תאונת דרכים עקב האטה פתאומית של כלי רכב

ערעור זה מופנה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 17.4.2007 (כב' השופטת אפרת בוסני) בתא"מ 60057-03-15 לפיו חוייב המערער לפצות את המשיבים 1 ו-2 בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו של משיב 2 כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בתאריך 21.3.2014.

יתרה מכך בחקירתו הנגדית אישר המבוטח, במידה מסויימת, את גרסת נהגת הרכב התובע, לפיה רכבה נעצר בשל האטת פיתאום של כלי הרכב שלפניו.

...

באשר לטענה לפיה היה על בית המשפט להתייחס לנהיגתו של נהג שגילו מתחת ל-30 שנה כאל אי נקיטה באמצעים להקטנת סיכונו של המבטח, עליו חלות הוראות סעיפים 21, 18-17 לחוק חוזה הביטוח כפי שנקבע בענין סלוצקי: מקובלת עלי עמדתה של כב' השופטת קמא לפיה מדובר בשלילת כיסוי ביטוח.

כפי שנקבע בבר"ע (ב"ש) 36/95 פרימר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י כב' הנשיא (כתוארו אז) י' טירקל: "... אין כופים על מבטח מבוטח מסוים או מוטב מסוים, אלא בהסכמתו. כפי שצוטט לעיל מתוך הפוליסה הוציאה המשיבה מראש מכלל המורשים לנהוג ברכב המבוטח ומכלל המוטבים נהגים שגילם מתחת ל- 24שנים. במילים אחרות, תחום פריסתה של הפוליסה אינו כולל נהגים שגילם מתחת לגיל זה". שאם לא נאמר כן, תהיה התוצאה רכישת פוליסת ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח, כפי שציינה כב' השופטת ר' לבהר שרון בעניין תרסיס (ע"א (ת"א) 24290-07-11 קאלו נ' תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ): "17. אוסיף ואציין כי מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, אין מקום לאפשר למבוטחים מחד להחריג מהפוליסה במודע כיסוי ביטוחי לנהג צעיר במטרה לחסוך בפרמיה, ומאידך בפועל להתעלם מהחריג ולאפשר לנהג הצעיר לנהוג, ולהמתין ולראות אם נגרם נזק, ורק אם וכאשר קרתה תאונה ונגרם נזק, לדרוש קבלת פיצוי יחסי מכח סעיף 18(ג) לחוק. דבר זה נוגד את כוונת המחוקק שכן השימוש בסעיף 18(ג) נועד למקרים מיוחדים. יפים הדברים לגבי כל החרגה מכוונת מתנאי הפוליסה במטרה לחסוך בפרמיה, וכפי שציינתי בפס"ד שוקרון 'כשלעצמי אני סבורה כי כאשר אדם רוצה לחסוך בפרמיה ובמודע אינו מודיע על החמרת הסיכון למבטח ומאפשר לנהג שאינו מורשה לנהוג - תהיה המבוטחת פטורה מלשלם לו' [פסקה 7 לפסק הדין]". לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ), שיחולקו בין המשיבים 2-1 ל-3.

ביום 02/11/15 אירעה בכביש מספר 4 תאונת דרכים בה היו מעורבים 3 כלי רכב של הצדדים בתיקים (תאונת שרשרת).

לטענתו של מר גולן, הנהג ברכב השני בשיירת הרכבים, הספיק לעצור מאחורי רכבה של חברת קרדן, אולם לפתע היתנגשה בו מאחור הגב' דוד, נהגת הרכב השלישי בשיירה, והדפה אותו אל עבר רכבה של חב' קרדן.

כעולה מעדותו של מר שרב רועי, נהג רכב קרדן בע"מ, נהג בכביש 4 ובשל האטה בכביש עצר את רכבו.

אמנם מר שרב העיד כי הייתה לו תחושה לפיה הנהג ברכב השני, מר גולן, עלול פגוע בו, אולם כעולה מעדותו ומטופס ההודעה על התאונה "הרכב מאחוריו ממש פגע בו וזה מה שכנראה גרם את המכה". כעולה מהדברים, נהג הרכב השני בשיירה האט את רכבו, והיה על נהגת הרכב השלישי להבחין בכך ולהאט אף היא (כשם שעשו נהגי שני הרכבים הנוספים).

...

אשר לשאלה הראשונה, נחה דעתי כי האחריות לקרות הנזקים מוטלת לפתחה של הגב' דוד, נהגת הרכב השלישי בשיירה, באופן בלעדי.

נוכח כל האמור, התביעה כנגד הנתבעת 4 מתקבלת, למעט רכיב אבדן דמי השכירות שלא הוכח.

בתיק 9645-02-16 מתקבלת התביעה והודעת הצד השלישי, למעט רכיב אבדן ימי העבודה, משלא הוכח צורך באבדן 4 ימי עבודה בשל המקרה הנדון.

בפני תביעה שהגיש התובע לתשלום פיצוי בסך של 4,853 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג מזדה לנטיס שמספרו 68-358-50 בתאונת דרכים שארעה ביום 2/11/17.

בעת שהאט לפתע פגע בו רכב נתבע 1, לנוכח כך שרכב נתבע 2 פגע ברכב נתבע 1.

נתבעים 1 ו- 2 הפרו את הוראות תקנות התעבורה , בכללן חובת שמירת מרחק הקבועה בתקנה 49 , חובת הנהיגה במהירות סבירה הקבועה בתקנה 51 לתקנות, חובת הזהירות של עוברי דרך הקבועה בתקנה 21א, כדלהלן: תקנה 49 "(א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

...

מכל מקום האירוע מביא למסקנה כי נתבעים 1 ו- 2 לא נקטו זהירות סבירה, התרשלו באופן נהיגתם ועשו או נמנעו מלעשות מעשים אשר נהג סביר היה נוקט בנסיבות העניין.

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

לנוכח דבריו של התובע, שהם הדברים שנאמרו בהזדמנות הראשונה ובסמיכות לתאונה, אני מקבלת את גרסת התובע לפיה, הוא נפגע פעמיים.

לנוכח כך שאין אפשרות לקבע אחוזי כל פגיעה אני קובעת כי נתבעים 1 ו-3 אחראים, ביחד ולחוד, ל – 50% מנזק התובע, ונתבע 2 ל – 50% מנזק התובע.

תביעה בגין ניזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים מיום 16.01.2020 בכביש גהה.

בנוסף, מיד לאחר שרכב התובעים עבר לנתיב נסיעתם (של רכב היונדאי ודואר ישראל) נהגת התובעים גם האטה לפתע את מהירות נסיעתה, ומשום כך הוא נידרש לבצע בלימת חרום, אלא שלא הספיק למנוע הפגיעה ברכב היונדאי שפגע גם ברכב הלקסוס.

כך מסרה בטופס שהגישה לחברת הביטוח מטעמה: "תאונת שרשרת עם שלושה כלי רכב, נסעתי בכביש כאשר לפתע רכב פגע בי מאחור" אותו פירוט לקוני וחלקי בטופס ההודעה יש בו גם כדי להחליש את גירסתה, שכן נראה שנהגת התובעים ביקשה למזער את ההשפעה של המעבר הלא זהיר שלה לנתיב האמצעי כגורם לתאונה.

...

כבר נפסק כי הימנעותו של צד מגילוי ראיה או הבאת עד מטעמו, יכול שתביא את בית המשפט לידי מסקנה כי אילו הוצגה אותה הראיה, זו הייתה פועלת לרעתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, 760 (1980) ר' בנוסף ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 455/88 חדד נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ, פ"ד נה(5) 655 (1991)).

התוצאה התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לכל קבוצת הנתבעים (1 ו-2, 3 ו -4), הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ (סה"כ יחד 6,000 ₪).

עד הראיה מטעם המשיבה, מר שלום גלמן, חובש במקצועו, שנסע בכיוון נסיעת המנוח מצפון לדרום, הבחין לפתע ברכב שהאט את מהירות נסיעתו "ראינו רכב מאיט והרכבים שהיו אחריו גם האיטו, זה לא דבר נורמלי שפתאום הוא ניכנס למטה ונעצר, סוטה שמאלה ונעצר". גלמן, חובש במקצועו, ניגש למכוניתו של המנוח והבחין כי המנוח מת "ראינו בן אדם יושב באוטו עם עיניים פקוחות וחגור בחגורת בטיחות". בעזרת אנשים אחרים הוציא את המנוח מהמכונית והחל לבצע החייאה עד להגעת האמבולנס.

על אף דחיית התביעה, ערך בית משפט קמא חישוב של נזק התובעים, בהנחה כי היה מוכח שמותו של המנוח נגרם עקב שימוש בכלי רכב מנועי, כלהלן: הפסד הישתכרות בשנים האבודות, כולל תקופת הפנסיה - 1,436,000 ₪ הפסד שרותי בעל ואב - 500,000 ₪ הפסד קצבת זקנה - 281,000 ₪ נזק שאינו נזק ממון - 47,000 ש"ח הוצאות אבל, קבורה ומצבה - 25,000 ₪ סה"כ - 2,289,000 ש"ח מסכום כולל זה יש לנכות קצבת שארים מהמל"ל בסך 867,000 ₪ וקיצבת שארים ממשטרת ישראל בסך 1,150,000 ₪ (המנוח שירת עד מספר שנים לפני פטירתו במג"ב).

לא היו סימני בלימה, תנאי הראות היו טובים, הכביש היה תקין, המנוח ניצפה כשמכוניתו גולשת באיטיות לצד התעלה לאחר עקיפת האוטובוס, נמצא מת במכוניתו ללא סימני חבלה על גופו, וההתרשמות הראשונית של הנוכחים בזירת ההתרחשות הייתה כי נפטר שלא כתוצאה מתאונת הדרכים (אציין כי בנגוד לטענת המערערים כי לא סרבו לבצע נתיחה בגופה, אחיו של המנוח סרב לכך כפי שעולה מהודעתו במישטרה מיום 13.6.2006).

...

משכך, ולאור האמור לעיל, אני סבור כי היה מקום להפחית הפיצוי בראש נזק זה לסך של 250,000-200,000 ₪, כך שהסכום שהיה מגיע למערערים אילו נתקבלה התביעה, היה ממילא נבלע או כמעט נבלע בסכום הניכויים (השוו ע"א 3045/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' רות מאיר בפסקה 7 (7.9.2010) (להלן: עניין מאיר), שם הופחת סכום הפיצוי בגין אבדן שירותי אב מסכום של 400,000 ₪ ל-200,000 ₪, למרות שנקבע כי הבעל-האב תרם תרומה ממשית בעזרה בבית).

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

עם זאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, מצאנו להורות על ביטול סכום ההוצאות בסך 25,000 ₪ שנפסקו לחובת המערערים בבית משפט קמא, ולא לחייב את המערערים בהוצאות המשיבה בערכאה זו. השופט י' דנציגר: אני מסכים.