תאונת דרכים של משאית על גשר

ביום 28.45.10 ארעה תאונת דרכים במסגרתה משאית מ.ר. 61877-15 אשר בבעלות התובעת חברת אהרון ויינשטיין ובניו בע"מ היתהפכה בדרך עפר הסמוכה לכביש 5063 בין הישוב בת חפר למושב אמץ.

משכך הוגשה הודעת צד ג' כנגד הקבלן חברת פרוג'ה נביל בע"מ. צד ג' בכתב הגנתו טען שאין לו כל קשר לדרך העפר בה נסעה המשאית וכי העבודות לא בוצעו שם אלא בגשר בדרך ליד בו נוסף נתיב נסיעה.

ראה עדות מר יעקובי בענין זה (עמ' 20 שורות 24-29 לפרוטוקול), כן ראה עדות מר פרוג'ה לפיה טרם הארוע משאית של חברתו קיבלה דו"ח כאשר עלתה על הגשרון (ראה עמ' 24 שורות 3-5).

...

עדות זו וכן העובדה שלא הוכח בפני שהוצבו במקום שלטים לפיהם אין לנסוע על הגשרון וכי התנועה מופנית לדרך חלופית מביאות למסקנה שהדרך כלל לא היתה חסומה לנסיעה וכי ניתן היה לנסוע עליה.

לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות.

משנדחתה התביעה נדחית אף ההודעה לצד ג'.

רק שני הגלגלים הקדמיים של המשאית עלו על הגשר, ואילו החלק האחורי של המשאית שקע, והמשאית היתהפכה מגובה של כ-10 מטרים.

סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 פוּרש בפסיקה כך, שאם המוסד לביטוח לאומי קבע נכות צמיתה לנפגע תוך כדי בירור התביעה בבית המשפט, אך לאחר שחוות דעת המומחה הוגשה לבית המשפט, שיעור הנכות שנקבע בידי המוסד לביטוח לאומי לא יחייב בתביעה בבית המשפט (ראו רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89; אליעזר ריבלין תאונות דרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 734-738 (מהדורה רביעית 2012) (להלן: ריבלין).

אמנם, התובע הוציא רשיון כדי לנהוג על משאית בטון ובשנים שלפני התאונה עבד התובע כנהג משאית, וסחרחורות משפיעות במישרין על האפשרות לעבוד כנהג.

...

אני קובע כי שכרו של התובע לצורך חישוב נזקו בעבר ובעתיד הוא, כטענת הנתבעת, 5,485 ₪ נטו.

דא עקא, גם אם הנתבעת לא הוכיחה שמדובר כאן בהתנהלות טקטית פסולה בהדרכת עורך דין, אין בידי לקבל את טענת התובע שהמתין במשך שנים על מנת לפנות לקביעת נכות קבועה עקב קשייו בעברית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין על סך 15,000 ₪.

במסמך "גביית עדות טלפונית" אשר נערכה מול נהג המשאית מר חלבי ע"י חוקר ממדור תביעות תאונות דרכים, טען מר חלבי כי הפגיעה במשאית הייתה בצידה הקידמי שמאלי.

בודאי שלא יעלה על הדעת כי מר גרונר יערוך מסע היתאבדות, כלשון נהג המשאית, יתפרץ אל הגשר כאשר המשאית חוסמת את רוב נתיב הנסיעה ואגב כך פוגעת בחלקה האחורי של המשאית.

ב"כ הנתבעים הצביע על כך שמר גרונר טען כי התאונה התרחשה כאשר היה בשליש הראשון של הגשר ומנגד טענה הגב' גרונר כי אולי היה מצוי אפילו עד החצי, ברם אין בכך כדי לשלול את גרסת התובעת באשר כך או כך הקדים מר גרונר את נהג המשאית והיה מצוי על הגשר בטרם החל נהג המשאית את עלייתו לגשר, ומכאן שיש בכך כדי לשלול את גרסת הנתבעים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ולאחר שעיינתי בעדויות הצדדים והעדים בכתב ובעל פה, ובמסמכים אשר צורפו לי על ידי הצדדים, לרבות תמונות הנזק וכן נתתי דעתי לסיכומי הצדדים בדיון, העדפתי את גרסת התובעת על פי גרסת הנתבעים, ואבאר; עדותו של מר גרונר מהימנה בעיני הואיל ופירט באופן מדוקדק את איזור הגשר.

סוף דבר לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ולאחר שעיינתי בעדויות הצדדים והעדים בכתב ובעל פה, ובמסמכים אשר צורפו לי על ידי הצדדים, לרבות תמונות הנזק, ולאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים בדיון, אני קובעת כי ניתן בזאת פסק לפיו לסילוק מלא וסופי של התביעה, הנתבעות ישלמו לתובעת את הסך של 14,079 ₪.

הנתבעים, טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן לא היתקיימו התנאים הקבועים בחוק להטלת חבות כנגדם, שכן חלה הסיפא שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד בו מוגדרת "תאונת דרכים" לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אותו אדם...". נטען כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים אלא מעשה היתאבדות של המנוח (להלן: "היתאבדות"), שקפץ במכוון לתוך כביש בין ערוני סואן, עת שהתקרבה לכיוונו המשאית בה נהג הנתבע 1, על מנת להביא למותו, ולפיכך, התאונה לא חוסה תחת חוק הפלת"ד ואינה מזכה בפצוי לפי החוק.

הנתבעים הגישו בתמיכה לטענתם תצהיר של נהג המשאית (הנתבע1) אשר פגעה במנוח, בו העיד כי התאונה והפגיעה ארעו כאשר הגיע לגשר שנימצא מעל נחל שורק, המנוח קפץ מעל מעקה הבטון שהיה על הגשר בצד ימין לתוך דלת הימנית של המשאית.

...

הנתבעים, טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להטלת חבות כנגדם, שכן חלה הסיפא שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד בו מוגדרת "תאונת דרכים" לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אותו אדם...". נטען כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים אלא מעשה התאבדות של המנוח (להלן: "התאבדות"), שקפץ במכוון לתוך כביש בין עירוני סואן, עת שהתקרבה לכיוונו המשאית בה נהג הנתבע 1, על מנת להביא למותו, ולפיכך, התאונה לא חוסה תחת חוק הפלת"ד ואינה מזכה בפיצוי לפי החוק.

סבור אני, כי בהיותו של המנוח, אדם צעיר, בתחילת מסלול חייו, נכון יהיה לקבוע פיצוי הפסדי השתכרות לעבר על פי שכר המינימום במשק, בסך 5,571.75 ₪ לחודש.

לא הוצגו ראיות המלמדות על הוצאת כספים ו/או הפסדי שכר בגין רכיב זה. על כן, התביעה בגין ראש נזק זה , נדחית.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 1,017,751 ₪, אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, כחוק.

התאונה השנייה אינה "תאונת דרכים" המישור העובדתי מהבחינה העובדתית אני קובע, כי התובע נפל בעודו צועד על הגשר, כאשר הוא נושא קרטונים של מוצרים, הוא דרך על העגלה בפתח הכניסה למשאית, ונפל לתוך המשאית.

בהמשך עדותו טען בו נון, שבעת הנפילה התובע היה על הלשונית, שנמצאת בקוו התפר בין סוף הגשר לסף הכניסה של המשאית וכי העגלה הייתה מונחת שם על הלשונית (עמ' 6 ש' 31 – 36).

...

התוצאה לסיכום, בגין התאונה הראשונה, סה"כ נזקי התובע מסתכמים לסך של 31,050 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,366 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, וכן החזר אגרה ראשונה בסך של 715 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה בגין התאונה השנייה נדחית ללא צו להוצאות.