תאונת דרכים שנגרמה עקב סטייה חדה מהנתיב

הרקע לערעור המערער הורשע בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וחבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק האמור בגין גרימת תאונת דרכים שהביאה להריגתו של אדם, מר חנן גולד ז"ל (להלן: המנוח) ולפציעתו של בן המנוח, גיא גולד, שהיה באותה עת כבן 15 שנים (להלן: גיא).

עם התקרבו למחלף בר אילן, עקף המערער רכב פרטי שנסע לפניו בנתיב האמצעי, במהירות ובפראות, כשהוא משתחל בינו לבין רכב שנסע בנתיב השמאלי ומיד לאחר מכן סטה סטייה חדה מהנתיב השמאלי ימינה, איבד שליטה על רכבו והיתנגש במעקה הבטיחות בצד הימני של הכביש.

...

אלא שדחיית מסקנה זו בדין נעשתה.

יתר על כן, בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה באשר לאופן התרחשות התאונה בהתייחס למכלול הממצאים הרלוונטיים לעניין, ובעיקר לחוות הדעת שהוגשו, ולא רק בהתבסס על העדויות.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערבותנו לא בהכרעת הדין ולא בגזר הדין.

תביעה כספית על סך של 26,911 ₪ לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונת דרכים, שארעה ביום 04.04.16.

מנחי הרכבים מתיישבים עם תאור התאונה על ידי הנתבעת ולפיו ניסו רכב צד ג' ורכב הנתבעת לשוב למסלול הנסיעה, לאחר שהחלו בפניה ימינה ורכב התובעת פגע ברכב צד ג', עובר לפגיעת רכב הנתבעת ברכב התובע, בעוד שהגיוני היה שככל שהתאונה התרחשה במרכז הנתיב הימני, כגירסת התובעת, היו הרכבים נהדפים קדימה ולא בסטייה חדה ימינה.

...

טיבו של הנזק שנגרם לקדמת רכב הנתבעת, פתיחת כריות האוויר ברכבה, כמו גם עוצמת המכה והנזק שנגרם לרכב התובעת מאחור ושיעורו - מובילים לכלל מסקנה כי הנתבעת לא שמרה מרחק סביר מרכב התובעת וכי המהירות בה נסעה הנתבעת לא הייתה איטית, אלא בלתי סבירה למצב שנוצר בשטח, שאלמלא כן אפשר שיכולה הייתה להספיק לבלום ולהימנע מהצטרפות לתאונה שאירעה בין רכב התובעת לרכב של סבה.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, בכל הקשור לנזק בחלקו האחורי של רכב התובעת.

הנתבעות תשלמנה לתובעת את הסך של 14,252 ₪ (שיעור הנזק האחורי בהפחתת החלק היחסי של שווי שרידי הרכב) ואת החלק היחסי של שכר טרחת השמאי בסך 800 ₪.

תביעה בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

כאשר המשאית פינתה את מקומה, המשיך התובע בנסיעה ישר, ואילו הנתבע סטה בחדות ובמהירות מהנתיב שמימין, וכתוצאה מכך התחכך צדו הימני קדמי של רכב התובע בצידו השמאלי של הנגרר.

לטענת הנתבע, הוא נסע מלכתחילה בנתיב השני משמאל לפחות 80-70 מטר לפני התאונה, כאשר לפתע הרגיש מכה מאחורה כאשר התובע פגע בו. הנתבע מכחיש כי סטה לנתיב הנסיעה של התובע.

...

כלומר, התובע לא טוען שראה את רכב הנתבע סוטה למסלולו, אלא מדובר במסקנה הנובעת מכך שהשטח שלפניו היה פנוי ולאחר מכן רכב הנתבע היה בו. משרטוט שערך התובע והוגש במשפט (ת/4) עולה, כי לטענת התובע התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע כבר היה כמעט כולו במסלולו.

לאור כל האמור, ובהינתן האינדיקציות המצביעות על נהיגה שאינה ערנית דיה לתנאי הדרך מצד התובע, סבורני כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי התאונה התרחשה כך שהתובע סטה, מבלי משים, לכיוון רכב הנתבע.

מן הטעמים האמורים, דין התביעה להידחות.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 16.12.11, בזמן שרכב על אופנוע והיתנגש ברכב שהיה נהוג ע"י הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע").

בנוסף ולחילופין טען כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו הבלעדית ו/או המכרעת של הנתבע אשר מתבטאת, בין היתר, בכך שהוא סטה בחדות מנתיב נסיעתו, לא שמר על מרחק מספיק בין רכבו לבין רכב התובע, נסע במהירות מופרזת, חסם את מסלול נסיעת התובע ולא נתן לו זכות קדימה.

...

גם אם טועה אני במסקנה זו וגם אם הרישיון חודש בזיקה לשלילה כאן, הרי שהדבר משמעו בהכרח כי הנתבע הגיע אל משרד רישוי והציג טופס הפקדה מיום 4.10.11 (וזו הדרך היחידה בה ניתן לקבל רישיון חדש לאחר שלילה).

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבע נהג בזמן התאונה מבלי שהיה לו רישיון תקף ותוך שהוא יודע מצב דברים זה. מכאן, ובהתאם לתנאי הפוליסה של הנתבעת 2, עליהם אין מחלוקת, לא היה כיסוי ביטוחי לרכבו של הנתבע בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2.

נקבע כי מהעובדות בהן הודתה המערערת עולה כי התאונה נגרמה בשל סטיית הרכב לנתיב הנגדי, המלמדת על נהיגה לא זהירה.

בע"פ 6358/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.2011), בו נסקרה ההלכה, נאמר: "מדיניות הענישה המחמירה והמרתיעה באה לידי ביטוי בכך שעל פי רוב הרשעה בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל ופסילת רישיון לתקופה ממושכת... עם זאת, יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של הנאשם כאינדיבידואל ולאזן בצורה ראויה ביניהן לבין מדיניות הענישה האמורה...". ברע"פ 1031/19 עלי שלבי נ. מדינת ישראל (28.2.2019), נדון עניינו של נהג שסטה בחדות ובמהירות מנתיב נסיעתו ופגע ברכב פיאט שנסע בנתיב הנגדי, וגרם למותו של נהג הפיאט ולפציעתם של שלושה נוסעים שישבו בשני כלי הרכב.

...

נוכח החומרה שבעבירת השכרות ורמת הרשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מנשוא במותו של המנוח, תוך שאנו לוקחים בחשבון את "האשם התורם" עקב אי-חגירת חגורת בטיחות, אנו קובעים, שמתחם העונש ההולם את האירוע נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה משמעותית ופיצוי.

עם זאת, ומבלי שאנו מתעלמים מהמלצת שירות המבחן, לא מצאנו מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל, נוכח שיקולי הענישה הרחבים והאיזון ביניהם, במרכזם האינטרס הציבורי המחייב להילחם בנגע תאונות הדרכים באמצעות ענישה מחמירה, שהוא בנפשינו.

נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי כך שהמערערת תישא עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אותו קבענו.