תאונת דרכים סטייה לצד הנגדי גרמה להתנגשות

פתח דבר בפני תביעה, אשר עניינה תאונת דרכים, שארעה ביום 15.10.10 ברח' הרצל באיזור.

תמצית טענות הצדדים השלישיים לטענת הצדדים השלישיים, בין הפורד והאוטובוס לא נוצר מגע, ולפיכך לא ניתן לייחס אחריות לתאונה שנגרמה בין האוטובוס לבין היונדאי – לנהג הפורד.

למעלה מן הצורך, ההשערה, כי משאית בנתיב הנגדי (משמאל לאוטובוס) גרמה לתאונה והביאה האוטובוס לסטות שמאלה בחדות ולפגוע ביונדאי אף אינה מסתברת מן הבחינה ההגיונית.

יש לזכור, כי כתוצאה מהתאונה סטה האוטובוס בחדות שמאלה, חצה את נתיב הנסיעה השמאלי, והיתנגש בכלי רכב שחנו בצדו השמאלי של הכביש.

...

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת הצדדים השלישיים.

לפיכך הנני קובעת, כי התפרצותו המסוכנת אגב נסיעה לאחור של הפורד היא אשר גרמה לאוטובוס להסיט ההגה שמאלה, וכתוצאה מכך – להתנגש ביונדאי.

נוכח האמור, הנני מחייבת הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת 2 שיעור של 80% מהפיצוי בו נשאה, בסך של 44,400 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 15.8.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זו תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש שארעו בתאונת דרכים מיום 09.12.2009 (להלן: "התאונה").

עד טוען הנתבע, כי חידר נושאת באחריות לקרות התאונה, שעה שנהגה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, לא האטה כאשר הבחינה בסטיית רכב הנתבע לכיוון נתיב נסיעתה ולא הסיטה את רכבה לצד הנגדי ותחת זאת, סטתה לכיוון מסלול נסיעת רכב הנתבע ואגב כך גרמה להיתנגשות בין הרכבים.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, עדותה של חידר בבית המשפט באשר למקום הפגיעה ברכב התובעת אגב התאונה לא תאמה את מוקד הנזק שנגרם בפועל לרכב האמור כתוצאה מהתאונה.

לסיכום פרק זה – לאור כל המקובץ לעיל, ניתן לקבוע כממצא עובדתי כי מסיבה לא ברורה סטה רכב הנתבע מנתיבו לעבר מסלול נסיעת רכב התובעת בכיוון הנגדי ופגע בו. הנתבע לא השכיל להוכיח, כי סיבת הסטייה נעוצה בחיה שנכנסה לנתיב נסיעתו.

סוף דבר על יסוד כל המקובץ לעיל, אני מחייבת את הנתבע לפצות את התובעת בגין מלוא נזקיה בסך של 94,468 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (05.10.2010) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

לענין נסיבות התאונה – נטען שהיונדאי נפגע מרכב שאינו ידוע לה ו/או מרכב נתבעות 4 ו-5 (רכב שמרית), אשר הדפו והסיטו לעבר הנתיב השמאלי – לכיוון הנגדי – וגרם להיתנגשות חזיתית עם רכב אחר.

הודעת מעורב – נהג רכב התיירים בתיק המישטרה, אשר צורף לכתב ההגנה של נתבעת 2, מצויה הודעה על תאונת דרכים שנמסרה למישטרה על ידי נהג מעורב נוסף, חיים (האוורד) רייך, שם נאמר – "התנועה היתה זורמת, פיתאום הרכבים לפניי עצרו, אני עצרתי בזמן בלי לזגזג, אבל הרכב שניים מאחורי ניכנס לרכב מאחורי. אז הרכב מאחורי נסע בשוליים בצד שמאל של הרכב שלנו וכנראה נגע בכל הצד השמאל של הרכב שלנו. הרכב ההוא (שהיה מאחורי) ניכנס למעקה ואז סטה לימינה לפני הרכב שלנו וניכנס לרכב לפנינו ומשך הבומפר ברכב שלפנינו. מס' הרכב לפנינו הוא (רכב הפורד – א"ש). הרכב שהיה אחרינו המשיך לסטות עד הנתיב הימני. הגברת שנסעה ברכב ההוא (שהיה מאחורינו) התפרצה בבכי ונסעה באמבולנס לבית חולים. הרכב שהיה שניים מאחורינו עלה באש. אנשים בסביבה ניסו לכבות ולא הצליחו עד שהגיע מכבי אש". חוות דעת בוחן תאונות דרכים מטעם נתבעות 4 ו-5 הוגשה חוות דעת של בוחן תנועה, חוקר תאונות דרכים, מר דן בירס, מיום 13.7.20, במסגרתה נקבע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נתבע 1, אשר נהג במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, לא שמר מרחק מכלי הרכב אשר נעצרו בשיירה לפניו עקב עומס תנועה בנתיבי איילון, פגע באחורי רכב שמרית, דחף אותו לפנים בעוצמה רבה אל עבר כלי הרכב שעמדו מלפניו ובכך גרם לנזקים בכלי הרכב כמפורט בחוות הדעת של השמאים.

דהיינו, אין כל זכר לפגיעה מאחור; רביעית, גם עיון בתמונות היונדאי לאחר התאונה מעלה שלא ניצפה כל נזק בחלקו האחורי, כזה שיכול לתמוך בגרסת נתבע 1 לפיה רכב כלשהוא היתנגש בו מאחור וגרם לו לסטות מנתיבו שמאלה.

...

מסקנה זו ביסס הבוחן על מספר אדנים – נטען שאין חולק שהתאונה אירעה על גבי הנתיב השמאלי; נטען שאין חולק שכלי הרכב המעורבים, למעט היונדאי, היו במצב של עמידה בפקק תנועה; נטען שאין חולק שהיונדאי התנגשה חזית-אחור ברכב שמרית, וכי מעוצמת הפגיעה ניזוק היונדאי באופן קשה בחזיתו, עד אשר החל להתלקח.

בנסיבות אלה, משאין כל תיעוד לנזק בחלקו האחורי של היונדאי, אשר יכול לתמוך בגירסת נתבע 1 לפיה נפגע מאחור ונהדף אל רכב שמרית; משברכב שמרית נזקים בצדדים אשר עולים בקנה אחד עם שפשוף במעקה בטיחות משמאל ושפשוף מימין עם רכב התיירים; משברכב התיירים מתוארים שפשופים בצד שמאל של הרכב שיכולים להיגרם מדחיפת רכב שמרית לשמאלו; ומשבמקום התאונה שול שמאלי רחב שיכול לאפשר תנועת רכב שמרית על גביו לאחר הפגיעה מאחור וחזרה ימינה תוך פגיעה באחורי הפורד והמשך היזרקות ימינה (עמ' 4 לחוות הדעת) – המסקנה המתבקשת היא שהיונדאי פגעה ברכב שמרית על גבי הנתיב השמאלי, הדפה אותו לפנים ולשמאל, רכב שמרית חולף על פני רכב התיירים כשהוא על גבי השול השמאלי ומשתפשף במעקה הבטיחות משמאל וברכב התיירים מימין, פוגע באחורי הפורד ומוטח לפנים ולימין עד אשר נעצר במעקה הבטיחות מימין.

לאור האמור לעיל, אני קובע שנתבעת 2 לא השכילה להוכיח שנתבע 1 נהג בלא רשות ביונדאי בזמן התאונה; נתבעת 2 לא צייתה אחר צווי בית המשפט ולא הציגה את הסכם השכירות המקורי על נספחיו; בכך, גרמה נתבעת 2 נזק ראייתי לנתבעת 3; על כן, יש לחייב את נתבעות 2 ו-3 בנזקי התובע, ביחד ולחוד, ולחייב את נתבעת 2 בהוצאות לטובת נתבעת 3.

לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד נתבע 1, ללא צו להוצאות, ומקבל את התביעה נגד נתבעות 2 ו-3 ומחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 17,130 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,104 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה (מחצית ראשונה ושניה) ושכר בטלת העדים והעד המומחה, כפי שהפסק – הכל בתוך 30 יום.

כמו כן, אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לנתבעת 3 הוצאות בסך 10,000 ₪.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 13.03.2020 בשעה 14.20 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב פרטי מכיוון ירושלים לכיוון בית אל בכביש מס' 466 שהוא דו סיטרי, בו נתיב לכל כיוון וקו הפרדה רצוף כפול מפריד בין שני הכיוונים; הנאשם נהג בקלות ראש בכך שבמהלך נסיעתו איבד שליטה על הרכב, זגזג וסטה ימינה מנתיב נסיעתו, היתנגש במעקה בטיחות, המשיך בנסיעה עד שנסע מנתיב נסיעתו שמאלה לנתיב הנגדי וגרם להיתנגשות עם הרכב המעורב; באותן נסיבות נהג הנאשם כשהוא שיכור בכך שבבדיקת דם שנערכה לו לאיתור אלכוהול נמצא כי כמות האלכוהול בדמו היא 365 מיליגרם במאה מיליליטר דם, רכוז העולה על המידה המרבית המותרת בחוק; כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם והנהג המעורב וכלי הרכב המעורבים נזוקו.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה טענה כי בנהיגתו בשיכרות זלזל הנאשם בחיי אדם ופגע בערך החברתי של שמירה על שלום הציבור, כאשר רק בנס הסתיימה התאונה בלי חבלות קשות.

כן ר' דברי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.03.2011), כי "כידוע, נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות". הדברים נכונים מקל וחומר מקום בו, כמו במקרה דנן, הסיכון הטמון בעבירת הנהיגה בשיכרות היתממש ע"י גרימת תאונת דרכים, אף כי בדרך נס תוצאותיה לא היו חמורות.

...

על גזה"ד ערער המבקש לבימ"ש המחוזי, אך הערעור נדחה.

כל אלו מובילים למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 2,500 ₪.

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהן נגרמות חבלות ופציעות חמורות, עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". מדיניות הענישה רעפ 11917/05‏ סיוון צפריר נ' מדינת ישראל (26.4.06), בעבירות של גרימת תאונת דרכים, נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב וגרימת חבלה של ממש, המבקש סטה ברשלנות לנתיב הנגדי, היתנגש ברכב המעורב, וכתוצאה מכך נחבלו המבקש, שתי נוסעות ברכבו, לבתו נגרמו חבלות של ממש, ונהגת הרכב המעורב ניחבלה חבלות של ממש ונזקקה לפינוי במסוק מזירת התאונה, המעורבים בתאונה החלימו באופן מלא ועברו של המבקש נקי, נגזרו פסילה לשנתיים, פסילה מותנית לשנה, וקנס.

במכלול הנסיבות, מהעבר האחד, חבלתו הקשה של הנאשם, שהוא צעיר, בראשית דרכו, שנותר עם נכות שתלווה אותו כל חייו, לצד עברו התעבורתי הנקי, והודאתו, ומהעבר השני, רף הרשלנות בתאונה שהוא בינוני, לצד חבלותיהם של מעורבים נוספים בתאונה, בהן חבלה של ממש שנגרמה לנוסע ברכב ב', אם כי זו אינה ברף הגבוה, אני סבורה שלא ניתן להמנע לחלוטין מרכיב של פסילה.

...

במכלול הנסיבות, מהעבר האחד, חבלתו הקשה של הנאשם, שהוא צעיר, בראשית דרכו, שנותר עם נכות שתלווה אותו כל חייו, לצד עברו התעבורתי הנקי, והודאתו, ומהעבר השני, רף הרשלנות בתאונה שהוא בינוני, לצד חבלותיהם של מעורבים נוספים בתאונה, בהן חבלה של ממש שנגרמה לנוסע ברכב ב', אם כי זו אינה ברף הגבוה, אני סבורה שלא ניתן להימנע לחלוטין מרכיב של פסילה.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם לתקופה של חודשיים, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח .