יחד עם זאת, אינני מוצא לכך חשיבות מיוחדת, היות שהקטנוע נימסר ל**** על ידי מקום עבודתו לצורך ביצוע משלוחי פיצה, בעוד שאוריאל הנו קצין בצה"ל שעל פי הפקודות עליו לדיווח למפקדיו על תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו באופן מיידי.
לאחר שניפתח שדה הראיה ימינה והוא ראה את רוכב הקטנוע שעקף מימין, הוא עצר את רכבו מכיוון שהבין כי בכוונתו של רוכב האופנוע לפנות ימינה לכיוון ממנו הוא בא.
**** העיד כי אכן כלי רכב היו חונים וחסמו את הנתיב הימני.
בנסיבות אלו, היה עליו לקחת בחשבון כי בשל העובדה ששדה ראייתו חסום באופן חלקי, קיימת אפשרות כי בעת שיחלוף על פני רכבו של צד ג', רכב אחר ינסה להכנס לנתיב הימני ממנו הגיע.
...
אני מקבל את טענת ב"כ התובעת כי הדיווח של **** על התאונה נעשה רק בחלוף חודשיים.
זו לדעתי הסיבה לכך ש**** סבר כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה על 2 הנהגים המעורבים בה.
אני מקבל את גרסתו של אוריאל כי לא הסתמך רק על אישורו של נהג רכב צד ג' לחלוף על פני רכבו, אלא אף בחן את הדרך וביקש לתת זכות קדימה לכלי הרכב הבאים מהנתיב הנגדי.
לסיכום, לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות על נספחיהם והתרשמתי מעדויות הנהגים לפניי ומטיעוני ב"כ הצדדים, אני מחליט לחלק את האחריות לקרות התאונה ולתשלום הפיצוי בגין נזקיה, בחלקים שווים על שני הנהגים.
סוף דבר
לסיכום, לאור חלוקת האחריות כמפורט לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
סך של 3,635 ₪ חלק יחסי מדמי הנזק בהתאם לחוות דעת שמאי .
