תאונת דרכים: טענה לחציית צומת באור ירוק

יצוין, כי בגירסתו הראשונה התובע נטל על עצמו את האחריות לתאונה וטען כי ניכנס לצומת כאשר השמש סנוורה אותו, ואולם בגירסתו המאוחרת יותר טען כי חצה את הצומת באור ירוק, שכן הבחין ברכבם שמימינו בנסיעה ולכן הסיק שהרמזור ירוק בטרם ניכנס לצומת.

...

לנוכח כל האמור אין בידינו לקבוע כי בסמוך לאחר התאונה התובע סבל מכאבים בצוואר.

על רקע כל אמור לעיל, ומאחר שבנסיבות העניין לא מצאנו עילה להעדיף את גרסתו המאוחרת של התובע על פני הדברים שמסר בזמן אמת, יועברו למומחה העובדות הבאות : התובע יליד 1949 עובד בחברת "מאיר"בתפקיד נהג שינועים.

אין חולק על כי ארעה התאונה אך יש מחלוקת באשר לנסיבותיה, מאחר שכל אחד מהנהגים טוען כי חצה את הצומת באור ירוק, שעה שהצד שכנגד חצה את הצומת באור אדום.

...

בנסיבות אלו- משנמנעה התובעת מלהביא כל ראיה נוספת העומדת לזכותה, בין היתר את עדויותיהן של הנוסעות ברכב התובעת בזמן התאונה, אין מנוס מדחיית תביעתה בשל אי עמידתה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה.

לכל האמור לעיל יש להוסיף גם את עובדת היעדרו של מכשיר הטכוגרף שהותקן ברכב הנתבעות, ואשר היה בו כדי להבהיר את תנועות רכב הנתבעות לפני התאונה.

סיכומו של דבר- מצאתי בשקלול כלל הנימוקים והטעמים שפורטו לעיל כי גם תביעתה של חברת אחזקות לא הוכחה כנדרש.

לאור זאת, אני מורה על דחייתן של שתי התביעות שלפניי.

התאונה אירעה בצומת כבישים מרומזר, כאשר כל אחד מן הנהגים טוען שהוא חצה את הצומת באור ירוק ומכאן שהנהג האחר חצה את הצומת באור אדום.

...

גם לאחר שהפכתי שוב ושוב בראיות ובעדויות שנשמעו לפני ובחנתי את עדותו של כל אחד מן העדים שהיא עדות יחידה בתביעת כל אחד מהצדדים וזאת לאחר שניתנה לי ההזדמנות להתרשם מכל אחד מהם באופן בלתי אמצעי, באתי לידי מסקנה כי אין די ראיות על מנת להגיע לכלל הכרעה לטובת אחת הגרסאות.

על אף האמור, בנסיבות שפורטו, בהעדר יכולת להכריע מי מן הנהגים עבר את הצומת באור אדום, כאשר מדובר בתביעה ותביעה שכנגד, ועל כל אחד מן הצדדים הנטל להוכיח את תביעתו במאזן הסתברויות וכאשר ניכר, כי שני הנהגים התרשלו בכניסה אל הצומת, אני קובעת כי דין שתי התביעות להידחות.

בהינתן כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד ללא צו להוצאות.

לטענתו, חצה את הצומת באור ירוק מלא.

באמירה כי כבר בשלב זה, קם ועומד לו למיצער אותו ספק סביר, באשר להוכחת אשמתו של הנאשם, כביכול עבר באור אדום וגרם למותו של המנוח ז"ל. צא וראה ראיות מפי העדים השונים, חבריו של המנוח: אכן, באימרות העדים אלה על פעולות המנוח עובר, בסמוך לתאונה ובעת התאונה; בנהיגה אשר עצרה כביכול באור אדום והמשיכה בדרך לאותה צומת רק כאשר נדלק בה רמזור אור ירוק בכיוון נסיעת הטויוטה.

...

והשאלה אשר נשאלת, עדין טרם בחינת סתירות לענין זה-מה עשה אותו בקבוק בירה בתוך תא הכפפות? מה קרה עם אותו בקבוק בירה במהלך נסיעה קצרה, בקבוק אשר נמצא ריק בסוף דברים? מי הביא את אותו בקבוק בירה לתוך המכונית? מי שתה מאותו בקבוק? אך למעלה מזאת, פנימה לדברים – בבחינה המשליכה לבדיקת מהימנות השנים, נוגן ואביב, על מסקנות נובעות: מדוע לא נימסר לגבי הבקבוק דבר על ידי נוגן ואביב מספר חודשים לאחר התאונה? מדוע וכיצד התעורר זיכרונם של השניים, סימולטאנית, מאוחר יותר, כאמור? ומדוע "השלמת" חסר זכרון זה בשלב מאוחר יותר בפרט אשר נשאל ונחקר על ידי משטרה? מדוע אי הליכה, מיד עם בוא זכרון, למשטרה, כאשר ברור לשניים משמעות וחשיבות שייחסה לכך המישטרה? בתשובה לשאלה זו, תשובה אשר עברה גלגולים; גלגולים, אשר יש בהם כדי קעקוע מהימנות עדי שטח, עדים לתאונה, נוגן ואביב; השניים-אשר היו ערים בזמן התאונה; מי אשר לא נפגעו בהכרתם כתוצאה מהתאונה; (ראה ת/19, ת/20); מי אשר מסרו פרטים לגביה, מי אשר רק בסמוך לעדותם בבית המשפט, ולאחר כבר עדותו של הבוחן בבית המשפט-מסרו לבית המשפט גירסה מתקנת, כביכול, לגבי הקורות עם אותו בקבוק.

באי יכולת קביעה עובדתית על פי העד במסקנה כלשהי כנגד הנאשם.

סוף דבר, אל המקובץ באמירה, כי כבר אליבא ראיות תביעה גופן, בבדיקתן עולה לו אותו ספק סביר כמבחני הדין המחייב זכויו של הנאשם; הלאה, אל מכלול ראיות נוכח הנאשם ועדו.

גלנוסקי בהתאם להודעותיו נסע בנסיעה במהירות של 20 – 30 קמ"ש, נסיעה רצופה מכיוון דרום לצפון וחצה חלקה הדרום מזרחי של הצומת במופע 33 באור ירוק והגיע לצומת הצפון מזרחי במופע 23, שם פנה באור ירוק שמאלה ורק אז הגיע לחלק הצפון מערבי למופע 12 שגם שם היה אור ירוק, וכאשר ניכנס לצומת אירעה התאונה.

...

ב.הכרעה בשאלת המחלוקת לאחר שבחנתי עדויות המומחים והטענות הגעתי למסקנה, כי עבודת הבוחנות של מר רפי וולמרק עדיפה על פני עבודתו של מר אליאס ואני מאמץ את מסקנתו וקובע, כי בהתאם למאזן ההסתברות הנהג שחצה הצומת באור אדום, הנו מבוטח שירביט, מר גלנוסקי.

בעדותו בפני העיד כי נסע במהירות של כ-80 קמ"ש. בהתאם לעדותו ובהתאם לפסיקה, אני קובע כי ג'בארין תרם אף הוא בנהיגתו הרשלנית לקרות התאונה.

אני קובע כי רשלנותו התורמת הינה בשיעור של 20%.

לאור האמור לעיל בת.א 47331/08 אני מחייב את הנתבעים באמצעות נתבעת מס' 2 לשלם לתובעת 80% מסכום התביעה, דהיינו סכום של 86,204 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 05.10.08 בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה, בצירוף הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ ובצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ. לאור האמור לעיל בת.א 39156/08 אני מחייב את הנתבעים באמצעות נתבעת מס' 2 לשלם לתובעת 20% מסכום התביעה, דהיינו סכום של 9,309 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 06.08.08 בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה ובצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪ + מע"מ ובצירוף הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין בדואר רשום.