תאונת דרכים עקב עצירת אוטובוס בתמרור עצור

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 14.2.16 בשעה 08:30 לערך בצומת הרחובות אחוזה-ברנדס ברעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת (היא הנתבעת שכנגד) מס' רשוי 78-991-74 נהוג בידי בנה פסטרנק יהונתן (להלן: "רכב התובעת") ורכב נתבע 1 (הוא הנתבע שכנגד) מס' רשוי 52-968-14 נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "רכב נתבע 1") המבוטח בנתבעת 2 (היא הנתבעת שכנגד 2).

נתבע 1, שגיא בן אהרון, אשר נהג ברכב נתבע 1 עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בצינו כדלקמן: "ביום 14/2/16, בסביבות השעה 08:30 נהגתי ברכב שמספרו 52-968-14. נהגתי ברחוב ברנדס ברעננה והתקרבתי לצומת הרחובות ברנדס-אחוזה. בכיוון הנסיעה שלי, מצד ימין, היה ניצב תמרור עצור המחייב לעצור ולתת זכות קדימה לכל רכב שבא ומתקרב לצומת. צומת הרחובות ברנדס-אחוזה זו לא צומת טי ממש, אלא יש שם רחוב שמשתלב לרחוב אחר. אני רציתי לפנות שמאלה מרחוב ברנדס שממנו הגעתי לכיוון רחוב אחוזה. מאחר ובכיוון נסיעתי היה מוצב תמרור עצור, אז עצרתי את הרכב שלי לפני תמרור עצור כמה וכמה שניות, עצרתי, הייתה תנועה בכביש, המדובר ברחוב מרכזי שהוא רחוב אחוזה ונתתי לכלי רכב לחלוף. מימיני, ברחוב אחוזה היה מעבר חציה ובעצם מסלול הנסיעה שלי היה שמאלה כדי לפנות אחר כך לרח' תל-חי, שם יש בית ספר, שאחי לומד שם. בעצם במעבר החציה הזה חצו תלמידים שרצו להגיע לבית הספר וזה היה מעבר חציה מימיני ברחוב אחוזה. אוטובוס שהגיע בנתיב הימני מבין השניים שברחוב אחוזה, דהיינו מהכיוון שבו נסע הרכב של התובעת, עצר עצירה מלאה כדי לאפשר להולכי הרגל שעברו במעבר חציה מעבר לצומת, לחצות. כלומר, האוטובוס עצר ברחוב אחוזה לפני הקו הדמיוני של תחילת צומת הרחובות אחוזה-ברנדס.

...

עתירת התובעת לפיצוי כספי בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 (שגיא בן אהרון ואיילון חברה לביטוח בע"מ), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת (יעל פסטרנק) את סכום תביעתה שהוכח לפני בסך של – 16,567 ₪.

התביעה שכנגד שהוגשה על ידי נתבע 1 כנגד התובעת – נדחית.

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 15.8.13 סמוך לשעה 12:00 בצומת הרחובות אחד העם- הרצל בנתניה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 אברהם כחלון (להלן: "תובע 2") מס' רשוי 8379223 נהוג על ידי תובעת 1, רעייתו (להלן: "רכב התובעים"), ורכב נתבעת 1 מסוג אוטובוס מס' רשוי 8791901 נהוג על ידי נתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

תובע 1, הבעלים של רכב התובעים ציין בעדותו הדברים הבאים: "אני הבעלים של רכב מס' רשוי 8379223. ביום 15.08.13 ברכב זה נהגה מירי כחלון שהיא אישתי והיא נהגה ברשותי ובהסכמתי המלאה. כפי שהיא מסרה לי רכב מסוג אוטובוס שהיה נהוג על ידי חן וייזל והוא בבעלות אגד תעבורה בע"מ פגע ברכבי שבו היא נהגה וגרם לנזקים. אני תובע את כל הנזקים שנגרמו לרכב. הנזק הוא 5,352 ₪ ושכ"ט שמאי 670 ש"ח ואנחנו תובעים גם הוצאות ועוגמת נפש בסך של 500 ₪ וצרפנו לתביעה את כל המסמכים והתמונות המאמתים את הנזק". בחקירתו הנגדית לשאלה "יש לך קבלה על תיקון הרכב" השיב "יש דו"ח שמאות על הנזקים שנגרמו לרכב", לשאלה "יש לכם חשבונית על התיקון" השיב "לא, רצינו לחסוך כמה שאפשר ורצנו בין בעלי מיקצוע כדי שהתיקונים יעלה כמה שפחות", לשאלה "שילמתם מע"מ" השיב "כשביקשו כן אבל לא צירפנו חשבונית, התיקון כולו עלה בסביבות 6000 ₪ במאמץ מאוד גדול". לשאלה "איך זה יכול להיות ששילמת בסביבות 6,000 ש"ח כשהשמאי קובע בהערכת הנזק 5,352 ₪?" השיב "כי כל הערך של הרכב היה 12,000 ₪ לערך ואם היינו עוברים את מחצית סכום ערך הרכב היו צריכים להשבית את הרכב ולא רצינו שכך יקרה ולכן בסופו של דבר הערכת הנזק הייתה כפי שקבע השמאי". תובעת 1 מירי כחלון, אשר נהגה ברכב התובעים, עובר לקרות התאונה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה כדלקמן: "ביום 15.08.13 בשעה 12:00 לערך נהגתי ברכב מס' רשוי 8379223 שהוא בבעלות תובע 2 שהוא בעלי. נהגתי ברחוב שהוא רחוב היציאה מתחנת האגד המרכזית בנתניה וזה רחוב אחד העם והגעתי לפינת רחובות אחד העם-הרצל ורציתי לפנות ימינה כיוון נסיעתי כדי לנסוע ברחוב הרצל לכיוון מזרח. ברחוב אחד העם נסעתי בנתיב הימני שהכביש הוא רחב ולמעשה יש בו שני נתיבים כיוון נסיעתי כך אני הבנתי ומכל מקום, אני נסעתי בנתיב הימני ביותר שזה למעשה הנתיב היחידי שנימצא ברחוב אחד העם כאמור. הגעתי לפינת רחוב אחד העם-הרצל ועמד לפניי רכב מסוג מזדה לפי מיטב זכרוני. אני ראיתי במראה הפנימית של הרכב במקרה שאוטובוס יוצא בנסיעה ברחוב אחד העם ונוסע ברחוב הרצל. הוא נסע ברחוב הרצל, המזדה שלפניי נסעה ופתאום האוטובוס עקף את רכבי מצד שמאל של רכבי וסטה ימינה כיוון נסיעתו ופשוט סגר את נתיב הנסיעה שלי ופגע ברכבי ונגרמו נזקים. הוברר שדובר באוטובוס של הנתבעת 1 שנהג בו נתבע 2 חן וייזל ומספר האוטובוס 8791901. אני לא יכולתי לרדת מהרכב שלי כי האוטובוס שלו היה צמוד לרכבי והוא ממש סגר את רכבי והתחננתי בפניו שיזיז את האוטובוס אבל הוא כל הזמן עמד וצילם. אני צירפתי לתביעתי את חוות דעת השמאי ואת התמונות המעידות על הנזקים שנגרמו לרכבי ושמעידים על אופן התאונה כפי שאני העדתי עליה. נתבע 2 אפילו לא מצא לנכון לדבר איתי. הוא חיכה לאיש תעבורה שכנראה הוא היתקשר אליו ואז הגיע אותו אדם והאוטובוס נסע יחד עם הנהג שלו ורק אז יכולתי לצאת מרכבי והחלפתי פרטים עם אותו איש תעבורה שהגיע למקום. נתבע 2 לא מצא לנכון לגשת אליי או לשאול אם קרה משהו. אני נוהגת 40 שנה ומעולם לא הייתה לי שום עבירת תנועה. לרכב נגרם נזק בסך של 5,352 ₪ ושולם שכ"ט שמאי, מבקשת לפסוק את סכום הנזק בצרוף ריבית והוצאות". בחקירתה הנגדית לשאלה "נכון שברחוב אחד העם היה רק נתיב אחד" השיבה "כן". לשאלה "אני אומר לך שאני נסעתי לפנייך" השיבה "לא נכון. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה אבל לא כך היה המצב". לשאלה "עם איזה חלק של האוטובוס פגעתי ברכב שלך" השיבה "כמה שאני זוכרת זה היה עם החלק האמצעי של האוטובוס. אני כבר לא יכולתי להתייחס אליך כי אתה אפילו לא נגשת לדבר איתי". נתבע 2 תיאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה כדלקמן: "ביום 15.08.13 בסביבות השעה 12:00 נהגתי באוטובוס שבבעלות נתבעת 1 ומספרו הרשוי 8791901. יצאתי מהתחנה המרכזית שברחוב אחד העם בנתניה ונסעתי ברחוב אחד העם לכיוון רחוב הרצל. רחוב אחד העם הוא רחוב חד סיטרי שבו נתיב נסיעה אחד. הגעתי לפינת רחובות אחד העם-הרצל ובכיוון נסיעתי היה מוצב תמרור עצור ולכן עצרתי עמירה מלאה. לפניי היה רכב מסוג מזדה מוזהב שתוך כדי קשר עין עם הנהג המזדה, איפשרתי לו לצאת לפניי בפניה ימינה לרחוב הרצל. ברחוב אחד העם חנו כלי רכב משני צידי הכביש. תוך כדי שהרכב שלפניי פנה ימינה לכיוון רחוב הרצל, יצאתי בנסיעה אחריו, לאחר שלא היו הולכי רגל במעבר חציה שלפניי והתנועה מצד שמאל אפשרה לי לצאת ימינה כיוון נסיעתי. תוך כדי שאני יוצא ומבצע פניה ימינה כיוון נסיעתי לרחוב הרצל, שאני ממש מסיים את הפניה ימינה כיוון נסיעתי הבחנתי ברכב שנדחף בין האוטובוס לבין צד ימין של הרחוב. אני מציין שהאורך של האוטובוס הוא 13 מטר וכשאני צריך לפנות ימינה אני צריך לעשות זאת בקשת רחבה מעט יותר מאשר רכב רגיל. בצומת הזו יש עץ שנימצא בצד ימין של הצומת ומפריע לסיבוב לפניה ולכן ברגע שנוצר המרווח בין האוטובוס שלי במקום שנסע בכביש לבין צד ימין של האוטובוס לכיוון המדרכה אז ברווח הזה ניכנס הרכב של התובעת ופגע בצד אחורי ימני של האוטובוס מהדלתות האחוריות של האוטובוס לאחור. מרגע ששמעתי את המכה עצרתי את האוטובוס במקום. פתחתי את הדלתות של האוטובוס ושמתי נורות אזהרה, לא היו נוסעים באוטובוס. אני נגשתי לכיוון רכב התובעת וראיתי שהיא מדברת בטלפון והיא הסטרית ושאלתי לשלומה מספר פעמים והיא לא רצתה בכלל לדבר איתי. ביקשתי שתזיז את רכבה אחורה כי אני לא יכולתי להזיז את האוטובוס אבל היא סירבה. ואני התקשרתי לקצין הרכב שלנו שיגיע למקום וכך היה והיא החליפה פרטים עימו. הוא גם אפשר לי עם תימרון וכיוון התנועה ועצירת התנועה, לפנות את הצומת. אני טוען שאני לא אחראי לתאונה. אני מגיש לבהמ"ש מס' תמונות שמעידות על מיקום הארוע. תמונה מוגשת ומסומנת נ/1. התמונה היא תמונה שמיד צילמתי במקום שרואים את רכב הנתבעת מצד ימין שהוא נדחף במרווח שבין האוטובוס לבין המדרכה ורואים אתה אוטובוס שנהגתי בו שהוא נמצא כימעט כולו בפניה ימינה כיוון נסיעתו. כמו כן, מגיש תמונה נוספת. מוגש ומסומן נ/2. מגיש תמונה נוספת. מסומנת נ/3 המעידה על מצב כלי הרכב מיד לאחר התאונה. בחקירתו הנגדית לשאלה "אני אומרת לך שכל מה שציינת בעדותך זה גיבוב של שטויות ושקרים. שהמצב בכלל לא היה כפי שאתה מתאר. אתה דאגת לצלם אחרי שאיש התעבורה שלכם הגיע והזזת את האוטו שלך. אני לכל אורך רחוב אחד העם הייתי לפניך, אני עצרתי בפינת רחובות אחד העם-הרצל ואתה הגעת אחרי שאני כבר הייתי בפינת רחובות אחד העם- הרצל והמתנתי אחרי המזדה שנסעה ואתה עקפת אותי וביצעת את הפניה ימינה ופגעת ברכבי. שום עץ לא הפריע", השיב "את יכולה לראות מהתמונות שהגירסה שלי היא הנכונה". עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

...

תובע 1, הבעלים של רכב התובעים ציין בעדותו הדברים הבאים: "אני הבעלים של רכב מס' רישוי 8379223. ביום 15.08.13 ברכב זה נהגה מירי כחלון שהיא אשתי והיא נהגה ברשותי ובהסכמתי המלאה. כפי שהיא מסרה לי רכב מסוג אוטובוס שהיה נהוג על ידי חן וייזל והוא בבעלות אגד תעבורה בע"מ פגע ברכבי שבו היא נהגה וגרם לנזקים. אני תובע את כל הנזקים שנגרמו לרכב. הנזק הוא 5,352 ₪ ושכ"ט שמאי 670 ש"ח ואנחנו תובעים גם הוצאות ועוגמת נפש בסך של 500 ₪ וצרפנו לתביעה את כל המסמכים והתמונות המאמתים את הנזק". בחקירתו הנגדית לשאלה "יש לך קבלה על תיקון הרכב" השיב "יש דו"ח שמאות על הנזקים שנגרמו לרכב", לשאלה "יש לכם חשבונית על התיקון" השיב "לא, רצינו לחסוך כמה שאפשר ורצנו בין בעלי מקצוע כדי שהתיקונים יעלה כמה שפחות", לשאלה "שילמתם מע"מ" השיב "כשביקשו כן אבל לא צירפנו חשבונית, התיקון כולו עלה בסביבות 6000 ₪ במאמץ מאוד גדול". לשאלה "איך זה יכול להיות ששילמת בסביבות 6,000 ש"ח כשהשמאי קובע בהערכת הנזק 5,352 ₪?" השיב "כי כל הערך של הרכב היה 12,000 ₪ לערך ואם היינו עוברים את מחצית סכום ערך הרכב היו צריכים להשבית את הרכב ולא רצינו שכך יקרה ולכן בסופו של דבר הערכת הנזק הייתה כפי שקבע השמאי". תובעת 1 מירי כחלון, אשר נהגה ברכב התובעים, עובר לקרות התאונה, תיארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה כדלקמן: "ביום 15.08.13 בשעה 12:00 לערך נהגתי ברכב מס' רישוי 8379223 שהוא בבעלות תובע 2 שהוא בעלי. נהגתי ברחוב שהוא רחוב היציאה מתחנת האגד המרכזית בנתניה וזה רחוב אחד העם והגעתי לפינת רחובות אחד העם-הרצל ורציתי לפנות ימינה כיוון נסיעתי כדי לנסוע ברחוב הרצל לכיוון מזרח. ברחוב אחד העם נסעתי בנתיב הימני שהכביש הוא רחב ולמעשה יש בו שני נתיבים כיוון נסיעתי כך אני הבנתי ומכל מקום, אני נסעתי בנתיב הימני ביותר שזה למעשה הנתיב היחידי שנמצא ברחוב אחד העם כאמור. הגעתי לפינת רחוב אחד העם-הרצל ועמד לפניי רכב מסוג מאזדה לפי מיטב זכרוני. אני ראיתי במראה הפנימית של הרכב במקרה שאוטובוס יוצא בנסיעה ברחוב אחד העם ונוסע ברחוב הרצל. הוא נסע ברחוב הרצל, המאזדה שלפניי נסעה ופתאום האוטובוס עקף את רכבי מצד שמאל של רכבי וסטה ימינה כיוון נסיעתו ופשוט סגר את נתיב הנסיעה שלי ופגע ברכבי ונגרמו נזקים. הוברר שדובר באוטובוס של הנתבעת 1 שנהג בו נתבע 2 חן וייזל ומספר האוטובוס 8791901. אני לא יכולתי לרדת מהרכב שלי כי האוטובוס שלו היה צמוד לרכבי והוא ממש סגר את רכבי והתחננתי בפניו שיזיז את האוטובוס אבל הוא כל הזמן עמד וצילם. אני צירפתי לתביעתי את חוות דעת השמאי ואת התמונות המעידות על הנזקים שנגרמו לרכבי ושמעידים על אופן התאונה כפי שאני העדתי עליה. נתבע 2 אפילו לא מצא לנכון לדבר איתי. הוא חיכה לאיש תעבורה שכנראה הוא התקשר אליו ואז הגיע אותו אדם והאוטובוס נסע יחד עם הנהג שלו ורק אז יכולתי לצאת מרכבי והחלפתי פרטים עם אותו איש תעבורה שהגיע למקום. נתבע 2 לא מצא לנכון לגשת אליי או לשאול אם קרה משהו. אני נוהגת 40 שנה ומעולם לא הייתה לי שום עבירת תנועה. לרכב נגרם נזק בסך של 5,352 ₪ ושולם שכ"ט שמאי, מבקשת לפסוק את סכום הנזק בצירוף ריבית והוצאות". בחקירתה הנגדית לשאלה "נכון שברחוב אחד העם היה רק נתיב אחד" השיבה "כן". לשאלה "אני אומר לך שאני נסעתי לפנייך" השיבה "לא נכון. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה אבל לא כך היה המצב". לשאלה "עם איזה חלק של האוטובוס פגעתי ברכב שלך" השיבה "כמה שאני זוכרת זה היה עם החלק האמצעי של האוטובוס. אני כבר לא יכולתי להתייחס אליך כי אתה אפילו לא ניגשת לדבר איתי". נתבע 2 תיאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה כדלקמן: "ביום 15.08.13 בסביבות השעה 12:00 נהגתי באוטובוס שבבעלות נתבעת 1 ומספרו הרישוי 8791901. יצאתי מהתחנה המרכזית שברחוב אחד העם בנתניה ונסעתי ברחוב אחד העם לכיוון רחוב הרצל. רחוב אחד העם הוא רחוב חד סטרי שבו נתיב נסיעה אחד. הגעתי לפינת רחובות אחד העם-הרצל ובכיוון נסיעתי היה מוצב תמרור עצור ולכן עצרתי עמירה מלאה. לפניי היה רכב מסוג מאזדה מוזהב שתוך כדי קשר עין עם הנהג המאזדה, אפשרתי לו לצאת לפניי בפניה ימינה לרחוב הרצל. ברחוב אחד העם חנו כלי רכב משני צידי הכביש. תוך כדי שהרכב שלפניי פנה ימינה לכיוון רחוב הרצל, יצאתי בנסיעה אחריו, לאחר שלא היו הולכי רגל במעבר חציה שלפניי והתנועה מצד שמאל אפשרה לי לצאת ימינה כיוון נסיעתי. תוך כדי שאני יוצא ומבצע פניה ימינה כיוון נסיעתי לרחוב הרצל, שאני ממש מסיים את הפניה ימינה כיוון נסיעתי הבחנתי ברכב שנדחף בין האוטובוס לבין צד ימין של הרחוב. אני מציין שהאורך של האוטובוס הוא 13 מטר וכשאני צריך לפנות ימינה אני צריך לעשות זאת בקשת רחבה מעט יותר מאשר רכב רגיל. בצומת הזו יש עץ שנמצא בצד ימין של הצומת ומפריע לסיבוב לפניה ולכן ברגע שנוצר המרווח בין האוטובוס שלי במקום שנסע בכביש לבין צד ימין של האוטובוס לכיוון המדרכה אז ברווח הזה נכנס הרכב של התובעת ופגע בצד אחורי ימני של האוטובוס מהדלתות האחוריות של האוטובוס לאחור. מרגע ששמעתי את המכה עצרתי את האוטובוס במקום. פתחתי את הדלתות של האוטובוס ושמתי נורות אזהרה, לא היו נוסעים באוטובוס. אני ניגשתי לכיוון רכב התובעת וראיתי שהיא מדברת בטלפון והיא הסטרית ושאלתי לשלומה מספר פעמים והיא לא רצתה בכלל לדבר איתי. ביקשתי שתזיז את רכבה אחורה כי אני לא יכולתי להזיז את האוטובוס אבל היא סירבה. ואני התקשרתי לקצין הרכב שלנו שיגיע למקום וכך היה והיא החליפה פרטים עימו. הוא גם אפשר לי עם תמרון וכיוון התנועה ועצירת התנועה, לפנות את הצומת. אני טוען שאני לא אחראי לתאונה. אני מגיש לבהמ"ש מס' תמונות שמעידות על מיקום האירוע. תמונה מוגשת ומסומנת נ/1. התמונה היא תמונה שמיד צילמתי במקום שרואים את רכב הנתבעת מצד ימין שהוא נדחף במרווח שבין האוטובוס לבין המדרכה ורואים אתה אוטובוס שנהגתי בו שהוא נמצא כמעט כולו בפניה ימינה כיוון נסיעתו. כמו כן, מגיש תמונה נוספת. מוגש ומסומן נ/2. מגיש תמונה נוספת. מסומנת נ/3 המעידה על מצב כלי הרכב מיד לאחר התאונה. בחקירתו הנגדית לשאלה "אני אומרת לך שכל מה שציינת בעדותך זה גיבוב של שטויות ושקרים. שהמצב בכלל לא היה כפי שאתה מתאר. אתה דאגת לצלם אחרי שאיש התעבורה שלכם הגיע והזזת את האוטו שלך. אני לכל אורך רחוב אחד העם הייתי לפניך, אני עצרתי בפינת רחובות אחד העם-הרצל ואתה הגעת אחרי שאני כבר הייתי בפינת רחובות אחד העם- הרצל והמתנתי אחרי המאזדה שנסעה ואתה עקפת אותי וביצעת את הפניה ימינה ופגעת ברכבי. שום עץ לא הפריע", השיב "את יכולה לראות מהתמונות שהגרסה שלי היא הנכונה". עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עדותם הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת, נחה דעתי כי זכורים היו לתובעת 1 כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה הנתמכת בחוות דעת מומחה מטעמה – שמאי הרכב פרנק גיא ותמונות שצילם, המעידים על הנזקים שנגרמו לרכב התובעים, ושיש בהם כדי לתמוך בגרסתה שלא נסתרה בעדות מומחה מטעם הנתבעים ו/או בראיה ממשית אחרת כשלהי.

בפניי תביעת כספית מיום 20/02/13 ע"ס 10,711 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 05/11/12.

גרסת הנתבעת 3 באשר לנסיבות היתרחשות התאונה האוטובוס פנה ימינה ביציאה מתחנת דלק, לאחר שעצר למופע תמרור עצור, ראה שהכביש פנוי והחל לנסוע בנתיב הימני.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים 1+2 על פני גרסת נתבעת 3, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בלעדית בנזיקין של הנתבעת 3 לקרות התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת נהג נתבעת 3 ונדחית נגד נתבעים 1 + 2.

התובעת תשלם לנתבעים 1+2 הוצאות משפט (שכר שני העדים שנפסק בסך 900 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪.

רקע וטענות הצדדים לפניי תביעת השבה בסך 63,268 ₪, סכום תגמולי הביטוח ששילמה התובעת למבוטחה עקב תאונת דרכים.

אין מחלוקת לעניין עצם היתרחשות התאונה, המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב אופן היתרחשות התאונה והאחראי לה. הנהגת ברכב התובעת, הגב' מיכל דמארי, העידה לפניי על היתרחשות התאונה כלהלן (עמ' 7, שורות 14-15): "יצאתי משכונת נווה אורנים בעיר צפת, רציתי לפנות שמאלה, יש תמרור עצור, עצרתי עצירה מוחלטת. בא אוטובוס מצד שמאל ונגע בקדמת הרכב ושפוט העיף אותי, וזאת תוך כדי מהירות." עוד הוסיפה בעדותה כי תמרור הסתיר לה את שדה הראייה (עמ' 8, שורה 7) ולכן היתקדמה מעט, אך ציינה כי לא חצתה את הקו (עמ' 8, שורה 5).

...

בדיון מקדמי שנערך לפניי ביום 28.4.2019 טען ב"כ התובעת כי יש לדחות את התביעה בשל השתק עילה, אלא שבהחלטתי מיום 24.11.19 קבעתי כי לא מתקיימים התנאים הדרושים לקיומו של מעשה בית דין וכי לא נקבע ממצא פוזיטיבי ביחס לאחריות נהג הנתבעות.

מצאתי כי אין בידי לקבל את גרסת נהג הנתבעות כי רכב התובעת התפרץ לצומת, זאת בהסתמך על העדויות שהובאו בפניי, חומר הראיות, התרשמות בית המשפט בהליך המקביל וכן נוכח העובדה כי תיק המשטרה נסגר מבלי שנקבע כי נהגת התובעת לא עצרה בתמרור עצור ולא הוגש נגדה כתב אישום.

משכך, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 53,778 ₪.

בפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן כספי, בגין ארוע תאונת דרכים מיום 09.10.12.

טענות הצדדים על פי טענת התובעת /הנתבעת שכנגד (להלן : "התובעת"), התאונה ארעה עת עצר אוטובוס שבבעלותה, ואשר היה נהוג בידי מר יעקב נחום (להלן: "נהג התובעת"), בעצירה מוחלטת בתמרור עצור, ביציאה ממסוף בצומת בית ליד לכיוון כביש מס' 4, כאשר לפתע הגיע רכב הנתבעים מכיוון דרום, אשר התכוון לפנות ימינה לכפר יונה, סטה מנתיב נסיעתו, ופגע בפגוש הקידמי ימני של האוטובוס.

...

על אף מסקנתי לפיה נתבע 1 סטה אל עבר האוטובוס וגרם לפגיעה, אך יחד עם זאת, עצירת האוטובוס מעבר לפס העצירה, היה בה כדי לתרום להתרחשות התאונה.

סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה העיקרית, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 5,886 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך של 372 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪.

כן, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד, ולפנים משורת הדין לא אתן צו להוצאות.