תאונת דרכים נזקי רכוש מנפילת ענף עץ

בעקרון, הוא חזר על דבריו לפיהם הוא עלה עם הסל כדי לגזום את אחד הענפים, ואז המשאית היתהפכה.

בדיון שהתקיים באותה בקשה, ביום 9.3.15, העיד התובע לגבי נסיבות היתרחשות התאונה באופן הבא: "עבדתי על משאית שנמצאת בבעלותה של מאיר מאופק גיזום עצים, אני עבדתי על המשאית הזאת, אנחנו לקחנו את המיכרז יחד אבל אני עבדתי על המשאית. לקחתי את המשאית ונסעתי בה מיבנה לירושלים, הגעתי ליעד שהייתי צריך לעבוד בו, ליד ושם. נכנסתי ליער עם המשאית ועבדתי שם במשך שבוע ימים, ביום האחרון שהמשאית נפלה הרגל של המשאית נכנסה לבולען". ניתן לסכם אם כן, את נסיבות היתרחשות התאונה באופן הבא: התובע, אשר עסק בגיזום עצים, עבד בעבודות גיזום בהרי ירושלים.

אנמק להלן מסקנתי זו. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר "תאונת דרכים" באופן הבא: ""תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי" השאלה אם ארוע תאונתי בא בגדר "תאונת דרכים" נבחנת בשלושה שלבים: ראשית, תבחן השאלה באם מתקיימת ההגדרה הבסיסית של "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"; שנית, תבחן התקיימותן של אחת החלופות שהן בגדר "חזקות מרבות" המתארות מצבים שאף הם נכנסים לגדרה של תאונת דרכים, ובכללן "מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" (להלן: "החזקה המרבה"); השלב השלישי, וככל שיימצא כי מתקיימת אחת החזקות המרבות, יש לבחון באם חלה "החזקה הממעטת", היינו שלא מדובר במעשה שנעשה במתכוון שאז יוחרג הארוע מגדר תאונת דרכים (ראו לדוגמה: רע"א 8061/95, עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3), 532).

...

לחילופין, טענה הנתבעת כי גם אם ייקבע על ידי בית המשפט שהתאונה הינה בגדר תאונת דרכים, עדיין דין התביעה להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי.

לטענת הנתבעת, המשאית הייתה בפועל בבעלות חברת "אופק גיזום בע"מ" אשר השכירה אותה לתובע, בניגוד להוראות הפוליסה ועל כן האירוע אינו מכוסה ביטוחית, ואף מטעם זה דין התביעה להידחות.

אקדים ואומר כי נוכח נסיבות התרחשות התאונה והמצב המשפטי החל בנידון, הגעתי למסקנה כי לא מדובר בתאונת דרכים, ועל כן דין התביעה להידחות.

דיי במסקנה זו על מנת להוביל לדחיית התביעה, אף מבלי להידרש ליתר טענות הנתבעת.

על יסוד מקבץ האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

חצר הנכס גובל בבניינים רבי-קומות הנמצאים ברח' רמב"ם בבית שמש; ברכוש הצבורי הצמוד לאותם בניינים היו נטועים עצים גבוהים; בסוף חודש מרץ 2014 נכרתו עצים אלה על ידי הנתבעת, או מי מטעמה; במהלך כריתת העצים, השליכו עובדי הנתבעת ענפים וגזעי עצים מאסיביים על כרם הגפנים; דבר שגרם להרס בלתי-הפיך של הכרם; התובע 1 ובנו דניאל דיווחו על כך לנתבעת, אך רק שלושה חודשים לאחר מכן אספה הנתבעת את הגזם והפסולת מחצר התובעים.

בעקבות כך, פנו עובדי בזק אל הנתבעת, לשם סיוע בסילוק הענפים והשיחים; הנתבעת, ככל רשות מקומית, ניגשה למקום ופעלה לשיחרור העמוד מהשיחים, וזאת על מנת למנוע אובדן בנפש, תוך סיכון העוברים והשבים; עובדי הנתבעת מעולם לא גרמו לנזק הנטען בכתב התביעה; עובדי הנתבעת ביצעו את מלאכת הגזם ופינו את כל גזמי הענפים עוד באותו יום על משאית מנוף; בכל מקרה, הנזק שניגרם לכרם הגפנים של התובעים זניח ולא נתמך בדו"ח כספי, או אסמכתא כלשהיא.

הנתבעת צרפה מטעמה תצהיר של מר סולימאן עצפור, אשר מסר בתצהירו כי בחודש מרץ 2014 התרחשה תאונת דרכים שבמהלכה נפגע עמוד טלפון של חברת בזק, אשר נפל והתעקם; נציגי בזק שהגיעו למקום לא הצליחו לשקם את העמוד עקב שיחים מטפסים שהצטברו מסביבו, שמקורם בגינתם של התובעים; בעקבות כך, עובדי הנתבעת ביצעו גיזום של השיחים, אשר פונו עוד באותו יום על משאית מנוף.

...

יוצא, אפוא, שהתובעים לא הוכיחו את הנזק במרכיב זה. עם זאת, נראה כי סביר להניח שנגרם לתובע אובדן הכנסות מסוים עקב הפגיעה בכרם הגפנים, ולפיכך אני מחליט להעמיד את הנזק שלהם במרכיב זה, לרבות בגין נזק לא ממוני, על סכום גלובלי של 5,000 ₪.

יוצא, אפוא, שסה"כ הנזקים של התובעים עומד על 15,500 ₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 15,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ, וכן הוצאות משפט שכוללות עלות חוות הדעת, שכר טרחת העדים, לרבות המומחה, והחזר אגרה.

בדיון שהתקיים באותה בקשה, ביום 9.3.15, העיד התובע לגבי נסיבות היתרחשות התאונה באופן הבא: "עבדתי על משאית שנמצאת בבעלותה של מאיר מאופק גיזום עצים, אני עבדתי על המשאית הזאת, אנחנו לקחנו את המיכרז יחד אבל אני עבדתי על המשאית. לקחתי את המשאית ונסעתי בה מיבנה לירושלים, הגעתי ליער שהייתי צריך לעבוד בו, ליד ושם. נכנסתי ליער עם המשאית ועבדתי שם במשך שבוע ימים, ביום האחרון שהמשאית נפלה הרגל של המשאית נכנסה לבולען". נוכח האמור, סוכמו בפסק הדין הקודם נסיבות היתרחשות התאונה באופן הבא: התובע, אשר עסק בגיזום עצים, עבד בעבודות גיזום בהרי ירושלים.

העידר כסוי בטוחי - האמנם? הנתבעת טענה, כאמור, להעדר כסוי בטוחי עפ"י הפוליסה שהוצאה על ידה, וזאת מאחר והמשאית הושכרה לתובע בנגוד לתנאי שנקבע בפוליסה לפיו "אין פוליסה זו מכסה שימוש ברכב מנועי על בסיס חוזה שכירות אם המשכיר השכיר את הרכב כדרך עיסוק". נקודת המוצא הראייתית בסוגיה זו, כפי שנקבעה בפסיקה היא כי "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לניזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח היתרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח ניכנס לגדרו של אותו סייג". (ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177 (1989)).

אלא שבין ממצא זה, אותו אני נכון לאמץ, לבין הקביעה כי מדובר בתאונת דרכים, כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים, המרחק עדיין רב. שימוש ברכב מנועי בהתאם להגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, תאונת דרכים הינה, בין היתר, מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

התיקון האמור מלמד כי המחוקק קבע למעשה, על דרך הריבוי, שורה של נסיבות שיש לראותן כתאונת דרכים, לרבות הידרדרות או היתהפכות, חרף העובדה שהן אינן נופלות בגדרי ההגדרה הבסיסית, ואף על פי שהן אינן מתיישבות, על פי טיבן, עם הדרישה לקיומן של מטרות תחבורה (רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה פ"ד נט(3) 541 (2004); רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב דואני , פ"ד נו(3) 495 (2002)).

כאן, לא הוכח כי פעולת גיזום הענפים, שהייתה אמורה להתבצע אילמלא התרחשה התאונה, הייתה חוליה אחת בשרשרת פעולות נוספות המקיימות את יסוד המטרה התחבורתית, וכי יש לראות במכלול הפעולות שהוכחו כמיועד למטרות תחבורה.

...

המדובר כאן ברגל מייצבת, שאיננה מהווה אחד מרכיבי המשאית שמשמשים אותה לצורך מימוש מטרתה התחבורתית, ושממילא לא הוכח שהיא זו שהובילה להיווצרות הבולען או לכל אירוע אחר שגרם בסופו של דבר להתהפכות המשאית.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, אוסיף כי לטעמי גם מבחן השכל הישר אינו מתקיים בענייננו.

סוף דבר על יסוד מקבץ הטעמים שמניתי לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

לפניי תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת ביום 31.5.120186 בנתניה.

אין חולק שעל הנתבעת מוטלת החובה לדאוג לתקינות ובטיחות הדרכים שבתחומה ולהסיר מהם מפגעים מסוכנים, זאת בין היתר בהתאם לסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

לבית המשפט לא הוצגו תמונות של העץ במועד התאונה, אך לאור גובה המשאית וקביעתי שלפיה הוכח שמקור הנזק בעץ, ברי כי בעת התאונה מדובר היה בעץ גדול בעל ענפים הנוטים לעבר נתיב הנסיעה.

כך, לשם ההמחשה, לא הוצג לבית המשפט כל מידע באשר לאופן טפול הנתבעת בעץ לאחר התאונה, האם נכרת על ידה? האם נפל כתוצאה מהתאונה ופונה על ידה מהמקום? האם צד ג' התבקשה לבצע גיזום משמעותי נוסף של העץ, מעבר לגיזום הרגיל הנעשה על ידה? ברור הוא כי מידע זה אמור להיות בידיעתו של המפקח.

...

לאור המסקנה האמורה, יש לבחון את חבות הנתבעת לנזק בהתאם לעוולת הרשלנות ולאחר מכן יש לבחון את טענת הנתבעת בדבר אחריות צד ג' לשפותה.

על כן, אין בידי לקבל את ההודעה לצד ג' במלואה.

סיכומו של דבר; אני מורה על קבלת התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,735 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

ההודעה לצד ג' מתקבלת באופן חלקי, כך שעל צד ג' לשפות את הנתבעת בשיעור של 40% מהנזק שנגרם לנתבעת, לרבות בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו.

הערייה לא חלקה על העובדה שענף של העץ נעקר ממקומו, נפל על הרכב וגרם לנזקים, אך כפרה באחריותה לתאונה, וטענה כי העובדה שהעץ נמצא בשטח שיפוטה אין בה כדי להטיל עליה אחריות לתאונה.

ויפה לענייננו גם פסק הדין שניתן בת"ק (שלום כ"ס) 1389-11-10 תאשמע נ' עריית כפר סבא (פורסם בנבו, 13.4.2011) (להלן: "עניין תאשמע"), שם נדונה תביעה לפצוי בגין נזק רכוש שניגרם לרכב התובעים כתוצאה מנפילת עץ פיקוס גבוה על הרכב בעת נסיעה.

גם הנתבעת לא הציגה ולו בדל ראיה לביסוס טענתה כי היה במקום רכב פוגע, ויש להניח כי המונח "הנהג הפוגע" שורבב בטעות למכתב הדרישה משום שזהו הנוסח של מכתבי הדרישה, שנוהגים לשלוח סוכני הביטוח בגין תאונות דרכים שגרמו ניזקי רכוש.

...

אולם, אני סבורה שהיה באפשרותה למנוע את הנזק שנגרם אם הייתה ממשיכה לתור אחר מקום חניה אחר, ומחנה את הרכב במקום חניה שאין מעליו עץ הגדל פרא, גם אם משמעות הדבר, שהחניה תהא מרוחקת יותר ממקום עבודתה.

סוף דבר: לאור כלל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע 80% משווי הרכב, היינו: סך של 8,724 ₪ צמוד ממועד הגשת התביעה ועד היום.