התובע רכש רכב יד שנייה, לאחר שהסתמך על טופס בדיקה שביצע מכון בדיקה שבבעלות הנתבע 2.
בחודש אוקטובר 2012 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים קשה, לאחר שנסע אך ורק 8,229 ק"מ. הרכב ניזוק קשה בכל חלקו השמאלי, תוך כדי גרימת נזק כבד לשלדת הרכב ולמכללים בטיחותיים בו. שמאי מטעם חב' קשר רנט קאר קבע את שווי הרכב עובר לתאונה היה 101,869 ₪ (בהיתחשב בעבודה שמדובר ברכב חברת השכרה, תוך הפחתת המע"מ) וכי בתאונה נגרם לרכב נזק בשיעור של 51% מערכו.
התובע נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי אין לו זיכרון דברים על רכישת הרכב; יש לו העברות בנקאיות של הסף 105,000 ₪; בעת הבדיקה ראה שיש לרכב שיפשוף קל ליד הגלגל האחורי שמאלי; כשאדם מגיע מכון ואומרים לו שהוחלפה דלת אינו יודע אם הרכב עבר תאונה קשה או לא; יש הבדל מהותי בין מה שנאמר לו במכון של הנתבע לבין מה שנאמר לו במכון בסט טסט; אמנם כתוב בטופס הבדיקה של המכון שיש לבדוק מקוריות הרכב, אך לא אמרו לו דבר בקשר לתאונות, רק אמרו לו שמדובר ברכב של ליסינג, וזה שצריך לבדוק; המישטרה מצאה את המוכר, אך אינו יודע את שמו; זו הפעם הראשונה שהוא קונה רכב מיד שניה ולא דרך חברה; קנה פעמיים רכב פעמיים אך לא מאדם פרטי, ותמיד הסתפק בבדיקה במכון.
...
התובע היה נמנע מרכישת הרכב במיוחד אם היה נכתב בחוות הדעת שיש בשלדת הרכב פגיעה בעלת משמעות גבוהה
על כן סבור אני שעל הנתבע לפצות את התובע בסך 33,200 ₪.
לאור זאת, סבור אני שיש לחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע פיצויים בגין עגמת נפש בסך 2,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבע 2 לשלם לתובע כדלקמן:
1) את הסך 37,480 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (20.5.13) ועד ליום התשלום בפועל;
2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3) שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
