תאונת דרכים: טענות סותרות לגבי סטייה מנתיב

אשר למסמכים שהוגשו על ידי התובע היתנגדה הנתבעת לטופס מידע על נתוני תיק תאונת הדרכים לעדותו של התובע במישטרה, בהנתן הכלל האוסר על סיוע עצמי ולתיעוד רפואי, ככל שהדברים המצויים בו נוגעים לשאלת החבות, שכן מדובר באמירות שהן מפי השמועה (ראו הודעת הנתבעת מתאריך 13/12/21 והחלטת בית המשפט מתאריך 14/12/21).

יתירה מזו, בהקשר זה יש משקל גם לקביעה שלא הוכח שנטענה על ידי התובע גרסה אחרת בנוגע לאופן פציעתו ומכל מקום, שעה שהנתבעת טוענת לסתירות בין הגרסה שמסר התובע במישטרה ובין עדותו במלא יש לידון בתוכן אותה הגרסה ולבחון האם יש בה כדי להחליש את עדות התובע.

הגם שבעדות התובע ובגרסאותיו כמו גם בגירסת העד מטעמו נפלו סתירות וחוסר התאמות, עליהן שבה ועמדה הנתבעת בסיכומיה, אין ספק שגרעין גירסתו לאורך כל הדרך היה אחיד, ולפיו הוא ניפצע במסגרת ארוע של תאונת דרכים כאשר רכב שעבר במקום סטה ופגע בו בעת שישב על אופניו.

ואולם בחינת עדותו של התובע במישטרה מעלה שהוא מסר שהוא זוכר רכב מאזדה 3 בצבע חום, שסטה מנתיבו ודרס אותו בעודו יושב על אופניו.

...

לו כך היה סביר שהיה נעתר להצעת קרוביו של הצד השלישי לשלם לו בתמורה שלא יתלונן.

סוף דבר על אף הקשיים בגרסת התובע, סקירת מלוא הראיות שנשמעו מביאה לידי מסקנה שעלה בידו להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת הרכב בו נהג הצד השלישי שמודה שהיה בזמן ובמקום ואף מאשר קיומה של אפשרות שפגע בתובע במסגרת גרסתו הראשונה במשטרה, כפי שצוטט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שהוסכם בסך 165,000 ₪ בתוספת שכר מתורגמנית בעבור שני דיונים.

לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 9,265 ש"ח, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת (אוטובוס), בעטיה של תאונת דרכים מיום 6.9.2020 (להלן: "התאונה").

הנתבעת מצדה מכחישה את הטענות שהועלו נגדה, וטענה בכתב ההגנה מטעמה כי התאונה ארעה בשל סטיית רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, במהלך עקיפת רכב הנתבעת את רכב התובעת.

השאלות הטעונות הכרעה שלוש הן השאלות הטענות הכרעה: הראשונה - שאלת האחריות לגרימת התאונה, הנובעת מאופן קרות התאונה, לגביו נשמעו מפי הצדדים טענות סותרות; השנייה - שאלת הנזק: לטענת הנתבעת, הנזק לא הוכח.

...

עם זאת, בהינתן שנהג התובעת לא נחקר בסוגיית תיקון הנזק, הנתבעת לא ביקשה לחקור את שמאי התובעת, וחוות דעת נגדית לא הובאה, אין בטענה לחסר ראייתי כדי לגרוע מן המסקנה לפיה התובעת הרימה את הנטל גם ביחס לשומת הנזק.

התוצאה תוצאת הדברים היא, כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 9,265 ש"ח בתוספת אגרת בית המשפט בסך 754 ש"ח, שכר בטלת העד כפי שנפסק בדיון בסך 400 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.

עניינינו בתביעה לתגמולי ביטוח בסך 358,771.6 ₪, מכוח פוליסת ביטוח מקיף לרכב, בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, שהנתבעת סירבה לשלם לתובע בטענה למסירת עובדות כוזבות בכוונת מירמה.

במהלך הנסיעה בכביש 25, התובע נאלץ לטענתו לסטות מנתיבו עקב כך שהבחין בחמורים שצעדו בכביש, וכך היתהפך לתעלה.

סתירה נוספת נוגעת לשאלה האם החמורים שהכריחו את התובע, לטענתו, לסטות ממסלולו נעו על הכביש שמאלה (עמוד 13 למוצג נ/1, עמוד 2 שורות 34-31 ועמוד 3 שורות 19-14 לפרוטוקול) או ימינה (עמוד 9 למוצג נ/1).

סתירה נטענת נוספת נוגעת לשאלה האם אבראהים היה עד לתאונה עצמה אם לאו.

...

כל אלו מובילים למסקנה שעדותו של התובע בעניין זה אינה מבוססת על ידיעה אישית, ויש בה לכשעצמה כדי להסביר חולשת הזיכרון בנושא, ולכן שינויי הגרסה אינם מהותיים בעיניי.

לאחר בחינת כל הראיות והנימוקים הנוספים שהוצגו לעיל, אני סבור שאף שהקשיים שתוארו ונותרו על כנם בסופו של יום אינם זניחים, אין די בהם כדי להטות את הכף לטובת הנתבעת.

תוצאה על יסוד כל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות באת כוחו סך 326,156 ₪, כשהוא משוערך כדין מיום הגשת התביעה.

בקשה לתיקון כתב תביעה רקע עובדתי דרוש ביום 07/08/2018 הגיש המבקש תביעת נזיקי גוף כנגד המשיבה 1 (ולהלן: "נת"י") בעקבות תאונת דרכים עצמית מיום 27/06/2015, בעטיה ניחבל בגופו (להלן: "התאונה").

לפי שנדרשתי לכך בהרחבה בהחלטתי מיום 8.2.22, אציין בתמצית בלבד כי בעקבות התאונה הוגש כנגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בעכו (ת"ד 216-09-15), שייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב תחבורה בנסיבות מחמירות וחבלה של ממש.

לבקשה זו צירף חוות דעת בוחן תנועה, במסגרתה (כמו גם בתביעה) נטענו טענות הסותרות את הכרעת הדין.

לאחר דחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור, ולאחר שבקשה נוספת שהגיש המבקש מיד בסמוך לכך להעביר את המשך בירור התובענה לבית משפט השלום ואף זו נדחתה (החלטה מיום 16.3.22) הגיש המבקש ביום 12.4.22 "הודעה" לתיק בית המשפט, אליה צירף חוות דעת הנדסית מטעמו, ממנה עולה כי כשלים בתכנון (ובתמרור) הם שהיוו הגורם הדומינאנטי להתרחשות התאונה (להלן: "חוות הדעת").

בעוד שכתב התביעה המקורי ייחס לה רשלנות ביחס לאחזקת/תחזוקת הכביש, הרי שכתב התביעה המתוקן מוסיף טענות עובדתיות נוספות ושונות הנוגעות לתיכנון הכביש, שזכרן לא בא בכתב התביעה המקורי.

...

לטענת המבקש, חוות הדעת מוכיחה את רשלנותה של נת"י, ומשיקולים של "חובת הצדק, היבט מוסרי וסמכות טבועה לעשיית צדק" יש להיעתר לבקשה.

בחנתי את הטענה וכאמור, אין בידי לקבלה.

על יסוד הנימוקים לעיל, על משקלם המצטבר, הבקשה נדחית.

אני קובעת את התיק לשמיעת ראיות וסיכומים בע"פ ליום 12.7.23 החל מהשעה 09:30.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 02.08.2023 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

תחילה בכתב ההגנה מעלה נהג רכב הנתבע שתי טענות סותרות תחילה טוען כי לא סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת, ולאחר מכן, טוען כי רכב התובעת נסע בנתיב הנסיעה השמאלי ורכב הנתבע עבר לנתיב השמאלי.

למעשה, הפר נהג רכב הנתבע את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעת: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." כמו כן, הפר נהג רכב הנתבע את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." בנסיבות אלו, לא מצאתי כי היה באפשרות נהג רכב התובעת לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה, יותר מכפי שנקט על ידי שבירת ההגעה שמאלה, אך ללא הועיל, באשר רכב הנתבע סטה באחת שמאלה כאשר הרכבים היו סמוכים מאוד זה לזה.

...

לאחר שמיעת עדויות הצדדים וטענותיהם ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לרבות חשבונית המס שבסוף ישיבת ההוכחות התחייבה התובעת להציגה תוך 48 שעות, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

איני מקבל את טענתו כי התובעת והנהג מטעמה גרמו לו להציע להם כי הוא יישא בתשלום מסוים.

הטענה של נהג רכב הנתבע כי התובעת מבקשת לכלול נזקים שלא קשורים לתאונה ולהעמיד נזקים בסכומים מופרזים, דינה להידחות, מקום שלא הביא כל ראיה לסתור את ממצאיו של השמאי מטעם התובעת.

סיכום הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סכום התביעה, בסך 11,092 ₪.