תאונת דרכים עם חבלה בחזה וריאות

מהות החבלה כפי העולה מן התעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה ולכתב התביעה המתוקן ואשר הוגש במצורף לתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמם של התובעים, בעקבות התאונה התובע הועבר באמצעות האמבולנס אל בית חולים העמק בעפולה (להלן: "ביה"ח העמק"), שם בוצעה לו סדרה של בדיקות וצילומים, ובדו"ח חדר מיון צוין כי המנוח עבר תאונת דרכים ונחבל בחזה, מצד שמאל, ובראשו.

במהלך האישפוז המנוח נבדק ע"י קרדיולוג, ועבר בדיקת אקו לב שהדגימה MR משמעותי ותפקוד ססטלי ירוד 40%, מה גם שצילום החזה הדגים כי צל הלב מוגדל, וכן הודגם גודש ראתי.

...

במידה והקטינים יהיו זכאים לדמי המחייה, אזי הנתבעת תשחרר את הסכום המוקפא לטובתה, ואילו במידה ויוכח כי הקטינים אינם זכאים לדמי מחייה, אזי תשלם הנתבעת את הסכום המוקפא לידי התובעים תוך 30 ימים מהמועד שבו נקבע כי הקטינים לא זכאים לדמי מחייה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,614,858 ₪ בניכוי תשלומי מל"ל בסך של 778,580 ₪ (כפוף להוראת ההקפאה בסעיף 39 לעיל), ובסך הכל תשלם הנתבעת סך של 836,278 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט בסך 668 ₪ , ותישא בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום הפסוק.

כתוצאה מתאונת הדרכים נפגע התובע בחבלה רב מערכתית, כשהוא נפגע בין היתר בבית החזה, בבטן, בכליות, בכבד ובעמוד השידרה ונמצאו בנוסף סימני חבלה על גופו, לרבות בבטן, באגן, בחזה ובגפיים.

בבדיקתו אובחנה חבלה רב מערכתית הכוללת: חבלת גב ושברים בזיזי החוליות באגן, חבלה לבית החזה, ריאה ימנית, המטומה וצבר דם גדול בחלל האחור צפקי, חבלה בכליה הימנית, חבלה בכבד ונזק לעורק הכליה השמאלית.

...

כך העיד התובע: "עורך הדין פה לא אשם בכלום. אני עם חרדות ודיכאונות קשים, לא מצליח להגיע לא לבתי חולים, לא לבדיקות ועורך הדין שנים רודף אחרי. ייאמר לזכותו. הכל באחריותי. הוא מנסה ואני לא משתף פעולה. אחרי שיצאתי מהתאונה אמרתי שילך הכסף, לא רוצה לחזור לא לבימ"ש, לא לבית חולים ולא לבדיקות. מה שחוויתי היה לא נורמלי ואני חווה את זה כל יום. סליחה שאני נסער פשוט חושבים שאני משקר. מתוך 10 שנים, אם אני עם חברים ובני הזוג של חברים, אין לי אומץ להוריד חולצה. למה שאביך את עצמי אם אני יכול שלא, אלא אם יש סיטואציה שזה מביך שאתה עם חולצה ואז אני מקבל את זה כדי שלא יגידו שהוא מתבייש בעצמו ונשאר עם חולצה. גם כל החיים אני מעיד על עצמי כאילו בן אדם עם ביטחון, אבל אין לי ביטחון. פעם הייתי עם הרבה ביטחון, עם חברות יפהפיות. היום זה לא המציאות.

" (עמ' 9-10 לפרוטוקול מיום 17.11.19) למרות קשייו אלה של התובע, הנני סבורה, כי בסופו של דבר, יש לאמץ את קביעתו של מומחה בית המשפט באשר ליכולתו התפקודית של התובע, ככל שזו נוגעת לכושרו של התובע לעבוד ומכאן קביעת נכותו הרפואית של התובע.

עוד יש לציין, כי אף שתביעתו של התובע למל"ל להכרה בתאונה שבעניינינו כתאונת דרכים אושרה, והפגיעה "חבלה קלה בבית החזה" הוכרה כפגיעה בעבודה, הרי שתביעתו לדמי פגיעה – נדחתה על ידי המל"ל, בקביעה כי לא ניתן להכיר בפגימה של "אי ספיקת ריאות" כתוצאה של הארוע התאונתי; זאת - באשר איננה תוצר של התאונה, שמתמצה ב"חבלה קלה בבית החזה", כאמור.

...

סכום זה כולל את סך הפיצויים בראשי הנזק הבאים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר 200,000 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 5,000 ₪ כאב וסבל 25,000 ₪ סך הכל: 250,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שישולם לתובע סכום של 250,000 ₪.

בהתאם: הנתבעת תשלם לתובע סך של 250,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עורך דין בסך 38,025 ₪, וכן תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון.

המל"ל חוזר ומדגיש, כי בהתאם לוות דעת פרופ' ויינטרוב אם אכן היתה תאונת דרכים עם חבלת חזה, בהחלט סביר כי היא הגורם להופעת הזיהום הריאתי וסיבוכיו וכי בית הדין דן והכריע בשאלת קיומה של תאונת דרכים וחבלתו של הנפגע בה וזאת לאחר הגשת ראיות ושמיעת עדויות בענין.

...

בשני עניינים אלה, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת.

סיכומם של דברים דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 441,658 ₪, נכון ליום 14.8.11, בתוספת ריבית הסכמית מאותו יום ועד יום התשלום בפועל.

הערעורים עוסקים בשאלת גובה הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), שהוגשה על-ידי המשיב נגד המערערות.

המשיב אושפז במשך כחודש בבית החולים סורוקה בבאר-שבע עם שברים בעצמות הפנים והגולגולת, עדות לשברים בבסיס הגולגולת, בצקת מוחית קלה, שברים בגפיים, חבלות בבית החזה ובריאות וקרעים בכבד.

...

בנסיבות העניין, נראה כי קביעה זו היטיבה עם המשיב, אולם לאחר ששקלנו בדבר לא ראינו להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניין זה. כך גם ביחס ליתר רכיבי הנכות הרפואית.

באשר לבסיס השכר ששימש לצורך חישוב הפסד ההשתכרות, בחנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן ולא מצאנו מקום להתערבות, למעט בעניין אחד והוא בחירתו של בית המשפט לחשב את הפיצוי מיום 1.9.2004 לפי בסיס של 110% מהשכר הממוצע במשק.

ראשית, מקובלת עלי טענת המערערות כי בית המשפט המחוזי למעשה פיצה את המשיב פעמיים ביחס לתקופה שבה קיבל שכר מכוח ימי המחלה שצבר.

לאחר שבחנו את החומר שלפנינו לא ראינו אפשרות להשלים עניין זה בערכאה זו ומן הראוי כי טענות הצדדים בעניין זה ובעניין התנאים הסוציאליים יובאו בפני בית המשפט המחוזי לצורך בחינה חוזרת.