תאונת דרכים שהובילה לליקוי בגב של נהג המשאית

בהחלטתה צוינו הממצאים הבאים: "בבדיקתו מתהלך באופן עצמאי ללא עזרה או מכשירים, ללא דילדול שרירים, כח גס 5/5 תחושה שמורה, טווח תנועות צואר, צידוד 90 מעלות דו"צ, מגיע עם הסנטר עד בית החזה, יישור מלא, החזרים תקינים ושווים, מבחן לרמיט שלילי, מבחן רומברג שלילי." הועדה מהדרג הראשון סיכמה את החלטתה כך: "הפוסק קובע כי לאור הבדיקה הקלינית וממצאי המסמכים שעמדו בפני הפוסק, תחילת כאבי הצואר כלומר מקרוטראומה עבודה מול מקרוסקופ במשך שנתיים וחצי תרמו למיגבלה ולכן יש לנכות מצב קודם בגין תחלואה וגיל. בעיון במסמכים רפואיים וחוו"ד ד"ר בשוראי, שנת 2008 תאונת דרכים כרוכב אופנוע חבלה בצואר, 2015 כאבי צואר והגבלה בתנועה, 2016 כאבי צואר ונמלול לאורך זרוע ויד שמאל. הפוסק קובע נכות יציבה כמפורט בנכוי בגין תחלואה וגיל." באותה החלטה נקבע שנמצאו במערער 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שהדרה הצוארי לפי פריט ליקוי 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – תקנות הנכות), מתוכם יש לנכות 7.5% "לאור תחלואה וגיל", כך שנותרו 2.5% נכות אותם יש לייחס לפגיעה שהוכרה.

הועדה ציינה בין ממצאיה: "כוח גס ותחושה שמורים בארבעת הגפיים, החזרים תקינים שוים, צלקת ניתוחית בקמת הצואר הגלידה היטב, הפעלת ע"ש צוארי, הגבלה בצורה קלה בכיפוף, יישור, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה." בפרק המסקנות פרטה הועדה כך: "לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית, עיון בחומר הרפואי, מדובר על נהג משאית יליד 1985, ומהם מתעסק כעובד בהתחלה במצבי עבודה עם מקרוסקופ ובהמשך כנהג חלוקה כ- 12 שנה. הציג בפני הועדה סיכום אישפוז לאחר טפול תרופתי על רקע בקיעת דיסק בין חולייתי C5-6 עם קיבוע קדמי בגובה זה. הכרה מחלת מיקצוע על רקע כאבי צואר כמיקרוטראומה. הועדה סבורה שבעבודתו כנהג חלוקה במשך 12 שנה ולפני זה כפועל קו ייצור עם שימוש במקרוסקופ לא הביאו לשינויים הדיסקאליים שחייבו ניתוח וקיבוע. בהעדר ממצאים התומכים. ולכן הועדה סבורה שהתערבות ניתוחית ללא קשר להכרה כמחלת מיקצוע על רקע שינויים נווניים עקב תנועות חוזרות ונישנות שאינה גורמת לנזק דיסקאלי בשני דסקות. יש להזכיר שיש גם בחוות הדעת של ד"ר רוני בשוראי לבית הדין לעבודה מיום 13/01/2020 הוזכרו 2 נפילות מסולם ונפילה מקטנוע עם תלונות על כאבי גב וצואר. לכן הועדה מסתפקת בדחיית ערר." טענות הצדדים המערער טען כי החלטת הועדה בדבר ניכוי משעור הנכות הכולל בגין תחלואה וגיל אינה מנומקת ואינה מתיישבת עם גילו הצעיר של המערער, יליד 1985.

בהחלטתה אמנם הזכירה הועדה כי המערער היה מעורב באירועים תאונתיים שהובילו לתלונות בדבר כאבי צואר.

...

" המומחה בהליך ההכרה התבקש להבהיר האם פרק זמן של שנתיים וחצי בלבד מסביר את הנזק הצווארי של התובע, וכיצד הגיע למסקנה שהשפעת העבודה במהלך פרק זמן זה מגעת כדי 20%.

הערעור נדחה.

התובע, שהנו יליד 1968 ועובד כנהג משאית בחברת שהואן הובלות בע"מ, פנה לנתבע וטען כי ביום 07.12.11, תוך כדי ועקב עבודתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב, נפגע בחלקי גופו ונגרמו ליקויים בגב, בכתף ובראש (להלן: "הארוע").

...

בחינת חוות הדעת והשלמתה, אותה אנו מאמצים, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה אין קשר סיבתי, גם לא בדרך של החמרת מצב, בין התאונה שארעה לתובע במועד הנ"ל, לפגיעות הנוספות בכתף ובראש.

בהקשר זה המומחה הסביר היטב, על פי החומר הרפואי שעמד בפניו, כי התובע כבר משנת 2003 נפגע "לאחר שקרס עליו קיר, ובין יתר פציעותיו הייתה פריקה קדמית של כתף ימין אשר שוחזרה. באותה תאונה הייתה גם חבלת ראש ותפירות של הקרקפת". המומחה אישש את קביעתו בהשיבו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, שבהן הבהיר כי תלונותיו של התובע ביחס לכתף ימין אובחנו "באופן ברור עם תיעוד לנזק אנטומי שנותר בכתף (CT מסוף 2003)...אינני סבור בכלל שהכאבים חלפו לאור התמונה הדרמטית שהייתה אחרי הפציעה הקודמת מ- 2003, ולאור העיוות הקשה אנטומי במבנה הכתף הימנית של הנפגע". באשר לאפשרות כי התאונה גרמה להחמרה במצבו הרפואי של התובע, המומחה השיב כי "קשה לי להאמין שהתאונה של 12/2011 החמירה דבר בפתלוגיה שהייתה קיימת בכתף זו. לא תתכן החמרה אם במשך 3 חודשים תמימים מאז האירוע, ולמרות פניות מרובות לרופאים בנושאי אורתופדיה, לא הוזכר לא נחשד ולא הועלתה בעיית הכתף הימנית של התובע... אינני חושב שהתאונה מ- 7/12/11 גרמה לדבר או חצי דבר חדש בכתף הימנית וזה בדיוק בגלל תשובתי הקודמת". המומחה גם התייחס באופן מנומק וברור למצבו של התובע לאחר האירוע, והבהיר מדוע מבחינה רפואית לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הנוספות לבין אירוע תאונת הדרכים, וזאת בין היתר כאשר תלונותיו של התובע בהקשר זה תועדו "באיחור רב" לאחר מועד האירוע: "מלבד העובדה שראשו נחבל קודם ב- 2003, לא יתכן שעם פגיעת גולגולת מאז 12/2011 ועד 7/2013 (תאריך תיעוד רפואי אחרון שעמד לרשותי) לא נדרשה בדיקה נוירולוגית, רופאיו לא ציינו תלונות לגבי ראש ולא בממצאים פתולוגים". הנה כי כן, ובניגוד לעמדת ב"כ התובע, הרי שהמומחה קבע נחרצות כי לא קיים כל קשר סיבתי בין תאונת הדרכים בה היה התובע מעורב ביום 07.12.11 לבין הפגיעות הנוספות בכתף ובראש, ולא מצאנו ממש בטענות ב"כ התובע, לפיהן המומחה התעלם מתלונותיו של התובע במהלך התקופה לאחר האירוע, דבר שכביכול מותיר חשש כבד לגבי מסקנות המומחה לפיהן הפגיעה הנה מהעבר.

יתר טענות ב"כ התובע הינן טענות רפואיות –מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתו על פני מסקנותיו של המומחה.

על הוועדה היה לקבוע את דרגת אי כושרו, בהתבסס על נסיבותיו האישיות, יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת כנהג משאית, גילו המתקדם, חוסר השכלתו וכן לבחון את השפעתם המשולבת של כלל ליקויו על כושרו להישתכר, כאשר לטענת המערער הוועדה היתעלמה מתיעוד רפואי שצורף לעיונה.

מן הכלל אל הפרט עיון בפרוטוקול ועדת אי הכושר לעררים מיום 3.12.14 מלמד, כי הוועדה שמעה את המערער והמתמחה ממשרד בא-כוחו שהתלווה אליו וכך רשמה את תלונותיהם: "לא עובד מאז שעברתי תאונת דרכים ב- 98 ונפגעתי בגב, טינטון באוזניים, עבדתי כנהג משאית קודם וכן ... (מילה לא ברורה, מ.נ.ד.) בבית סוהר ומתקן פנצ'רים בצמיגים לא רואה בעין...סובל מסוכרת עין שמאל לא רואה ועין ימין מטושטש, כאבים באגן ורגל שמאל. כאבים בגב עם הקרנה לרגל שמאל, סחרחורת, חולשה, עייפות. המיתמחה מוסרת כי איבד מעל 50% מכושרו להישתכר ואינו יכול להישתכר הרבה מעבר ל- 50%. בעל רישיון נהיגה ונוהג." לאחר שמיעת תלונות המערער ועיון בתיקו הרפואי קבעה הוועדה בפרק 6 לפרוטוקול (צורף להודעת המערער) , העוסק ב"דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה", כדלקמן: "בן 50.5 ב- 3/9/14 אובחן ע"י ו.ר.ע. כסובל ממצב לאחר ניתוח ע"ש מותני, סוכרת מטופלת באינסולין, עוורון בעין שמאל. נכותו הרפואית 56% יציבה מ- 1.4.14.

טענה זו אכן נטענה בעלמא, ללא כל פירוט וביסוס, כאשר כעולה מהחלטת הוועדה ומטענות המערער עצמו, חרף העדר השכלתו עסק המערער משך שנים ארוכות בעבודות שונות ובכלל זה בתיקון פנצ'רים בצמיגים, בחברת הובלות, במפעל אריזה, במאפיה ובשיפוצים – וכעולה מהחלטת הוועדה אין מניעה לשוב ולהשתלב בשוק העבודה, בתנאים ובמגבלות שצוינו.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, משלא נפל פגם משפטי בעבודת ועדת אי הכושר לעררים מיום 3.12.14.

דהיינו, קביעת הליקויים עולה בקנה אחד עם המלצותיה התעסוקתיות של הועדה, לעבוד בעבודה "ללא הרמת משאות עם אפשרות לארוחות סדירות ושאינה דורשת ראיה דו עינית." אין בידי לקבל את טענת המערער כי העבודות המוצעות על ידי הועדה כרוכות במאמץ פיזי או ביכולת קריאה וכתיבה וראיה דו עינית.

על יסוד כל המפורט לעיל, אני סבורה כי הועדה פעלה בהתאם להוראת סעיף 209(ב) לחוק ומילאה את חובת ההנמקה כנדרש הימנה ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי המצדיק התערבות בהחלטה.

סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

התהליך יכול להיות מוחמר בגין פגיעה חבלתית כגון חבלה במנגנון של צליפת שוט במהלך תאונת דרכים או במצב בה נגרמה תנועה מוגזמת במנגנון דומה.

תשובה 4: כאשר עלי לקבוע קשר בין המרכיב התעסוקתי לפגיעה עלי להתבסס על הספרות הרפואית ולא מצאתי ספרות התומכת בין עבודת רופא השיניים לבין פגימה צוארית אולם כן נמצא כי לנהגים מקצועיים (נהגי משאיות, נהגי מוניות, נהגי אוטובוס) וכן לטייסים בצבא ארה"ב שכיחות גבוהה יותר לפריצת דיסק צווארי.

עבודה בתנוחת חיצונית כפויה עלולה להוביל (באופן זמני או כרוני) לתנוחה מעוותת ולסיבוכים נוירולוגים.

חוות הדעת הראשונית של המומחה היתעלמה מהליקוי בגבו של התובע וקבעה כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לנזקיו מבלי שהמומחה נימק את קביעתו ומרגע זה המומחה התבצר בעמדתו.

...

בבר"ע (ארצי) 105/09 יגאל איילון – המוסד לביטוח לאומי (3.5.09) נקבע בהקשר זה כדלהלן: "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה.

לאור כל האמור, אין כל נימוק לסטות מההלכה הפסוקה ביחס למשקל שיש ליתן לחוות דעת המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין.

התביעה נדחית.

התובע עבד כנהג משאית החל משנת 2008 בשירות "דביר יצחקי". ביום 19.11.2013 נתבקש התובע להוביל משלוח לאתר הפסולת "דודאים". התובע טיפס לקצה המכולה של המשאית כדי לכסותה בבד ברזנט.

" ביום 22.12.14, מיניתי את ד"ר גיל לאנה כמומחה מטעם בית הדין להשיב לשאלות הבאות: "א. מהו ליקויו של התובע בגבו כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

המומחה בחוות דעתו כתב שעיון בחומר הרפואי מלמד כי בשנת 2010 עבר התובע תאונת דרכים והתלונן על כאבים בגב ובעורף ועבר תאונת דרכים נוספת בחודש אפריל 2011 כאשר בעקבותיה התלונן בחדר המיון על כאבים בגב התחתון.

...

למרות פניות לבית החולים סורוקה לא התקבלו תוצאות בדיקת CT משנת 2011 והמומחה השיב "לפיכך יש להכיר בממצאים מבדיקת CT מתאריך 6.12.13 כתוצאה מתאונה הנידונה". ב"כ הנתבע טוענת שהמסקנה אליה הגיע המומחה, לא מנומקת, סותרת את האמור בחוות דעתו ואין מקום לקבל את מסקנותיו ללא נימוק מינימלי בסיסי וללא התייחסות לרישומים מעברו הרפואי של התובע הקיימים בתיק ללא בחינת השוני (אם בכלל) במצבו הרפואי לפני ואחרי האירוע הנטען לאור התלונות והטיפולים שקיבל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש מקום למנות מומחה נוסף.

אני מקבל את טענת ב"כ הנתבע שאין מקום לשלוח שאלות הבהרה לאור תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשאל וקביעתו לגבי העובדה שלא יקבלו תוצאות בדיקת ה-CT מ-2011.

ב"כ הנתבע טענה שיש לדחות את התביעה לאור חוות הדעת של ד"ר פעילן שהייתה חד משמעית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

כאמור לאור חוות דעתו של ד"ר פעילן הערעור נדחה.