סוג הנשק גם הוא כאמור לעיל בעל משמעות, ויש ליתן לו ביטוי בפרק זה. בעניינינו מדובר ברובה צייד מאולתר אשר מטיבו אינו מיועד להפעלה כנגד אדם, הגם שבהחלט ניתן לערוך בו שימוש על מנת להסב פגיעה ברכוש או בגוף.
בנוסף, נתתי דעתי גם לדברי הנאשם לפניי, מהם עולה כי הוא שרת בצבא ביחידה קרבית, ואף הישתתף במבצע "צוק איתן". משפחתו של הנאשם, כך לדבריו, היא "מישפחה של שוטרים". אח שלו נפגע באורח קשה בתאונת דרכים ונותר נכה, עת שירת במישטרה צבאית.
...
בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על החומרה הגלומה בעבירות הנשק, וכן על הצורך בהחמרת הענישה כלפי מי אשר מבצע עבירות כגון דא. ראו על כך פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' קדורה, פסקה 6 (14.4.2022) (להלן: "עניין קדורה"), כדלקמן:
"החזקת נשק שלא כדין מאיימת על שלום הציבור ובטחונו ... . לנוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך, מהווה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לביצוע עבירות חמורות נוספות ... כמו גם לאסונות נוראיים. יעידו על כך ריבוי המקרים במגזר הערבי בעת האחרונה, כאשר אזרחים תמימים – כמו ילד רך בשנים ועלמה צעירה – נפגעים ואף מוצאים את מותם בביתם-מבצרם או בגן השעשועים, כל זאת כתוצאה משימוש בנשק של אחרים. מציאות קשה זו מחייבת לנקוט ביד מחמירה כלפי מעורבים בעבירות נשק, אף אם הם נעדרי עבר פלילי ... . ענייננו ב'מכת מדינה' שהצורך להילחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים ... . ידע כל מי שמחזיק בנשק בלתי חוקי כי צפוי הוא להיענש בחומרה, בבחינת 'אם מחזיקים – למאסר נשלחים'."
על מגמת ההחמרה והיבט ההרתעה ראו גם את האמור בע"פ 2564/19 אזברגה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.7.2019) (להלן: "עניין אזברגה"), שם נקבע כי:
"בית משפט זה עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על חומרתן הרבה של עבירות הנשק ועל הסכנה הגבוהה במיוחד לשלום הציבור וביטחונו הטמונה בנשיאה והחזקה של נשק. הדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית שבה נשק בלתי חוקי עשוי לשמש הן לפעילות חבלנית עוינת על רקע ביטחוני הן לפעילות עבריינית. ... לפיכך, קיימת בפסיקה מגמת החמרה ברמת הענישה של המעורבים בעבירות נשק תוך מתן ביטוי עונשי הולם לסכנה הנשקפת מהן; וזאת במטרה להרתיע את היחיד והרבים גם יחד מפני ביצוען. ברירת המחדל בעבירות נשק היא אפוא מאסר בפועל גם כאשר הנאשם נעדר עבר פלילי ...".
באופן פרטני, בנוגע להחזקת רובה צייד, נכתבו על ידי בית המשפט העליון בע"פ 5813/21 ג'בארין נ' מדינת ישראל, פסקאות 15-14 (31.5.2022) (להלן: "עניין ג'בארין"), הדברים הבאים:
"14. על רקע האמור, אין מקום לקבל את טרוניית המערערים כי גזר הדין שניתן בעניינם אינו מביא לידי ביטוי את העובדה כי מדובר 'רק' בהחזקת נשק מסוג רובה ציד. נשק הוא נשק. מדובר בכלי משחית המסוגל 'להמית אדם' כלשון סעיף 144(ג) לחוק העונשין. לא בכדי המחוקק ביקש להכליל בגדר המונח 'נשק' מנעד רחב של כלים ואביזרים המסוגלים לגרום למותו של אדם. כלי נשק מסוגים שונים שהושגו שלא כדין מובילים לא פעם לפגיעה בחיי אדם, והצורך לשרש רעה חולה זו באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה חל על כל סוגי כלי הנשק. מכאן אפוא שאין לקבל את טענת המערערים כי שגה בית המשפט בהתייחסו אל עבירת החזקת הנשק בנסיבות ענייננו, הנסובה על החזקת רובה ציד, כעבירה המצדיקה ענישה מחמירה.
על רקע נסיבות ביצוע העבירה, הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, וכן בשים לב למדיניות הענישה הנהוגה, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם מצוי בטווח שבין 12 לבין 36 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
צבר זה של שיקולים, הפועל בעיקרו של דבר לקולא, יש בו להטות את הכף אל עבר הרף התחתון של המתחם, והעמדת עונשו של הנאשם סמוך מאוד לרף זה. באמצעות ענישה של מאסר מאחורי סורג ובריח למשך תקופה אשר אינה קצרה, בצירוף מאסר מותנה הצופה פני עתיד וקנס, סבורני כי יוגשם עיקרון ההלימה, ובד בבד תושג הרתעת הרבים לצד הרתעתו של הנאשם.
סוף דבר
על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
· שלושה עשר (13) חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 20.11.2020 ועד ליום 23.11.2020.
