תאונת דרכים עקב עקיפה מסוכנת

לעניין זה הפנה ב"כ המערער לע"פ (מחוזי-מרכז) 8250-02-08 סובינסקי נ' מדינת ישראל (מיום 29.12.08), שם נקבע, שאין להרשיע את הנאשם ב"מכפלות" בשלוש עבירות של גרימת מוות בתאונת דרכים בה נספו שלושה בני אדם, ועוד נקבע, שככלל אדם שהורשע בגרימת מותם של מספר אנשים בתאונת דרכים יורשע בעבירה אחת של גרימת מוות ויידון לעונש מאסר אחד, אם כי ניתן לראות את מספר הקורבנות כשיקול מחמיר בענישה.

ב"כ המערער טען, שסטיית המערער מנתיב נסיעתו לא הייתה מכוונת או ממושכת ואיננה נובעת מנהיגה פרועה או מסוכנת או ממהירות מופרזת, או עקב עקיפה מסוכנת או במצב שיכרות.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, סבורים אנו, כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל על 13 חודשים.

נתנו דעתנו לטענותיו של ב"כ המערער, אך לא ראינו מקום להתערב בענישה זו. אכן, ב"כ המערער ציין, שמשפחות המנוחים זכאיות לפיצוי לפי חוק הפלת"ד, ואילו על המערער מטיל פיצוי זה נטל שלא יוכל לעמוד בו. גם את טענתו זו של המערער אין בידינו לקבל.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים חלקית את ערעורו של המערער ומעמידים את תקופת המאסר בפועל על 13 חודשים.

לפניי בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בהרשעתו של המבקש בהמתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בבצוע עקיפה מסוכנת, עקיפה בדרך לא פנויה ובנהיגה במהירות בלתי סבירה לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

במהלך הנסיעה התקרב המבקש לעקומה לשמאל, וחרף שדה הראיה המוגבל יצא לעקיפת רכב שנסע לפניו, חסם את דרכו של רכב אחר שנסע בנתיב הנגדי (להלן: רכבו של המנוח; הנהג ברכב זה יכונה להלן: המנוח), ופגע בו (ההיתנגשות ארעה בחלק השמאלי של חזית הרכבים; להלן: תאונת הדרכים).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בהגיעו לצומת, "תוך כדי נהיגה פרועה ומסוכנת", עקף מימין שני רכבים בשני הנתיבים השמאליים בכביש ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש שלא במעבר חציה, במרחק של כ-41 מטר מהצומת, וגרם למותה.

אין חולק כי הנאשם נורמאטיבי ובנוסף ניכר כי חייו עברו שינוי משמעותי לרעה בעקבות התאונה – ואולם, בשורה של פסקי דין נפסק כי במסגרת שקולי הענישה בעבירות של גרם תאונת דרכים עקב רשלנות, אין לייחס משקל מכריע לנסיבות האישיות של הנאשם ולהיותו בעל רקע נורמאטיבי: "בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופיה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמאטיביים" (ראו ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (02/11/09).

...

בהיעדר הסדר סטטוטורי ייחודי בעניינם של מורשעים שגילם מופלג, גזר בית המשפט לתעבורה את דינו על פי השיקולים המנויים בסעיף 40יא לחוק העונשין, תוך שזקף לזכותו את גילו המתקדם ואת מצבו הרפואי, והציב מנגד את נסיבותיו הפרטניות המחמירות, ובכלל זאת הרשעותיו הרבות בעבירות תעבורה, מהן שתיים אף לאחר מועד האירוע דנן.

ראו למשל דברי כב' הנשיאה דאז, הש' ד. בייניש ברע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ. מ"י: "יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות". סבורני כי עונש מאסר בפועל, בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, לצד רכיב פסילת רישיון לצמיתות, פיצוי סמלי למשפחת המנוח ועונשים נלווים הינו עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

פסילה בפועל הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.

לעיתים יהיה הדבר כרוך בעקיפה והאטת המהירות בפתאומיות עד כדי עצירה, לעיתים בעקיפה מסוכנת "החותכת" את הנהג האחר, ולעיתים הארוע יסלים עד כדי אלימות כלפי הנהג או רכבו (ודוגמאות אלו הובאו מתיקים המגיעים לאחרונה לדיון בבתי המשפט).

עם זאת, רובן המכריע של תאונות הדרכים נגרמות בשל רשלנות וטעויות אנוש ולא בשל פעולות מכוונות ואלימות.

...

ראו בעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 5662/18 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.2018), פסקה 10: "התופעה המתפשטת כנגע רע במחוזותינו, של נקיטת אלימות מצד נהגים בכביש כלפי נהגים אחרים היא פסולה מכל וכל, וראוי להחמיר בעונשם של הנוקטים באלימות מסוג זה". כן ראוי להפנות לדברים שנאמרו ביחס לאלימות "הרגילה" הפושה במחוזותינו: "לנוכח שכיחותה הגוברת והמדאיגה של תופעת ה"אלימות הספונטנית" כלפי עוברי אורח, שאך העירו על התנהגות נפסדת, נראה כי אין מנוס מהעברת מסר תקיף וברור באשר לענישה שחייבת להיות נלווית להרשעה בעבירות מסוג זה" (ע"פ 4167/12 אוחנה ואח' נ' מדינת ישראל (17.3.2013)).

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר, החל מיום מעצרו – 31.1.23.

אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננים (יחדיו), ע"ת מס' 2 ו-3 בסך 3,000 ₪ הסכום ישולמו בתוך 90 יום.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפניי עתירת המבקש לביטול פסילה מנהלית ובטול הודעת איסור שימוש ברכב מ.ר. 56092601 (להלן: "הרכב"), כל אחת למשך 30 יום, אשר הוטלו ביום 25.02.24, לאחר שהמבקש נחשד בבצוע עבירת נהיגה בשיכרות מכוח סרוב לנשיפה, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, לעקיפה מסוכנת בנגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה ואי מתן זכות קדימה במעגל תנועה אף שהוצב תמרור 303.

הקצין הפוסל לא שקל את עברו התעבורתי של המבקש כחלק מכלל שיקוליו, אם כי מעיון בעברו התעבורתי עולה כי המבקש נוהג משנת 1993, לחובתו 45 הרשעות קודמות (35 ב-10 השנים האחרונות), כשלחובתו הרשעה משנת 2021 בגין תאונת דרכים לרבות נהיגה ברמזור אדום.

...

טענת המבקש שהסירוב נבע מחשש לחילול שבת אינה מתיישבת עם חומר החקירה, כפי שפירטתי לעיל ודינה להידחות, לכל הפחות לצורך הכרעה בבקשות שלפניי.

מכאן דין הבקשה להידחות על הסף.

סוף דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.

לאור כל האמור, הבקשות נדחות.