תאונת דרכים עם אופנוע 500 סמ"ק: רישיון נהיגה

במועד התאונה, החזיק המערער ברשיון נהיגה שהיה מוגבל לנהיגת אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 500 סמ"ק. בית-המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות אלה אין תוקף לכסוי הבטוחי בשל שהמערער לא היה "בעל רישיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה", וכי עניינו נופל במסגרת משוללי הזכאות לפיצויים ככתוב בסעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בשל שנהג בלא רישיון נהיגה.

...

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

(ר' תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, תקנות 176, 176א ו-176ב לפיהן רשיון מדרגה א' מאפשר נהיגה באופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 50 סמ"ק; רשיון ב' מתיר נהיגה באופנוע שנפח מנועו אינו עולה 500 סמ"ק; רשיון ג' מתיר לנהוג באופנוע שנפח מנועו עולה על 500 סמ"ק).

אמנם, היה למערער רשיון נהיגה באופנוע, והוא היה בקיא בנהיגה בו, אך רשיון לנהוג באופנוע בו נהג בעת התאונה לא היה לו, והיה אסור לו לנהוג באופנוע; נהיגתו היתה מעשה עבירה, והעבירה אינה מן הקלות; נהיגה בלא רשיון, מסכנת את המשתמשים בדרך, ואת הנוהג עצמו העשוי לאבד את זכותו לפיצויים על נזקי הגוף בתאונת דרכים; המערער היה מודע לאיסור לנהוג באופנוע, ובכל זאת נהג בו; לא היו כאן נסיבות מיוחדות, כגון מצב חירום או נהיגה לשם הצלת חיים, הכל עשה המערער לפי צרכיו ושיקוליו הוא, בעת חופשתו.

...

גם על פי הפסיקה (למשל ע"א 209/57, קונפורטי נ' קצין התגמולים, פ"ד יא 1556; ע"א 182/59, קצין התגמולים נ' נתן כהן, פ"ד יג 1220), לא נראה לנו שניתן להגדיר את נסיבות המקרה שבענייננו כתואמות את ההגדרה.

לא נטען בפנינו, ולא שוכנעתי, שיש ליצור הבחנה על דרך של פרשנות בין התנהגות של חייל שנפגע במהלך השירות לבין חייל שנפגע בחופשה.

אשר על כן אני סבורה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין של ועדת הערר מיום 11.5.00, למעט חיובו של המערער בהוצאות המשפט.

במועד התאונה החזיק התובע ברישיון נהיגה לאופנוע עד 500 סמ"ק והספק עד 54.4 כ"ס, בלבד (נספח א' לתצהיר התובע, עמ' 3).

וכך נפסק בעיניין זה: "הינה כי כן, המחוקק בחר שלא להטיל על משוללי העילה על פי חוק הפיצויים, התובעים לפי פקודת הנזיקין, את אותן מיגבלות הקבועות בחוק הפיצויים. בחירה זו – שהיא כאמור בחירה מפורשת של המחוקק – נשענת על טעמים משלה. הטעם העקרי הוא שבתביעה כזו, הנדונה לפי דיני הנזיקין המסורתיים, מאבד הנפגע את היתרונות שמקנה חוק הפיצויים. או אז, שומה על הנפגע להכנס אל "'קן הצרעות'" של בירור שאלת האחריות לתאונה על-פי פקודת הנזיקין' (כדברי כבוד השופטת ש' נתניהו בע"א 483/84 "קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פ"ד מא(4) 754).

...

אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה עיסוקו של התובע ברכיבת שטח על אופנועים מעידה כי הוא אינו סובל מנכות תפקודית כלשהי.

בענייננו, אני סבור שיש לחשב את הפסדי השכר של התובע לעתיד לפי מחצית מהחישוב האקטוארי המלא.

בנסיבות אלה, אני סבור שהתובע עלול להידרש בעתיד לעזרה של בעלי מקצוע בגין נכותו והוא זכאי לפיצוי בגין הוצאה זו. סוף דבר: התובע ניזוק בגופו בתאונת דרכים שהאחריות לה מוטלת על הנתבע.

הנתבעת מודה, כי עסקינן בתאונת דרכים אך מכחישה חבותה לפצות את התובע, מאחר ולטענתה, בעת התאונה התובע נהג באופנוע בעת שהיה בפסילה ו/או שלילה ולא היה בידו רישיון נהיגה תקף לאופנוע ועל כן אין כסוי בטוחי על פי הפוליסה.

התובע העיד, כי בשנת 96, בהיותו בן 16, הוא הוציא רישיון נהיגה ראשון על אופנוע 50 סמ"ק ולאחר מכן הוציא רישיון על אופנוע 500 סמ"ק ואז נשפט וקיבל שלילה למשך שנתיים ולאחר מכן הוציא רישיון חדש.

...

לטענת הנתבעת דין התביעה להדחות.

התוצאה הנה כי כן, לא שוכנעתי שהתובע היה מודע להתליית רישיון נהיגתו במועד התאונה.

לפיכך, הרי שאינני מקבלת טענת הנתבעת באשר להעדר כיסוי ביטוחי.

לפיכך, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 118,492₪, בגין נזקיו אשר נגרמו בעקבות התאונה נשוא התובענה.