תאונת דרכים: אי תשלום פרמיית ביטוח

עפ"י כתב התביעה, היה התובע בעליו של רכב מסוג מאזדה 6, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת, וניזוק בתאונת דרכים ביום 30.4.2015.

בנוסף, שילם התובע לנתבעת סך של 3,450 ₪ במסגרת הליכי הוצאה לפועל (לא פורשה עילתם בכתב התביעה, אולם נראה כי מדובר בתביעה בשל אי-תשלום פרמיות הביטוח), וכן הוא תובע 5,000 ₪ בשל עגמת הנפש והטרדה שנגרמה לו. עפ"י כתב ההגנה, בוטלה הפוליסה כדין ביום 20.12.2014, ועל כן לא היה כסוי בטוחי ביום התאונה.

מסקנה זו, יש להדגיש, נכונה גם אם אכן ידע התובע, כי חלק מתשלומי הפרמיה אינם משולמים (ויש לאבחן מקרה זה מהמקרה שנידון בע"א (נצ') 124/08 זועבי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ, אליו הפניתה הנתבעת, באשר שם היתה המנעות ביודעין ומלכתחילה מלשלם את הפרמיות, במשך שנים, והתיק הוכרע בשל מקרה קצוני של חוסר תום-לב מצד המבוטח).

...

הוא הסביר, כי ניסים לא התייצב להעיד, בהיותו בחו"ל. אין מנוס אלא להכריע בתיק זה, אולם ייאמר כבר עתה: הצדדים, שניהם, מנעו מבית המשפט ראיות חשובות ועדי מפתח, ועל כן נכתב פסק-דין זה כשבית המשפט מגשש בחומר הראיות כסומא בארובה, ותר אחר קצה חוט להיאחז בו. נוכח נטלי הראיה, הגעתי לבסוף למסקנה שדין התביעה להתקבל (בחלקה), אולם רק משום שבסופו של יום, מחדלי הנתבעת עלו על מחדלי התובע.

בלא ראיות אלה, ומכוח אותה חזקה, יש להניח כי היינו למדים, שמכתבי ההתראה לא נשלחו בפועל, וכי לפחות חלק מתשלומי הפרמיה אכן שולמו (זו, אגב, גם מסקנה הנלמדת מעצם משלוח מכתב בחודש ספטמבר, הזהה בתוכנו למכתב מחודש יוני, ומכאן כי מן הסתם בין שניהם שולמו תשלומים כלשהם).

מסקנה זו, יש להדגיש, נכונה גם אם אכן ידע התובע, כי חלק מתשלומי הפרמיה אינם משולמים (ויש לאבחן מקרה זה מהמקרה שנדון בע"א (נצ') 124/08 זועבי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ, אליו הפנתה הנתבעת, באשר שם היתה הימנעות ביודעין ומלכתחילה מלשלם את הפרמיות, במשך שנים, והתיק הוכרע בשל מקרה קיצוני של חוסר תום-לב מצד המבוטח).

זאת ועוד, איני סבור שנוכח מחדלי התובע, כמתואר לעיל, זכאי הוא כי ייפסקו לטובתו הוצאות בהליך זה. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,575 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

לפניי תביעת שבוב והספדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחה, התובע 2, ובגין ההפסדים שנגרמו לתובע 2 בשל הפעלת הכסוי הבטוחי על פי פוליסת הביטוח, זאת בעקבות ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

הנתבעת 2 טוענת כי עובר לתאונה הוקמה פוליסת ביטוח בגין הטרקטור שתקופתו מיום 29.12.2013 וכלה ביום 31.12.2014, אולם ביום 28.04.2014 בוטלה פוליסת הביטוח עקב אי תשלום פרמיה מצד המבוטח, הנתבע 1.

...

אטעים ואומר, כי איני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת 2 כי נטל הבאת נהג הטרקטור לא מוטל עליה מאחר והאחרון הינו בעל דין.

לכן, אני קובע כי הוכח על ידי התובעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על נהג הטרקטור.

אני סבור כי המבוטח סבר כי פוליסה קיימת ולא בוטלה מעולם שהרי היה טורח להקימה מחדש, לאור ההשלכות הקשות שיכולות להיות לאי כיסוי ביטוחי.

לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת במלואה ונדחית כנגד הנתבע 1.

יש אפוא לבחון האם היתה ידיעה של מתיר השמוש או הנהג כי לרכב לא היה ביטוח חובה, וככל שלא היתה – האם התנהלותם בנסיבות הנה סבירה או שהיא מהוה היתנהלות מתוך פזיזות, עצימת עיניים או למצער רשלנות (ראו: פסה"ד בעיניין צורדקר לעיל; רע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם במאגרים); רע"א 8744/08 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן ואח' (פורסם במאגרים).

כך, במכתב מיום 28.10.08 (מוצג ג/2), כשבועיים לאחר התאונה, נרשם (לכאורה בשם אירנה, אף שנכתב על-ידי מירי), כדלקמן: "... בשנה האחרונה חליתי במחלה קשה ואושפזתי, ולא הייתי כל כך בעניינים, ומסתבר שקרתה תקלה וביטוח החובה לא שולם בזמן, בעוד אני הייתי בטוחה שהכל מסודר.

בעניינינו, אין חולק כי לא הוצאה פוליסה ותעודת ביטוח חובה, לא שולמה פרמייה בגינה וממלא לא היתה בנמצא תעודה חתומה.

...

בנסיבות המפורטות לעיל, סבורני כי יש לייחס לאירנה ושרון אשם תורם, ובמידה משמעותית, לתוצאה שנוצרה.

התוצאה היא, איפוא, כי התביעה נגדת קרנית מתקבלת.

הודעת צד ד' נגד אי.אי.ג'י מתקבלת חלקית, באופן שאי.אי.ג' תשפה את אירנה ושרון ב- 50% מהסכומים בהם חוייבו כלפי קרנית (כולל ההוצאות שנפסקו לקרנית).

לגוף התביעה טוען הנתבע כי בעקבות התאונה תיקנה התובעת את רכבה על חשבונה מאחר וידעה כי אין לה כסוי בטוחי בתוקף בחב' הביטוח איילון, שכן הפוליסה בוטלה כדין (לגירסתו, עקב אי תשלום פרמיה).

היתיישנות התביעה כאמור, התובעת טוענת כי רכבה היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב צד שלישי ביום 17/4/2005 וכי עקב התרשלותו של הנתבע נגרמו לה נזקים, שעיקרם הגשת תביעת שבוב נגדה ופתיחת תיק הוצל"פ ע"י חב' הביטוח שביטחה את רכב צד שלישי (הכשרת היישוב), וזאת כתוצאה מהתרשלות הנתבע שגרם להיעדר כסוי בטוחי מקיף לרכבה בעת התאונה.

...

לכל האמור לעיל ניתן להוסיף שתי הערות הקשורות לדיני ראיות: האחת, התובעת הינה העדה היחידה בתיק, ולא ניתן לקבוע תשתית עובדתית התומכת בגרסתה רק על סמך עדותה היחידה.

סוף דבר הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין – אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 2,500 ₪ תוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

רכבה של התובעת ניזוק בתאונת דרכים ביום 3.9.03 והיא הגישה תביעה נגד המבטחת לטענתה, הנתבעת מס' 1 – הכשרה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה") וכנגד שני סוכני הביטוח הנתבע 2, מר עמיר דוד (להלן: "עמיר") וכנגד הנתבע 3 מר שלווה ברידזה (להלן: "שלווה"), נגדו גם הוגשה הודעה לצד ג'.

ועוד העיד מר שלווה: "חב' הביטוח הכשרת היישוב היתה באותם הימים בבלגן אחד שלם. במשך חודשים עד קיום הארוע עשיתי איתם המון שיחות כולל בכתב ובטלפון. לפני כן היה ביטוח. העברתי את השיקים לחב' הביטוח. זה נכון שב – 2002 חב' הביטוח הפסיקה בטענה שאין תשלום אבל כשהוכח להם שיש תשלום הם חידשו את הפוליסה". ובהמשך העיד: "מלאתי את ההצעה. שאלתי איפה הפוליסה. כל הזמן אמרו לי שיהיה. מתחילת הביטוח ועד התאונה עברו 60 ימים ועד אז אם לא היתה קורית תאונה לא הייתי יודע שחב' הביטוח לא רוצה להוציא פוליסה. מי שאחראי זה הכשרת היישוב. אני טוען שבהכשרת היישוב באותה תקופה היה בלגן אחד שלם". כלומר, על פי גרסתו של מר שלווה, הוא ביצע כסוכן את כל הפעולות מול חב' הביטוח, מילא הצעת ביטוח, נתן אמצעי תשלום ולא ברור לו מדוע לא חודשה הפוליסה.

פוליסה זו בוטלה עקב אי תשלום פרמיה, כאשר סוכן הביטוח הרלוואנטי הנה ברידזה שלווה.

...

בישיבת ביהמ"ש מיום 18.12.12 הצהיר דודה של התובעת (אשר עזר לה בניהול התביעה), כדלקמן: "אנו לא חולקים על כך שהפוליסה שהוצאה ע"י הנתבעת 1 הכשרה חב' לביטוח הוצאה לאחר אירוע התאונה, אולם אנו טוענים שמדובר היה בחידוש הפוליסה בלבד והדבר היה עקב דרישה חדשה למיגון ובעניין זה אנו טוענים שהיה מגע או ניהול מו"מ רשלני מול סוכן הביטוח". ועוד הוסיף: "עיקר טענותינו הם כנגד סוכן הביטוח ואולם אנו מבקשים בשלב זה לא לדחות את התביעה נגד חב' הביטוח". לאור האמור בישיבות ביהמ"ש הנוספות שהתקיימו בתיק זה ביום 23/4/13 ו- 17/6/13, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2 מר עמיר דוד, ללא צו להוצאות.

ביקשתי כי תגובתה עם המסמכים תועבר לכל הצדדים על מנת שייתנו את התייחסותם בטרם אתן את פסה"ד ואולם למרות החלטתי אף אחד מהמעורבים ובמיוחד לא סוכן הביטוח שלווה בחר להתייחס להודעת הנתבעת.

לאחר שבחנתי את המסמכים שהוגשו ע"י חב' הביטוח ואת הפרוטוקולים השונים, אני נותן בזאת את פסיקתי: התובעת הגישה תביעה כספית ע"ס 14,000 ₪ (קרן).

לאור המסמכים וההודעה שהגישה, אין לי אלא לקבוע כי לא היה ביטוח תקף ביום 3.9.03 ולכן יש לדחות את התביעה נגדה.