תאונת דרכים עקב יציאה פתאומית מחניה

במרחק של כ-20 עד 25 מ' מהמדרכה הנושקת לבית הספר יצא בפתאומיות ובמהירות מאיזור חניית כלי הרכב בימין הדרך, אופנוע גדול שצבעו כהה הנהוג על ידי רוכב חבוש קסדה.

כעולה מפסיקת בית המשפט העליון בנסיבות כגון דא, על התביעה להוכיח בשלב ראשון את עצם קרות התאונה תוך "שימוש ברכב מנועי". בשלב השני על התביעה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנזק (ראו לעניין זה פסק דינה של כב' השופטת וילנר בת"א (מחוזי חיפה) 942/04 עיזבון המנוח עכאוי חמד ז"ל נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (25.9.2007) שאומץ בפסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס (19.5.13)).

...

עוד העיד ביחס למקום האירוע מר מיכאל קלבנסקי ממד"א שהיה פרמדיק בתחנת מד"א אשקלון, זכר את האירוע וציין, כי "מצד הנהג לא היתה התרשמות שמדובר בתאונה" (עמ' 6 מול ש' 1-2), אך באשר למיקום הרכב בעת הגעתו ציין, כי זה חנה "במקביל לגדר בית הספר... נראה לי שהיה מקביל למדרכה. זה מה שאני זוכר. יכול לטעות... כשאני עוצם עיניים ומנסה להיזכר זוכר אוטו עומד בסמוך במקביל למדרכה, יש גם גדר מתכת של בית ספר... במקביל. כמה מטרים מהגדר. לא זוכר כמה מטרים מהמדרכה" (עמ' 6 מול ש' 22-28).

פרופ' רכס מציין כך: "אני סבור כי 'האירוע החריג' בו היה מעורב המנוח הביא לדימום המוחי ולמותו עקב כך" והוסיף, כי קיים "קשר סיבתי בין דחק נפשי חריג לבין התרחשותו של האירוע המוחי בעקבותיו" פרופ' רכס מודע לרמת ה-inr הגבוהה בדמו של המנוח שמציגה רמת פעילות קומדין (תרופה מדלדלת דם) מעל לרמה המקובלת, דבר הכרוך בסיכון מוגבר לדימום ספונטאני אך מוסיף, כי: "מאידך עד לשנייה בו הופיע האופנוע במסלול הנהיגה של המנוח, לא התרחש דימום כזה. סמיכות הזמנים ההדוקה והמובהקת בין האירוע החריג לבין הופעת הדימום מעידה אף היא על הקשר הסיבתי בבחינת 'גורם ותוצאה' את לחצי הדם הגבוהים שנמדדו במיון ב'ברזילי' אני מייחס ליתר לחץ הדם ממנו סבל ואך ביקר לתגובה אוטונומית חדה לדימום המוחי ולעליית הלחץ התוך גולגולתי. אני סבור כי אלמלא ה'אירוע החריג' הדימום התוך מוחי לא היה מתרחש כלל או מתרחש במועד מאוחר כלשהו...אני סבור כי ה'אירוע החריג' היה בבחינת 'הקש ששבר את הגולגולת הדקה' וגרם לדימום המוחי במועד בו פרץ. בנסיבות האמורות אני סבור כי יש קשר סיבתי בין האירוע החריג המתואר לעיל לבין האוטם המוחי שנגרם למנוח סמוך לאחר האירוע הנ"ל ופטירתו בסמוך לאחר מכן עקב כך". פרופ' רכס נחקר בחקירה נגדית ועמד על דעתו.

מעבר לכך, גם מבחן השכל הישר מלמד, כי בהלה/פאניקה/סטרס הנגרם כתוצאה מאירוע מסכן חיים המתחולל על הכביש, הגורם לסטייה מנתיב הנסיעה, חזרה אליו ובלימת הרכב, מהווה חלק מהסיכון התחבורתי, כחלק מהאינטואיציה הבריאה, ההיגיון הפשוט והתחושה הטבעית כי אירוע כזה המתרחש תוך כדי נסיעה וגורם לנזק שנגרם בפועל הינו בגדר "תאונת דרכים". סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע כי המנוח נפטר בשל אירוע שהינו תאונת דרכים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים נשוא חלק זה של ההליך בסך 23,400 ₪.

לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 5.6.17 ברחוב אחד העם ברעננה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 מס' רשוי 89-954-60 נהוג בידי רעייתו, תובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב נתבעת 1 מס' רשוי 48-177-33 נהוג בידי נתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

עדה מטעם התובעים, בתם גב' הילה זסנר, תיארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים: "ביום 5.6.17 בשעה 11:00 ישבתי ברכב בו נהגה אימי, נסענו ברחוב אחד העם מצפון לדרום, מדובר ברחוב חד סיטרי בו נתיב נסיעה לכל כיוון. אני ישבתי במושב הקידמי על יד מושב הנהג. יצאנו מהבניין שלנו, זה ביניין 13, ונסענו ישר ברחוב. מדובר ברחוב שאנחנו מכירים ואני גרה שם כל החיים, פשוט נסענו ישר ועל יד ביניין 4 פשוט בלי לאותת ובלי כלום יצא רכב מצד ימין כיוון נסיעתנו מחנייה בצד הכביש ובצד השני היה גם רכב אז לא היה לאן לסטות ואמא שלי בלמה כמה שיכלה אבל בכל אופן התאונה קרתה כי הוא בא פיתאום וסטה שמאלה ממקום החניה שלו וחתך את נתיב הנסיעה של אמא שלי." עדה זו לא נחקרה בחקירה נגדית.

...

בקבלי עדותן של תובעת 1 והעדה מטעם התובעים גב' הילה זסנר בה אני נותנת אמון ושאותה אני מעדיפה על פני עדות נתבע 2 שאינה מהימנה עלי כל עיקר, אני קובעת שביום התאונה נהגה תובעת 1 ברכב התובעים ברחוב אחד העם ברעננה מצפון לדרום.

אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 2 שנהג ברכב נתבעת 1, ועל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בנזקי התאונה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובעים ביחד ולחוד את סכום תביעתם שהוכח לפניי בסך של- 6,719 ₪.

עניינה של תביעה זו ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

עוד אציין, כי מהמנח של רכב הנתבע כפי שהוא נראה בתמונה ת/2 עולה, כי רכב הנתבע היה בחלקו במקביל לרכב שחנה לפניו, מה שמלמד לכאורה שאין מדובר ביציאה פתאומית ממצב של חניה לצד המדרכה למצב בו היה הרכב בזמן התאונה.

...

עוד אני סבור כי מהנתונים עולה שהתובע נסע בכביש במהירות שאינה הולמת את תנאי הדרך, כפי שניתן ללמוד גם מעוצמת הפגיעה ברכב הנתבע.

מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, לרבות מוקדי הנזק, התמונות, המחדלים הראייתיים וחתימת התובע על המסמך, מטה לדעתי את מאזן ההסתברויות למסקנה כי התאונה התרחשה שעה שהנתבע ביצע חניה וסטה לכיוון רכב התובע כאשר הלה נסע בכביש.

התביעה מתקבלת אפוא בחלקה.

ביום 7.10.2019 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מהיר על סך של 8,784 ₪ נגד המבקשות, בה עתר לפצותו בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לרכבו בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 7.4.2019 במעורבות רכב הנהוג בידי מבקשת מס' 1 (להלן: הנהגת) ואשר השמוש בו בוטח על ידי מבקשת מס' 2 (להלן: המבטחת).

עוד טוענות המבקשות, כי יש להן טענות הגנה טובות, שכן לפי גרסת הנהגת, כפי שזו הועלתה על הכתב בטופס ההודעה על התאונה שמסרה למבטחת, המשיב הוא זה שיצא באופן פיתאומי מחניה וניכנס לתוך נתיב הנסיעה של הנהגת, ומכאן שהאחריות לתאונה מוטלת עליו.

...

כאמור, ביום 19.12.2019 נעתר כב' הרשם רומי לבקשה ונתן פסק דין כנגד המבקשות על מלוא סכום התביעה, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

עם זאת, באיזון בין זכותן של המבקשות לבירור טענותיהן ובין זכותו של המשיב שלא לסבול ממחדליהן הדיוניים של המבקשות, ובשים לב לטענות הצדדים כמפורט לעיל, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪, אשר ישולמו למשיב באמצעות בא כוחו בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. המבקשות יגישו מחדש את כתב ההגנה שצורף לבקשה אל תיקיית "כתבי טענות" בתיק הממוחשב.

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בסך 5,891 ₪ בעקבות תאונת דרכים מיום 26.11.2021 בה היה מעורב רכב הנתבעת.

לטענת הנתבעת התאונה התרחשה בעת יציאת רכב התובע מחניה במקביל למדרכה: לטענתה הבחינה כי רכב התובע מבצע כניסה לחנייה כאמור, כשנראה היה שסיים חנייתו החלה לחלוף על פניו, אלא שאז יצא לפתע רכב התובע מהחניה במהירות ופגע ברכבה.

...

בנסיבות אלה אני קובעת כממצא עובדתי כי גרסת התובע ובנו עדיפה על גרסת הנתבעת.

בהקשר זה מנסה הנתבעת לאחוז במקל משני קצותיו באופן חסר תום לב. בשים לב לתמונות שצולמו על ידי הצדדים מיום התאונה, ובשים לב לדוח השמאי ולעבודות המפורטות בעמ' 5 לדוח בצירוף עלויותיהן כמו גם העובדה כי הנתבעת לא ביקשה להביא בפני בית המשפט שמאות נגדית - טענת הנתבעת לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים נדחית.

לסיכום - אני קובעת כי יש לקבל את דוח השמאי חרף הפרטים החסרים בו (שלפי אופיים מעידים על תקלה בדוח ולא על כוונת מכוון).

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,141 ₪.