תאונת דרכים: ירידה מרכבת בבהלה עקב חשש בטחוני

על פי הנטען בכתב האישום, לאחר שביום 13.4.21 החלו התפרעויות ברחבי הארץ, ולאחר שהחל מיום 10.5.21 החל ירי מאסיבי של רקטות אל עבר ישראל, תקפו המשיב ושותפיו את המתלונן שנקלע לתאונת דרכים עצמית בשכונת שועפאט.

אשר על כן המתלונן יצא מרכבו, נטל עמו סכין שהייתה בתא הכפפות שלו, זאת נוכח חששו על רקע התקופה שבה עסקינן, והחל לרוץ לשכנת רמת שלמה כשהסכין מוצפנת בשרוולו.

ואולם, בהמשך החקירה הודה המשיב בחצי פה כי הוא זה שנראה בסרטונים יורד מרכב הטויוטה (ש' 189).

נסיבות ביצוע העבירה מביאות אותה, לכאורה, בגדרי ההגדרה של "מעשה טירור", כיוון שמדובר, ושוב לכאורה, בעבירה שבוצעה בשל העובדה שהמתלונן זוהה כיהודי חרדי, דהיינו – ממניע לאומני אידאולוגי, היא נעשתה במטרה לעורר פחד או בהלה בקרב יהודים המבקשים לנסוע בכביש 21, והיה בבצוע העבירה כדי להעמיד בסיכון ממשי את שלום גופו של המתלונן.

למעלה מהדרוש אציין, כי כיוון שהעבירה המיוחסת למשיב היא עבירה המהוה לכאורה "מעשה טירור", שדינה לאחר החמרת הענישה לפי חוק המאבק בטרור מאסר חמש שנים או יותר, הרי שמדובר ב"עבירת טירור חמורה" כהגדרתה בסעיף 2(א) לחוק המאבק בטרור, וככזו היא מהוה גם "עבירת בטחון" כהגדרתה של זו בסעיף 35(ב)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, ומשום כך קמה בעיניינו של המשיב גם עילת מעצר סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2), עילה אשר לא הופרכה על ידי המשיב.

...

אשר לאפשרות של חלופת מעצר – סבורני כי עוצמתה של עילת המעצר איננה כה חזקה עד שראוי לקבוע כי שום חלופה לא תוכל לבוא בחשבון.

יחד עם זאת, סבורני כי בטרם אכריע סופית בעניין ראוי שיוגש תסקיר בעניינו של המשיב.

אשר על כן, אני מורה לשירות המבחן לערוך תסקיר לגבי המשיב, בגדרו תיבחן האפשרות להורות על שחרורו לחלופה שתוצג לשירות המבחן.

דיון והכרעה בשלב ראשון יש לקבוע אם עלה בידי התביעה להוכיח שהסוס נבהל והפיל את המנוח כתוצאה מכף שאופנועים נסעו סמוך לו. אם יעלה בידה הדבר, יש לבחון אם הארוע בא בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

ביום 21.7.2014 (יום התאונה) בשעה 22:57 מסר מר שטריט עדות במישטרה (נ/1, עמ' 1 למוצגי ההגנה), וכך נכתב: היום בשעה 18:20 בערך יצאתי מרחוב התאנה ביישוב גנות, פניתי שמאלה וראיתי רוכבי אופנוע ולידם היה סוס, רוכב הגיעו לכיכר ומשום מה הסוס התחיל להישתולל ונעמד על 2 רגליים והעיף את הרוכב מהסוס ונפל על הכביש, רוכבי האופנוע היו מאחוריו, צמודים אליו, הם ראו את הרוכב נופל אבל משום מה המשיכו בנסיעה, ראיתי את הבנאדם שוכב ויורד לו דם מהראש, התקשרתי למישטרה והזמנתי לו אמבולנס, הסוס ברח לכיוון הכביש, הגיעו אנשים מכיוון הכביש וטענו כי יש סוס מיתפרע, התקשרתי שוב למישטרה והודעתי שיש סוס מישתולל.

מר שטריט העיד בבטחון רב שנוכחות האופנועים גרמה לסוס להיבהל, אך אישר בהגינותו שדבריו שבתצהיר נסמכו על שיחזור בדיעבד של הארוע.

] "רכב מנועי" או "רכב" – רכב הנע בכוח מיכאני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכאני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות; המונח "תאונת דרכים", לפי ההגדרה הבסיסית, מתייחס למאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה.

בשל חששה לגור לבד, היא נאלצה להתקין מערכת אזעקה בעלות של 8,850 ש"ח ולרכוש משאבת ביוב בעלות של 1,495 ש"ח (צורפו קבלות).

...

הואיל והחישוב לעתיד בוצע לפי ריבית היוון של 3%, נראה לי שכדי לשמור על סימטריה יש להידרש לחוות הדעת האקטוארית שחושבה לפי ריבית של 3%, כפי שטוענים הצדדים שניהם.

טענה זו אין בידי לקבל מקום שהנחות היסוד שעליה נשענת חוות הדעת מעוררות את הקושי שמניתי, וכוללות ניכוי של סכום שהיה משולם לאלמנה אלמלא התאונה וללא קשר אליה, ולא מצאתי טעם מבורר לנכותו.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

כעולה מתצהירה, מדובר היה בארוע בו בלמה הרכבת עקב חשש (שהתבדה) לארוע ביטחוני.

אותו חשש הביא לכך שחלק מן הנוסעים, והתובעת בכללם, ירדו מן הרכבת בבהלה.

מדובר איפוא בתאונת דרכים בחלופת הירידה מן הרכב שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק").

...

מקובלת עלי גם טענת התובעת, המסברת את האוזן, כי בדר"כ מתחילה השנה במשפחתון אחרי חגי תשרי, שכן ההורים לא מעוניינים לשלם עבור תקופת החגים.

מדובר כאמור בתעסוקה שאינה קלה, ואני סבור שהגיונית יש לקבל שהתובעת הייתה מפסיקה לעבוד לא יאוחר מגיל 65.

לאור תקופת הנכות הזמנית הממושכת, אני מקבל שהגיונית נזקקה אכן התובעת לעזרת בני המשפחה בהיקף העולה על זה שמקובל להושיט לקרוב מדרגה ראשונה, בלא שיזכה הדבר בפיצוי.

כדי לחלץ הסכום, אני סבור ששווי רעיוני של עזרה בשכר לפי שעה בשבוע, בעלות של 50 ₪ לשעה ו-4.2 שבועות לחודש, מהווה אומדן נאות.

] ביום 22.10.2017 פנה התובע אל המישטרה ודיווח על התאונה כך: " 8.9.2017 בשעה 04:30 בדיזינגוף, נסיעה ברחוב דיזינגוף עם פניה ימינה רכב הנוסע במהירות גבוהה מאד חתך אותי בצומת ואילץ אותי לסטות מהנתיב תוך מפגע שלי עם העמוד. לא היה מגע ואין לי את הפרטים שלו". התובע הגיש בחודש יוני 2018 כתב תביעה ובו תאור התאונה הנטענת על ידו (סעיף 3, סעיף 4, סעיף 7 לכתב התביעה): " בתאריך 08.09.17 בשעה 04:00 או בסמוך לכך, רכב התובע על אופניו ברח' דיזינגוף בת"א. כאשר הגיע התובע אל צומת הרחובות דיזינגוף-בן גוריון, ביקש לפנות ימינה לרח' בן גוריון. כאשר החל התובע לחצות את הצומת, לפתי, רכב זר הגיח במהירות מצד שמאל וחתך אותו בנתיב נסיעתו. התובע שנבהל מאד מהרכב ניסה להמלט ממנו ולהמנע מהתנגשות ועל כן, סטה והיתנגש בעמוד. כתוצאה מכך, נגרמו לו ניזקי גוף...התובע באמצעות הח"מ, פעל בהתאם למבחן השקידה הסבירה בכדי לאתר את פרטי הרכב ממנו נפגע...התובע יטען כי מדובר ברכב פרטי בצבע לבן, למיטב זיכרונו של התובע מדובר ברכב מסוג טויוטה קורולה, אולם התובע לא הצליח לגלות את פרטי הרכב הפוגע...ממקום התאונה פנה התובע באופן עצמאי לקבל טפול רפואי במיון ביה"ח 'איכילוב' בתל אביב....". בתצהיר תשובות לשאלון תיאר התובע את התאונה כך: "בתאריך 08.09.17 בשעה 04:00 או בסמוך לכך, פידלתי על אופני ברח' דיזינגוף בת"א. כאשר הגעתי אל צומת הרחובות דיזינגוף-בן גוריון, רציתי לפנות ימינה לרח' בן גוריון. כאשר התחלתי לחצות את הצומת, לפתע, רכב זר הגיח במהירות מצד שמאל מכיוון רחוב בן גוריון ממערב למזרח וחתך אותי בנתיב נסיעתי. נבהלתי מאד מהרכב ולא רציתי שיגע בי ולכן, ניסיתי להמלט ממנו, שברתי את הכידון שמאלה במהירות על מנת להמנע מהתנגשות ועל כן, סטיתי והתנגשתי בעמוד תאורה. הרכב המשיך בנסיעה פרועה ולא עצר להושיט לי עזרה". לשאלה "באיזה חלק של הכביש היית כאשר נפגעת" השיב התובע "הייתי כבר על המדרכה כשהרכב חתך אותי". הנתבעת דחתה את תביעתו של התובע בטענה כי לא הוכחה מעורבות רכב מנועי ואף אם הייתה מוכחת מעורבו כאמור, הרי שלא הוכח כי ניחבל בארוע המהוה "תאונת דרכים" שכן פגיעתו הנטענת של התובע ארעה במהלך הישתלבות רגילה של רוכב אופניים בכביש, ולא הוכחה בהלה מרכב המצדיקה הכרה בארוע כ"תאונת דרכים" כהגדרתה על פי החפלת"ד. הנתבעת סיימה הדחייה בקובעה כי התובע לא שקד במידה סבירה לאיתור פרטי הנהג והרכב הפוגע.

בהקשר זה, ובהתייחס לחשש מפני טעות בהערכת העדות, ראויים דבריו של פרופ' קרמניצר במאמריו: "מי שעסק במירמה איננו לעולם שקרן; ואין יחס הכרחי ואפילו לא יחס ישר בין שיכנוע עצמי ורגשנות יתירה לבין השמעת שקר. לפיכך, מה שמתבקש – לכל היותר – הוא שהשופט אשר שומע עדותו של עד כזה, ורק הוא, יתן דעתו לאותה אפשרות (שמא העד מוליך אותו שולל במקרה של העד שעסק במירמה או שמא מדובר בעד המעיד שקר מתוך בטחון עצמי רב, אך מוטעה שמדובר באמת). כאשר השופט נתן דעתו לאותה אפשרות והחליט להאמין לעד, אין עוד יסוד לתקוף את קביעתו בשל טעם זה" (קרמניצר, עמ' 413).

עדותו הייתה סדורה, תיאוריו את התאונה היו עיקביים והוא ידע לרדת לפרטים ככל שחקירתו של ב"כ הנתבעת העמיקה לחקור בהם.

...

איש לא חלק על הנכות הרפואית ועל כן אני קובע כי לתובע 12% נכות רפואיים.

לאור כל האמור לעיל ובראי קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט כי יש להעמיד את נכותו הזמנית המלאה של התובע על חודשיים, אני פוסק לתובע סך כולל של 5,500 ₪.

לאחר ששמעתי את התובע והתרשמתי מתלונותיו, סבורני כי לנכותו משמעות תפקודית ועם זאת בראי שאיפותיו האקדמיות והמשך עיסוקו בתחום בו עסק קודם התאונה, סבורני כי יש לפסוק את פיצויו לעתיד בדרך אומדנא גלובאלית המשקפת נכות תפקודית נמוכה מ-12% מצד אחד ואת הסיכוי שבעתיד יידרש לניתוח להחלפת הפרק כדי לאפשר את תנועת הפרק, מצד שני.

התובע שנימצא בתוך הרכב עת הרמתו על הליפט למטרת תקונו, ניסה לרדת מהרכב מאחר שנבהל מהתזוזה וחשש לשלומו, וללא כל קשר לנסיעה בפועל.

בית המשפט העליון קבע כדלקמן: "פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נידרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו". (שם, פסקה 6).

בעיניין אא"ג (רע"א 9084/05 אגג בע"מ נ' יעקב ינטל (22.10.07)), נקבע כי תאונה שאירעה לנהג אוטובוס בעת שערך סריקה ביטחונית באוטובוס אינה נחשבת לתאונת דרכים, שכן אין מדובר בחלק אנהרנטי מהסיכון התחבורתי.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי אין מדובר בתאונת דרכים.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך כולל של 1,770 ₪.

אני קובע קדם משפט בתיק ליום שני, יב' תשרי תשע"ה, 6.10.2014 שעה 10:30.