העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים
תאונת הדרכים הנטענת אירעה ביום 20.11.2018 בין כלי רכב, מ"ר 39-818-54 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 88-233-56 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ונהוג בידיו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").
אשר לטענת ההדיפה של רכב התובע לעבר משאית, טוען הנתבע 1 כי התובע לא הציג פרטים לגבי המשאית ואין כל ראיה לקיומה של המשאית ואם אכן נגרמו נזקים במוקד הקידמי של רכב התובע.
הוא מתאר כי באותה העת היה גשם ואומר כי בעל המשאית יצא מהמשאית וראה שלא קרה למשאית כלום, ונהג המשאית לא ביקש שום פרט ממנו, והוא לא חשב לבקש את פרטי המשאית ונהג המשאית מאחר שהוא יודע שמי שפוגע מאחור אחראי לתאונה, ואף משום שהנתבע 1 לקח על עצמו אחריות לתאונה, ומאחר שהוא עצמו לא רצה לבקש מנהג המשאית פרטים כדי שזה לא יתבע אותו, כלשונו (עמ' 5, שורות 23-16 לפרוטוקול).
...
הנתבעת 2 אשר הגישה כתב הגנתה לפני הנתבע 1, טוענת שלל של טענות בעטיין היא סבורה שיש לדחות את התביעה, ואלו הן טענותיה: האחת, מבוטחה, הנתבע 1, הפר את הוראת סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), כאשר פעל להכשיל את הנתבעת מבירור חבותה, תוך העלמת עובדות מהותיות, ומסירת פרטים שגויים וכוזבים במכוון.
סוף דבר
התביעה נידחת.
התובע ישלם לנתבעת 2 את הסכומים הבאים:
56.1.
התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.