציינתי לעיל, מאחר שהתובעת לא עבדה משנת 2012 וכאמור היא לא עברה כל הכשרה מקצועית, ולא הוכח בפני בראיות סיכוייה להשתלב בשוק העבודה למרות מגבלותיה התפקודיות מחד ומאידך, המשך העזרה הניתנת למשפחתה בחקלאות כפי שהיא עצמה העידה, ובשים לב להערכת הנכות התפקודית שקבעתי אני סבור כי יש להעריך אובדן כושר ההשתכרות לעתיד בסכום גלובלי ולא בדרך של חישוב אקטוארי כאשר במארג השיקולים הבאתי בחשבון : את כושר השתכרותה העתידי לפי שכר המינימום – בסך 5300 ₪ לחודש, את גילה של התובעת (ילידת 30.9.1972) אשר במועד התאונה 5.2.2017, הייתה בת 44 ו-5 חודשים וכיום בת 49 ו-3 חודשים, כך שאם התובעת הייתה עובדת, הייתה צפויה לצאת לגמלאות בגיל 67, את שיעור נכותה התפקודי וסיכויי ההשתלבות בעבודה לאור נתוני העבר עובר לתאונה ולאחריה.

התרשמתי כי התובעת הגזימה בתיאור קשייה כתוצאה מהתאונה וזאת בשים לב למצבה עובר לתאונה שעל אף קיומן של מגבלות אורתופדיות ונפשיות תפקדה ללא קבלת עזרה, גדלה 4 בנות ואף סייעה בעבודות שונות פיזיות לא רק למשפחתה אלא גם למשפחת בעלה שהרי זה היה הטריגר למצבה הנפשי עובר לתאונה כעולה מחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי , אולם, מאחר שכאמור קבעתי שהתובעת הייתה באי כושר במשך 3 חודשים וכן באי כושר חלקי במשך 3 חודשים נוספים וכן מאחר שהתובעת עברה ניתוח והייתה מאושפזת 4 ימים ולתקופת אי הכושר שנקבעה לה לאחר הניתוח ובשים לב למהות הפגיעה, וכאמור לעיל, לאור תפקודה עובר לתאונה ולאחריה לרבות העזרה הניתנת להוריה בחקלאות, אני סבור כי יש לפסוק לה פיצוי גלובאלי עבור רכיב זה לעבר ולעתיד בסכום של 30,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 217,315 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כחוק וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.