תאונת דרכים של מונית עם נהג ברישיון לא מתאים

לטענת התובעת, הנתבע 1 שנהג במונית בעת התאונה, ברח מזירת התאונה באמצעות מונית אחרת שהייתה במקום ורק לאחר מרדף משטרתי, נתפס נהג המונית והוחזר למקום והתברר כי נהג בשיכרות וללא רישיון נהיגה מתאים.

מנגד, טוען הנתבע 1, נהג המונית, כי במועד התאונה ולפניה הוא התבקש להביא את המונית עבור מעסיקתו, "טרייד אין אושר בע"מ" שהיא הייתה השוכרת של המספר הצבורי של המונית.

במילים אחרות, הנהיגה של "הלקוח" (אם בכלל ישנו כזה) שנתקע עם המונית באמצע הדרך ושל הנתבע 1 במונית, סביר כי הייתה במסגרת שכירת המונית ולא במסגרת סחר במונית.

הילכת פיקאלי שינתה את המציאות הקיימת שבה לרוב נהגו בתי המשפט לקבוע כי נהיגה של נהג בלתי מורשה על פי פוליסת הביטוח מבחינת גילו ומבחינת ותק נהיגתו מביאה לשלילה מוחלטת של הכסוי הבטוחי לתאונות דרכים שבה היה מעורב הנהג, כלומר פטור מלא למבטחת הרכב מתשלום תגמולי ביטוח למבוטח ותשלום פיצוי לצד שלישי הניזוק.

...

לכשעצמי, ובשלב זה, נראה לי כי התשובה לכך היא שלילית אך ברבות הימים לבטח יצטרכו בתי המשפט לבחון את גבולות הלכת פיקאלי.

ברם, די במסקנה לפיה השימוש שנעשה במונית על ידי הנתבעת 1 במועד התאונה לא היה על פי מטרות הפוליסה כדי לשלול כיסוי ביטוחי.

סיכום דין התביעה כנגד הנתבע 1 להתקבל, ודין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות ללא צו להוצאות.

מעבר לכך, היתנהלותו הכללית של המבקש מלמדת כי החוק אינו נר לרגליו - המבקש לא התייצב לריצוי מאסרו (אף כי גם בעיניין זה טען שמדובר בטעות של הרשות), ונהג במונית אף שאין ברשותו רישיון מתאים לכך.

ויודגש, מעבר לסכנה שיצר המבקש לכלל הציבור העושה שימוש בכביש, סיכן המבקש את נוסעי המונית בה נהג ללא רשיון.

בית המשפט המחוזי ציין בעניינינו את הנאמר ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". ראו גם רע"פ 222/11 הראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שם נאמר: "על בית משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב". הדברים מדברים בעדם, ויפים אף לענייננו, לא כל שכן שבעקבות הפסילה באו גם מסירת שם כוזב ונהיגה במונית ללא הרשאה.

...

][]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בעפ"ת 44180-03-11 מיום 8.5.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט ד"ר טננבוים) בפ"ל 9872-07-10 מיום 6.2.11.

דיון והכרעה אין בידי להיעתר לבקשה.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.

תביעת הפיצויים של המערער נסמכה על פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת משום שהמערער רכב על קטנוע בעל נפח מנוע גדול יותר משהותר לו על-פי רישיון הנהיגה שבו החזיק.

יש לציין כבר בפתח הדברים כי ביום 5.8.2007 – לאחר שכבר הוגשו הסיכומים בכתב בתיק זה ונשמעו הטענות בעל-פה – הוגשה על-ידי המשיבים "בקשה לצרוף פסק-דין לסיכומים ולהוסיף על טענות המבקשים בעירעור". פסק-הדין שצירופו התבקש ניתן על-ידי בית משפט השלום בירושלים, והוא עוסק בין השאר בשאלת זכאותו העקרונית של נהג חסר רישיון נהיגה לפיצויים לפי דיני הנזיקין הכלליים.

בית המשפט דחה את הטענה בדבר אשם תורם מצידו של המערער, בציינו כי עסקינן בעובד שרכב על הקטנוע לפרנסתו, וכי אף אם היה רוכב על קטנוע בעל נפח מנוע המתאים לדרישות הרישיון, התאונה לא היתה נמנעת והנזק היה זהה.

נכות זו שימשה את בית המשפט בבואו לשום את הפסדי ההישתכרות של המערער, כאשר לגבי בסיס השכר הניח בית המשפט כי המערער עמד לפני סיום קורס נהגי מוניות, שלאחריו היה עובד כנהג מונית ומגיע לרף הכנסה של השכר הממוצע במשק.

...

לגבי פסיקתו של בית המשפט המחוזי ביתר ראשי הנזק לא מצאנו מקום להתערבות, וכך גם ביחס לנושא האשם התורם וביחס למרכיב שכר-הטרחה.

התוצאה היא שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על-מנת שיקיים בירור משלים בעניינים המפורטים לעיל, ובהם בלבד.

ביתר העניינים הערעורים נדחים.

על פי חומר החקירה עולה כי ביום 14.07.20, נעצרה המונית הנ"ל אשר היתה נהוגה על ידי אחמד עבאסי (להלן: "הנהג") והתברר כי לנהג הנ"ל רישיון נהיגה לדרגה B, וכי רישיון זה אינו מתאים למונית.

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה אזרחים רבים מקפחים את חייהם, בקבעו כי: "ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במילחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).

לא זו בלבד, בהתאם לתמונות שצולמו בשעת ביצוע העבירה ואשר הוצגו לעיוני, אכן הרכב נראה עם שלטי "במבחן" אולם נותרו למעשה הכובע של מונית ושלטים של המונית עם מספר על שני צידי הרכב.

...

דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הראיה היא שהמבקש עצמו, שהינו סוחר רכבים, ואשר מחזיק בתו סחר מתאים, ישב לצדו של הנהג לצורך הנסיעה לשם מכירתו, ודברים אלה נאמרו על ידו בצורה ספונטנית לשוטר בעת ביצוע העבירה כך שלא מדובר בטענה שנטענה לצורך הליך זה. בשים לב לתקופה שחלפה עד כה מאז השבתת הרכב (15.07.20) ועד היום, שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות קיצור תקופת איסור השימוש לתקופה של 15 ימים מאותו מועד.

לסיכום אני מורה על קבלת הבקשה באופן זה שתקופת איסור השימוש תקוצר לתקופה של 15 ימים מאז 15.07.20.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה וטענה לעניין זה כי התובע נהג ללא רישיון בר תוקף הן מבחינת העידר רישיון והן מבחינת העידר תחולתה של פוליסת הביטוח בהתאמה.

ביום 10.3.11 נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית: התובע העיד כי הוא נהג מונית בעל ניסיון של ארבעים שנות עבודה, המונית הייתה בבעלותו אבל היו לו גם נהגים ותמיד היא הייתה מבוטחת בביטוח חובה ומקיף.

סעיף 7 לחוק מגביל את זכאותם של נפגעי תאונות הדרכים לקבלת פיצויים למרות היותו של החוק סוצאלי בבסיסו, והוא מעמיד רשימה של נפגעים אשר לא יהיו זכאים לפיצויים אם מתמלא אחד מהסעיפים הקטנים בו. סעיף 7 (3) לחוק קובע כי נפגע שנהג ללא רישיון נהיגה למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה טכנית אחרת- לא יהיה זכאי לפיצויים על פי החוק.

...

התביעה אם כן נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט .כמו כן ישלם שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 7500 ש"ח. זכות ערעור תוך 45 יום.