תאונת דרכים עם שברים בכפות הרגליים

כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע שברים בשתי הרגליים, בכף רגל שמאל ובקרסול ימין, ושתיהן גובסו.

בפסיקה נקבע שכאשר בני מישפחה מעניקים שירותים לנפגע, ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג", מעבר למקובל בין בני מישפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (מיום 06.01.15), וע"א 1164/02 קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (מיום 04.08.05).

...

אני דוחה את טענות הנתבעת בעניין זה. אשת התובע העידה כי ילדי האומנה היו מגיעים אליה בשעה 13:30, לאחר המיסגרות בהן למדו, ונמצאו אצלה עד השעה 19:00 בערב.

אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה רק משום שעבודתה של האישה כאם אומנת התבצעה בין כתלי הבית, והיא ממילא מטפלת גם בשלושת ילדי בני הזוג, אין מקום לפסוק פיצוי בגין העזרה שקיבל ממנה התובע.

גם דינה של טענה זו להידחות.

כתימוכין צורפו לכתב התביעה הודעות המל"ל בדבר הכרה בשתי תאונות הדרכים כתאונת עבודה בהתייחס לחבלת כף רגל ימין בגין תאונה מיום 22.10.12 ושבר עצם סטרנום בגין תאונה מיום 9.5.13.

...

לאור גירסתה של התובעת אני סבור כי נבצר ממנה לעסוק בעיסוק שבו עבדה טרם התאונה מיום 22.10.12 ועד ליום שבו שבה לעבודה בבית העסק בחלוף 100 ימים ועד ליום 30.1.13.

ויושם הדגש כי על אף שפרשנות הנתבעת עשויה לאיין את האפשרות לקבלת פיצוי עבור כל נכות שאיננה נכות מלאה ובאופן שעשוי היה לפגוע בציפיות הסבירה של המבוטחים על פי הפוליסה, אני סבור כי בהינתן ההגדרה הברורה שבסעיף 2 ובשים לב להלכה המנחה שנקבעה בעניין זה, אין זה המקום בנסיבות להתערבות בית המשפט באמצעות קריאת תניות לתוך הפוליסה שאינן כלולות בה. לאור האמור דין תביעת התובעת המבוססת על רכיב הנכות להידחות.

סיכום לסילוק סופי ומוחלט של התביעה אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 2,000 ₪ בגין אובדן כושר עבודה.

הועדה היתכנסה ביום 9.6.2020 וכתבה בהחלטתה כדלקמן: "הועדה היתכנסה בהתאם לפסק דין מיום 21.4.20 בבקשה לשקול את קביעתה לעניין קשר סיבתי בין CRPS לתאונה הנדונה. מעיון במכתב שיחרור רפואי פנימית איכילוב מ 1.1.19 מצוין כי עבר תאונת דרכים 4 שנים טרום קבלתו עם שברים בקרסול כף רגל ימין. טופל שמרני. ומאז ישנה הגבלה בתנועת הקרסול נימנע מנהיגה ומריצות ללא הגבלה בהליכה. היתקבל לאישפוז עקב מזה חודש וחצי כאבים חזקים המונעים ממנו לדרוך על הרגל הכאבים סביב איזור הפגיעה אך גם בחלק הלטרלי של כף הרגל. נבדקה אובחן צלוליטיס וטופל אנטיביוטי. ב 12/18 עוד לפני שבוצע לו EMG שהצביע על נוירופטיה (אין אפשרות שחולה עם CRPS יבצע EMG משמע במועד זה לא סבל מ CRPS).

...

לדעת הועדה אין קשר בין הצלוליטיס לתאונה הנדונה לסיכום – גם לאחר דיון מחודש בתיק קובעת הועדה כי אין קשר בין תסמונת CRPS ממנה סובל לתאונה הנדונה" פסק דינו של בית הדין האזורי המשיב הגיש ערעור על ההחלטה.

אשר לקביעת בית הדין כי בהרכב החדש ישב מומחה לכאב נטען כי הרכב הוועדה כלל מומחית לנוירולוגיה, מומחה בכירורגיה אורתופדית ורנטולוג וכי הרכב זה מספק לענין ליקוי של המשיב וכי ככל והוועדה הייתה סבורה כי עליה להתייעץ ברופא מתחום מומחיות מסוימת חזקה כי הייתה עושה כן. הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל חומר התיק באתי לכל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בחלקה אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

אשר לנסיבות התאונה ציין המומחה שהתובע נפגע כרוכב אופנוע בתאונת דרכים ונגרמו לו שברים פתוחים בשוק ימין ובכף רגל שמאל.

...

בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע ש"עקב התאונה וכתוצאה ממנה אני סובל מרגישות ונפיחות מעל הקרסול במקום בו היו ברגים.

התובע עבר תאונת דרכים ובמהלכה שבר את כף רגלו- בשל תאונה זו נבדק ע"י הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי במסגרת מחלקת נפגעי עבודה- נבדק ע"י מומחים שם שקבעו את נכותו בעקבות התאונה, כאשר כל המידע היה מצוי בידיהם.

...

משהתיעוד שהוגש ע"י הנתבעת ואשר התובע וסיבותיו עמו, נמנע מלהידרש לו- אין מנוס מהמסקנה כי תיעוד זה אכן מלמד כי ימים ספורים עובר לתאונה אובחן שבר בבוהן רגלו הימנית שבגינו נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין התאונה נשוא התביעה.

לסיכום: בנסיבות דנן, שומה על בית המשפט להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, ולהורות על מינוי מומחה רפואי שיבדוק את התובע בגין התאונה ושיקבע את נכותו שאינה קשורה לתאונה.

הנני מחייב את התובע בהוצאות הבקשה בסך של 6,000 ₪ שישולמו ע"י התובע עד ולא יאוחר מיום 1.9.13.