תאונת דרכים עקב חניה במקום אסור

בנסיבות המקרה דנן, ניתן לראות את מצבו של הרכב גם כמצב חנייה לצורך תחולת החזקה המרבה של "מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". הקביעה כי מדובר בעצירה של הרכב תוך מוכנות לתזוזה מיידית על פי הוראה, אינה שוללת את הקביעה כי הרכב שעצר במקום שעצר, הלכה למעשה, גם חנה שם. נוכח הקביעה העובדתית של בית משפט קמא, כי הרכב עמד בתחילת מפרץ האוטובוסים כשחלקו מצוי בנתיב הנסיעה ויצר הפרעה לרכבים הנוסעים והמבקשים להכנס לתוך המפרץ, תוך שהוא מאלץ אותם לעקוף את הרכב משמאל, כאשר יש לזכור שמדובר ברכב גדול, ורק אז לגלוש לתוך המפרץ, ברור כי החנייה שביצע התובע יצרה סיכון תחבורתי ממשי שאף היתממש בתאונה שאירעה ושבה נפגע נהג הרכב כתוצאה מפגיעת האוטובוס.

נוכח מכלול הדברים וקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, כי החנייה ברכב שבו ישב הנהג יצרה סיכון תחבורתי ממשי שהיתממש בתאונה שאירעה, ברור שבעניינינו מתקיימת החזקה המרבה של תאונת דרכים שנגרמה עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו. טענת המערערת כי הרכב שינה את ייעודו ולכן לא חלה החזקה המרבה, נדחית נוכח קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי הנהג ישב במושב הנהג עם המנוע פועל והיה מוכן לתזוזה לפי הוראה, כך שמבחינת הנהג (הנפגע) הנסיעה לא הסתיימה במועד התאונה.

...

עם זאת, וכפי שנקבע קודם לכן, שוכנענו כי בנסיבות דנן, היה שימוש תחבורתי במועד התאונה, ולפיכך הקביעה בדבר תחולת החזקה המרבה על התאונה דנן וחבות המערערת מטעם זה, היא למעלה מן הצורך.

סוף דבר הערעור נדחה.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

דיון והכרעה בהתאם לחזקה המרבה השנייה בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק, מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו – יראו בו תאונת דרכים.

יש צורך בקיום קשר סיבתי משפטי בין עובדה זו ובין קרות התאונה, דהיינו, יש להוכיח כי הסיכון התחבורתי היתממש ובשל כך ובשל החניה האסורה התרחשה אותה תאונה.

...

התביעה נגד הנתבעים 5-3 נדחית.

עוד ישלמו הנתבעים 2-1 לנתבעים 5-3 שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ. חבות הנתבעים 2-1 כלפי התובעים וכלפי הנתבעים 3-5 היא יחד ולחוד.

בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ומשלא הוגש כתב הגנה בהודעה לצד שלישי וגם לא נטענה על ידי הנתבע 1 כל טענה של ממש כנגד ההודעה לצד שלישי, דין ההודעה לצד שלישי שהוגשה כנגד הנתבע 1 להתקבל וכך אני מורה.

בנסיבות העניין, לא ניתן לקבוע כי הסיכון התחבורתי שנוצר עקב חניית המשאית, האסורה לכאורה, הוא הסיכון שהיתממש.

המחלוקת נוגעת לתחולת החזקה המרבה לפיה יראו כתאונת דרכים גם "מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". בית המשפט המחוזי קבע כי הקריטריון מהי חניה אסורה הוא מבחן הסיכון התחבורתי, גם אם החנייה לכשעצמה מותרת על פי דין (ור' הפסיקה המובאת שם).

...

בית המשפט בחן תחילה את הקשר הסיבתי העובדתי וקבע כי "אין חולק כי במסגרת המאורע המתואר מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין חניית הרכב במקום האסור לבין הפגיעה, שכן אלמלא היה חונה הרכב במפרץ החניה, לא היה פוגע בו האוטובוס" משם המשיך בית המשפט העליון ובחן את הקשר הסיבתי המשפטי בין החניה האסורה לבין התרחשות התאונה וקובע כי זה לא מתקיים: "באשר לקשר הסיבתי המשפטי, כאן כאמור השאלה היא האם בנסיבות העניין פגיעת האוטובוס ברכב החונה באה בשל הסיכון שנוצר כתוצאה מחנייתו במפרץ, כלומר, האם הסיכון התחבורתי שנוצר על-ידי החניה האסורה – התממש. לשאלה זו, לשיטתי, יש להשיב בשלילה: כפי שצוין לעיל, הסיכון אשר יצר הרכב בעודו חונה במפרץ החניה המיועד לעצירתם הבטוחה של האוטובוסים, הוא כי אוטובוס המבקש להוריד או להעלות נוסעים ייאלץ לעצור כך שבחלקו יבלוט לתוך נתיב הנסיעה. סבורתני, כי סיכון זה לא התקיים בענייננו, שכן אין חולק כי הפגיעה לא נוצרה בעקבות הקושי שנתקל האוטובוס לעצור כראוי במפרץ כניסתו של האוטובוס, על-מנת להעלות ולהוריד נוסעים. שונה היה המקרה אילו עסקינן במקרה בו האוטובוס ניסה לעצור בתחנת האוטובוס, ובמסגרת ניסיונו לעצור כראוי, מבלי לבלוט בחלקו האחורי לתוך נתיב הנסיעה, היה פוגע ברכב החונה במפרץ, שהרי אז אין מי שיחלוק כי הסיכון התחבורתי אשר נוצר על-ידי חניית הרכב במקום האמור, הוא אשר התממש בעצם הפגיעה. ודוק, כפי שטענה המשיבה בתגובתה, אין חשיבות לשאלה האם הסיבה המכרעת לקרות הפגיעה הייתה סטיית האוטובוס ממסלולו או המיקום האסור בו חנה הרכב, שהרי אין מקום לבחינת גורם האשם במסגרת חוק הפלת"ד אשר בבסיסו עומד העיקרון של אחריות מוחלטת. יחד עם זאת, אין בכך כדי לייתר או להחליף את הצורך לבחון, כי הסיכון התחבורתי הגלום בחנית הרכב התממש בנסיבות המקרה, קרי קיומה של זיקה תחבורתית בין ההתרחשות לבין התוצאה. במילים אחרות, אמנם במסגרת בחינת שאלת היווצרותו של הסיכון התחבורתי אין חשיבות לעובדה כי הפגיעה ברכב נגרמה בשל סטיית האוטובוס ממסלולו, ולא בשל המקום בו עמד הרכב, אולם לשאלת התממשותו של הסיכון התחבורתי, בוודאי שיש משקל לנסיבות ההתרחשות אשר הובילה לפגיעה". יצוין, כי בדרך זו הלך בית המשפט המחוזי גם לפני כן. בתא (מרכז) 43854-02-10  המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (31.3.11) בדק בית המשפט את הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בנסיבות אותו מקרה וקבע: "הוכח לי, כי לא זו בלבד שנוצר מגע בין הנפגע, רוכב האופנוע, לבין רכב מגדל, ועל כן רכב מגדל היה מעורב בתאונה, ועל כך אין עורר, אלא ששוכנעתי, כי קיים גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אותו מגע לבין חניית רכב מגדל בשולי הכביש"  (והשוו: ע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' ארד (לא פורסם, 7.10.08); ע"א 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו (לא פורסם, 15.12.10) ; רע"א 41848-11-10 ודעי נ' מעין (לא פורסם, 22.3.11)).

ואולם, מעיון בחומרים שהונחו בפני, סבורני כי לא כך הם פני הדברים.

משכך, ההודעה לצדדי ג' מתקבלת, ואני מורה כי מגדל ומנורה יישאו בסכום הפשרה שנקבע בהחלטה מיום 23.6.2020 בחלקים שווים.

כאמור, יש לבחון שאלה זו בראיית הסיכון התחבורתי שנוצר עקב חניית הרכב הראשון ולא באספקלריית אי החוקיות של החניה.

לשאלה האם החניה האסורה הוותה סיכון תחבורתי ? בע"א 4430/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (1.7.14) (להלן: "עניין אלעסווי") נקבע "כי אין צורך להדרש לבחינת קונקרטית האם המיקום הספציפי בו חנה הרכב במקרה מסוים יצר סיכון תחבורתי, אלא די שחניית רכב באותו מקום, למשל, בשולי הכביש בדרך בין-עירונית, ככלל יוצרת סיכון תחבורתי בתור שכזו" (פס' 20) (ראו גם אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהד' 5, 2020), עמ' 327).

...

לכן, אני קובעת כי הרכב הראשון היה "רכב מעורב" בהתקיים ה"חזקה המרבה".

באשר לעניין אלעסווי – ב"כ נתבעת 2 הפנה לרישא של סעיף 29 לפסה"ד וביקש לאמץ את המסקנה המסתברת ממנו.

לסיכום, אני קובעת כי הרכב הראשון היה "רכב מעורב". בנסיבות אלו בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק, וסעיף 12.

אשר לקשר הסיבתי המשפטי, הפגיעה ברכב חונה באה בשל סיכון שנוצר כתוצאה מחניית הרכב במקום אסור, ולא בשל הליך גרימה אחר שאינו קשור לסיכון התחבורתי הגלום בחניית הרכב בשולי הכביש (ראו פסקה 13) (ראו בעיניין זה גם ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (13.6.2021); ע"א 4430/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (1.7.2014); רע"א 7501/11 יוני אברמוב נ' מיטל בכר (6.3.2012); ת.א. (מרכז) 22112-12-13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (19.8.2019) והערעור שנידחה בע"א 6876/19 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (27.12.2021)).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני סבור כי בנסיבות דנן מדובר בתאונה מעורבת ומכאן כי דין התביעה כנגד קרנית להידחות.

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת, קרנית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח. זכות ערעור כחוק.