תאונת דרכים עם תמרור עצור מימין ביציאה מתחנת הדלק

לפניי תביעת תיחלוף כספית מיום 4.4.17 ע"ס 29,436 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 18.2.15.

גרסת התובעת בכתב התביעה בסעיף 3 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 18/2/15 הרכב עמד בנתיב נסיעתו ביציאה מתחנת דלק, לפתע הגיח משמאלו הרכב הפוגע, עקף את הרכב בחוסר זהירות וברשלנות ופגע ברכב בחלקו השמאלי". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לתובעת ושצורף לכתב התביעה נרשם כך: "ביציאה מתחנת הדלת (צ"ל הדלק –א.כ.) המבוטחת עמדה בצד ימין והמתינה על מנת להישתלב בתנועה. משאית עמדה במקביל אליה בצד שמאל של היציאה מתחנת הדלק. המשאית התחילה בנסיעה וכנראה לא ביצעה את הבקשת (כך במקור – א.כ.) רחבה ושפשפה את רכב המבוטחת בכל הצד השמאלי של הרכב". גרסת הנתבעת בכתב ההגנה בסעיף 3 לכתב ההגנה נרשם כך: "הנתבעת תטען כי ביום 18/02/15 או בסמוך לכך, נהג עמרם יובל ברכב הנתבעת...בתחנת דלק בצומת מסמיה. בשלב מסוים ביקש מר יובל לצאת מתחנת הדלק ועצר את המשאית לאור תמרור עצור שבכיוון נסיעתו. לאחר שמר עמרם יובל בדק כי הכביש פנוי החל בבצוע הפנייה ימינה. לפתע פיתאום ובעוד המשאית מבצעת את הפנייה כדין, הגיח מימין, בחוסר זהירות מוחלט, רכב התובעת ... אשר נהגו ניסה לעקוף את המשאית מימין, סטה לעברה ופגע בה". בטופס ההודעה על התאונה שנימסר לנתבעת ושצורף לכתב ההגנה נרשם כך: "יצאתי מתחנת דלק. עצרתי בתמרור עצור ופניתי ימינה לכביש. רכב פרטי בזמן הפניה ביצעה עקיפה מימין, בשטח מת, בין משאית למעקה בטיחות". הכרעה לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, באתי למסקנות הבאות: · התאונה התרחשה באופן הבא: שני הרכבים יצאו מאותה יציאה יחידה של תחנת הדלק המתועדת בתצלומים שהוצגו, והשתלבו שניהם לכביש הראשי בפנותם ימינה לתוך הכביש הראשי.

...

דיון והכרעה דין התביעה להתקבל, באופן חלקי.

סבורני, שבנסיבות ובתנאים כאלה, מחויב היה נהג המשאית לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים, דוגמת צפירת אזהרה או אף היעזרות באדם שיכוון את התנועה.

נהג משאית, ככל נהג אחר בכביש, אינו פטור מלראות את הדרך שבה הוא נוסע, ואם אמנם יש לו שטח "מת" שמצמצם את שדה ראייתו, מן הדין וההכרח שהוא ידאג לחפות על כך באמצעי זהירות מתאימים, והוא ודאי שאינו רשאי לצאת מתוך הנחה גורפת שכל שאר הנהגים בכביש ערים לעיוורונו החלקי ומתחשבים ויודעים איך בדיוק להתחשב בו. סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 18,457 ₪, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 24.3.14 (להלן: "התאונה").

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים נהגת התובעת טוענת, כי כאשר רכבה הוסע בנתיב הימני ביציאה מתחנת הדלק, והחל בבצוע פניה ימינה, משאית הנתבעת, אשר נסעה בנתיב השמאלי, סטתה לנתבי הימני, ללא איתות, ותוך כדי כך פגעה ברכב התובעת לאורך צדו השמאלי.

וזהו הדיווח המפורט שמסרה נהגת התובעת לתובעת ביום 25.3.14: "ביציאה מתחנת דלק נחלים, עמדתי אחרי מספר מכוניות שפונות ימינה – תמרור עצור. נהג משאית שהגיע משמאל ניסה לעקוף בכדי להגיע לרמזור ופגע בי בצד שמאל כשאני תוך כדי נסיעה. ראיתי אותו מאחורי והוא בא לנתיב השמאל, חשבתי שהוא פונה שמאלה, הוא לא הפעיל וינקר". בחקירתה הראשית בבית המשפט, חזרה נהגה התובעת על גירסתה הראשונית, כדלקמן (עמ' 1 ו-2 לפרוטוקול): "באותו יום מילאתי דלק. כדי להגיע לתחנת התידלוק אני צריכה לעקוף את כל התחנה ולהכנס לתור. סיימתי את התידלוק, התקדמתי לעבר השלוט היו שתי מכוניות לפני, עצרתי וחיכיתי שהם ייסעו. הסתכלתי מצד שמאל אני רואה את נהג המשאית מהפנצ'רייה עושה רברס.

...

לא שוכנעתי מעיון בת/2/2 כי היה על נהג המשאית לבצע את הפנייה ימינה בקשת רחבה, עד כדי זליגה אל הנתיב השמאלי.

מכאן אני קובעת כי נהג המשאית נהג בחוסר זהירות ובניגוד לתקנות 64 (ב) (2) ו 64 (ד) לתקנות התעבורה וכן בניגוד לתקנה 40 (א), לתקנות אלה, הקובעת כי : "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". מכאן קמה אחריותו העיקרית של נהג המשאית לגרם התאונה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי גם לנהגת התובעת יש אחריות בגרם התאונה, זאת משום חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליה, בעת הכניסה לצומת.

התוצאה לאור קביעותיי דלעיל בשאלת האחריות, בהיעדר כל מחלוקת בשאלת הנזק ושיעורו, ובשים לב לכך שחוות דעת השמאי גואטה אותה מצאתי כסבירה וראויה, לא נסתרה באמצעות הגשת חוות דעת נגדית או באמצעות חקירה נגדית של השמאי גואטה בבית המשפט, אני מקבלת את התביעה בחלקה.

בפניי תביעת כספית מיום 20/02/13 ע"ס 10,711 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 05/11/12.

גרסת הנתבעת 3 באשר לנסיבות היתרחשות התאונה האוטובוס פנה ימינה ביציאה מתחנת דלק, לאחר שעצר למופע תמרור עצור, ראה שהכביש פנוי והחל לנסוע בנתיב הימני.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים 1+2 על פני גרסת נתבעת 3, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בלעדית בנזיקין של הנתבעת 3 לקרות התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת נהג נתבעת 3 ונדחית נגד נתבעים 1 + 2.

התובעת תשלם לנתבעים 1+2 הוצאות משפט (שכר שני העדים שנפסק בסך 900 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪.

רקע כללי וטענות הצדדים: בפני תביעה על סך 4,170 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 2.8.12 שהתרחשה בשעה 21:30 בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעים, נהוג על ידי הנתבע 1.

התובעת טוענת כי רכבה נפגע, כאשר נסעה בכביש דו נתיבי הסמוך למושב אמונים על ידי רכב הנתבעים, כאשר זה יצא ממיתחם חניות המצוי בדרך עפר מצדו השמאלי של רכב התובעת, היתקדם אל עבר נתיב נסיעת רכב התובעת לאחר חציית הנתיב הנגדי והתקדם פתע, כתוצאה מכך ועל מנת למנוע תאונה הסיט נהג התובעת את רכבו והיתנגש בתמרור עצור שהוצב בצד ימין ביציאה מתחנת דלק שנמצאה אף היא בצד ימין של הכביש.

...

לאחר שבחנתי את הראיות שבפני והתרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהעידו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה והשכנוע המוטלים עליה על מנת שתביעתה תתקבל ועל כן אני קובע כי האחריות לתאונה חלה באופן מלא על הנתבע 1.

בעניין זה אציין, כי אינני מקבל את עדותו היום של הנתבע 1 לפיה התברר לו כי המסעדה מצויה במתחם תחנת הדלק רק לאחר התאונה וכאשר הרכבים נכנסו למתחם זה ועל כן פניו לא היו לחצות את נתיב הנסיעה שבו נסע רכב התובעת.

סוף דבר: כפועל יוצא מהאמור לעיל, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת את סכום הנזק הישיר הנתבע על ידה, וזאת על סך 4,098 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום 29.11.12 (המועד שנועד לתשלום הנזק לפי חשבונית מס התובעת), בצירוף שכ"ט עו"ד על סך 1,250 ₪, אגרה ששולמה בסך 372 ₪, וכן שכר העד מטעם התובעת על סך 500 ₪ כפי שפסקתי בדיון היום.

רקע התביעה וטענות הצדדים בפניי תביעה ותביעה שכנגד וביסודה תאונת דרכים מיום 16.11.11 שהתרחשה בסמוך לתחנת דלק דור אלון באיזור קניון אילון מכיוון דרום לכיוון צפון.

בעברו במעט את קו העצירה של הרמזור שמלפניו ובהצטלבות שבין המבקשים להישתלב ביציאה מתחנת הדלק לכביש שבו נהג נהג התובעת, היתנגש בו בפתאומיות הנתבע 1 אשר לא שעה לתמרור עצור אשר עמד בצד ימין לרכבו וגרם לו נזקים המתוארים בכתב התביעה.

הסוגיה אשר עמדה במחלוקת בפני בית-המשפט נוגעת לשאלה האם התאונה התרחשה כך שהנתבע 1 לא שהה להוראות תמרור "עצור" שמימינו טרם צאתו מתחנת הדלק, או שמא התאונה התרחשה לאחר שהלה כבר הישתלב בנתיב הנסיעה מימין תוך שנהג התובעת סוטה לכיוון נסיעתו מהנתיב לשמאלו.

...

אני סבור שדווקא נזקים אלו עליהם הצביע הנתבע 1 בהקשר לעובדה (נהג התובעת העיד כי שמע את מכת ההתנגשות כאשר חלף על פני רכב הנתבע 1) שהוא עצר בתמרור עצור לפני התאונה ועל כן לא צבר מהירות, ודבר השפשופים שבטמבון שמאל קדמי שלו לצד השפשופים שבדופן ימין של המיניבוס, להבדיל ממכות מעיכה שלא התגלו ברכבים לאחר התאונה, מלמדים על כך שמיניבוס התובעת כבר חלף עם חלקו הקדמי על פני רכב הנתבע 1 וזה סטה לעברו ממהירות כמעט אפסית תוך כדי הפנייה ימינה ולמעשה התחכך בו עם רכבו, דבר אשר הותיר נזקי חיכוך ולא מעיכה כנזקים אשר צפויים היינו לגלות בחלק השמאלי קדמי של רכב התובעת אילו זה היה סוטה לכיוונו של הנתבע 1 תוך כדי נסיעתו במסלול שלשמאלו.

מכאן וסוף דבר לעניין זה, אני מקבל את גרסתה של התובעת לקרות האירוע התאונתי בד בבד לשלילתי את גרסתה של התובעת שכנגד לעניין זה. באשר לסוגית בדיקת רכב התובעת כחודשיים ימים לאחר קרות האירוע התאונתי – מדובר בסוגיה המחייבת זימונו של השמאי התובעת לחקירה על השמאות מטעמו על מנת לבחון האם גרסתה של הנתבעת 2 באשר לנזקים קודמים נכונה היא, נתונים שניתן לדלות באופן עקרוני מהשמאי אשר בדק את הרכב, אלא שנתבעת זו לא טרחה לזמנו ו/או לבקש מאת בית-המשפט לזמנו בהתאם לתקנה 130 א' לתקסד"א ומכאן שאין היא יכולה להבנות מטיעונים כללים שבנזק מבלי שעשתה את המוטל עליה לעניין זה. בהקשר לכך נוסיף ונזכור כי התובעת היא חברה ציבורית העוסקת בהסעת נוסעים למחייתה.

בשים לב לאופי הנזקים שהתגלו ברכבה לאחר התאונה אשר אינם מחייבים תיקון מיידי, איחור של כחודשיים ימים בבדיקת הרכב ותיקונו הינו איחור סביר אשר אין בו להשליך קונקרטית ובהעדר ראיות סותרות, על ניתוק הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזק וזאת אף ובשים לב, וכאן העיקר, שהנתבע 1 לא הכחיש את הנזקים שהתגלו ברכב התובעת כאותם נזקים ולא אחרים אותם תבעה התובעת במסגרת תביעתה זו. סוף דבר- על יסוד האמור, אני מורה כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת את סך הנזק בניכוי ימי עמידה (ראה הסכמת ב"כ התובעת לעניין זה בסיפא סיכומיו) בסך 11,617 ₪ צמוד מיום 1.2.12 (מועד חוות-דעת), בצירוף שכ"ט עורך דין בשיעור 17.7%, אגרה כפי ששולמה עם פתיחת התיק ע"ס 365 ₪ ושכר העד כפי שנפסק בדיון.