תאונת דרכים עקב עצירה פתאומית של רכב התובע

לפניי תביעה כספית ע"ס 4,337 ₪ בסדר דין מהיר, שעניינה ניזקי רכב-רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 15.7.16 בין רכב התובעות [רכב פרטי מתוצרת סוזוקי ש.י. 2012 מ.ר. 9931113] לבין רכב הנתבעים [רכב מ.ר. 1401811].

נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר חשוב להציג בחדות את ההבדל בין הגרסאות והעדויות: עפ"י גרסת התובעות ועדיהן, רכב הנתבעים מתנגש ברכב התובעות מאחור, כאשר שני הרכבים נוסעים באותו נתיב וכאשר רכב הנתבעים לא שומר על מרחק עצירה מספיק מרכב התובעות בעקבות עצירה פתאומית של רכב התובעות; ואילו עפ"י הגרסה הנגדית של הנתבע 1, עובר לתאונה רכב התובעות עובר בפתאומיות מנתיב לנתיב, משמאל לימין (אל נתיב הנסיעה של רכב הנתבע 1) ואח"כ עוצר בפתאומיות, באופן שהפתיע את הנתבע 1 וגרם לו להתנגש ברכב התובעות.

...

דיון והכרעה דין התביעה – להידחות.

הכרעה לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה לפיה לא ניתן להעדיף אף אחת משתי הגרסאות העובדתיות המנוגדות (בשקל קיומו של ספק שקול או תיקו ראייתי בין שתי הגרסאות), ולכן, לפיה לא ניתן לקבוע מי מהנהגים אשם בתאונה, אם בכלל.

סיכום התביעה נדחית.

איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו, בנסיבות, נוכח הספק השקול הנ"ל (שמשמעותו שאיני מקבל כנכונה גם את הגרסה הנגדית של הנתבע 1) וגם נוכח מחדלו של הנתבע 1 להתייצב לדיון הראשון, מבלי לבקש ולקבל מראש רשות להיעדר ממנו.

לפניי מונחת להכרעה תביעה כספית על סך של 11,713 ₪, שהוגשה על ידי התובעים בעילה נזיקית בשל נזק שניגרם לרכבם, וזאת בעטיה של תאונת דרכים שאירעה בין רכבם לבין רכב הנתבעים.

כמו כן, נטען, כי התאונה אירעה בשל עצירת רכב התובעים בפתאומיות, דבר אשר קיצר משמעותית את מרחק הבלימה של רכב הנתבעים וגרם להיתנגשות בין הרכבים.

...

אם כך, הנתבעת 2 אינה חייבת בתשלום תגמולי הביטוח לתובעים, ובהתאם לכך נדחית אף ההודעה לצד השלישי 1 שהגישה היא כנגדה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי הנתבע 1 חב בפיצוי התובעים בגין נזקיהם הנתבעים, ואילו הנתבעת 2 פטורה מכך והתביעה כנגדה נדחית.

יוצא איפוא, כי הנני מחייב את הנתבע 1 בפיצוי התובעים בסך של 11,213 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בשכ"ט עו"ד בסך של 2500 ₪, ובאגרת בית משפט במלואה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 16.06.2021 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 בתביעה הראשונה הוא גם הנתבע 3 בתביעה השנייה, נהוג בידי הנתבע 2 בתביעה הראשונה, באחריותה של הנתבעת 1 בתביעה השנייה שנמצאת בבעלותו של הנתבע 2 בתביעה השנייה (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

לטענתו, הוא נהג ברכב הנתבעים האט את מהירות נסיעתו בעת כניסה למעגל התנועה, בעקבות עצירה פתאומית של רכב התובע שהיה לפניו, חרף זאת, נגרם מגע קל בלבד.

...

בנוסף, איני מקבל את טענת הנתבעים כי גובה הנזק לא הוכח בשל אי צירוף חוות דעת שמאי רכב מטעם התובע.

לכן, אני מקבל אותה על תוכנה.

התביעה נגד יתר הנתבעים בשתי התביעות נדחית, ללא צו להוצאות, מעבר להוצאות שנפסקו בהחלטתי בדיון (עמ' 7 לפרוטוקול).

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום פיצויים בסך של 38,098 ₪, בגין ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 23.11.18 (להלן: "התאונה").

ויוטעם: גם אם הייתי מקבלת את גירסתו של הנתבע לאופן היתרחשות התאונה, עדיין הייתי קובעת כי האחריות הנזיקית להתרחשותה רובצת לפתחו, שכן בהתאם לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, המעגנת את חובת הזהירות הכללית, מוטלת על נהג הרכב שנוהג מאחור חובה לנהוג באופן זהיר, ביחס לעוברי הדרך שנמצאים מלפנים, כדלקמן: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ובמצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". יחד עם זאת, מצאתי לייחס לנהגת רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 20% משום שרכב התובעת עצר בפתאומיות בצומת עת הרמזור בכיוון נסיעתו התחלף מירוק לאדום.

מהלך העצירה הפתאומי של נהגת רכב התובעת הפתיע את הנתבע, שסבר לתומו, כי רכב התובעת ימשיך בנסיעה יבצע "גניבת רמזור" ולא ייעצר.

...

אני קובעת, אפוא, כי הערכת הנזק בחוות דעת השמאי כורי, הינה מופרזת ומנופחת וכי מוערכים בה נזקים ברכב התובעת, אשר בהתאם לאופי התרחשות התאונה, לא ייתכן כי הם נגרמו בה. בהינתן האמור, אני מוסיפה וקובעת, כי הכרזת רכב התובעת כאובדן להלכה, קרי, רכב שהנזק בו הינו בשווי של 45%-59% מערך הרכב, איננה נכונה בנסיבות התאונה.

לכן, אין אני מקבלת אותה.

יחד עם זאת, בנסיבות בהן קבעתי כי רכב התובעת נפגע בטמבון האחורי בפינה שמאלית, וזאת באחריות הנתבע (תוך זקיפת אשם תורם בשיעור של 20% לחובת נהגת רכב התובעת) נראה לי לנכון ולצודק לא לפטור את הנתבע מתשלום פיצוי ולחייב אותו בעלות החלפת טמבון אחורי (לפי חוות הדעת) ובעלות העבודות הכרוכות בכך.

לטענת הנתבעים 3-4, עת רכבם נסע בנתיב הנסיעה הימני מבין שניים וזאת כאשר מספר כלי רכב נוסעים אותה העת לפניו, או אז סטו האחרונים לפתע באופן חד, כאשר הופתעו מעמידת כלי הרכב המעורבים, קרי: רכב הנתבעים 1-2 ורכב התובעים, אשר עמדו במרכז נתיב הנסיעה בו נסע רכב הנתבעים 3-4, וזאת לאחר שהיו מעורבים בתאונת דרכים קודמת, בה פגע רכב הנתבעים 1-2 ברכב התובעים מאחור.

כך גם עולה מגירסת הנתבע 1 עצמו, כפי שנכתבה בסעיף 7 לכתב הגנה: "..הנתבע עצר עם המרצדס לפני רכב התובע ברמזור אדום בצומת, ולאחר שהחל לנסוע ברמזור ירוק ושוב עצר בעקבות פקק (עצירה פתאומית של רכב התובע) שהיה בכביש, משאית..שבבעלותה של הנתבעת 3, אשר הגיחה במהירות לצומת וניסתה לעבור באור ירוק, לא שמרה מרחק מרכב המרצדס והתנגשה בו מאחורה והדפה את המרצדס הנ"ל לעבר רכב התובע". בחקירתו, טען הנתבע 1 לראשונה כי רכב התובעים "לא היה עומד, נסע לאט... היה פקק" (עמ' 11, שו' 16-18 לפרו').

...

לטענת הנתבעת 2, דין התביעה כנגדה להידחות מחמת אי כיסוי ביטוחי – שלילה של הנתבע 1.

טענת הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי נדחית, וזאת מן הנימוקים שלהלן: התאונה אירעה ביום 20.10.17.

לאור המפורט מעלה ולאחר שמיעת העדים ועיון בתיק, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה, כאשר הנתבעים 1-2 יפצו את התובעים בשיעור של 70% מסכום התביעה והנתבעים 3-4 בשיעור של 30% מסכום התביעה.

התביעה שכנגד – נדחית, ללא צו להוצאות.