תאונת דרכים נוסע ברכב אחיו אשר לא היה מבוטח

בית משפט השלום בקריית גת ת"א 53206-02-16 פרץ נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ בפני כב' השופט אבישי זבולון תובע פלוני ע"י ב"כ עו"ד שדית גואטה נגד נתבעת הפניקס חברה לביטוח בעמ ע"י ב"כ עו"ד עזרא האוזנר פסק דין

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 17/2/14, נפגע התובע בתאונת דרכים עת נסע ברכב וכשביצע נסיעה לאחור (ריוורס), ירד לבדוק שאין אף אחד מאחורי הרכב ובזמן הירידה מהרכב, בעודו מונע, נפל ונפגע בכל חלקי גופו ובעיקר בברך ימין.

הנתבעת טענה כי פגיעתו של התובע מהתאונה מזערית, ולראיה התובע המשיך לעבוד אצל אחיו בחודשים מרץ, אפריל ומאי 2014, חודשים הסמוכים לתאונה ועל כן אין מקום לקבוע כי נותרה לו נכות תפקודית.

מדובר בראש נזק הדורש הוכחה מיוחדת ואשר מרבית ההוצאות יכוסו על פי חוק המל"ל. יחד עם זאת, יהא זאת סביר להניח כי התובע נזקק בעבר ויזקק גם בעתיד לביקורים אצל רופאים ולרכישת תרופות מסוימות, וכן לטיפולים להקלת מכאוביו, וכל אלה יהיו כרוכים בהוצאות אשר לא בהכרח יכוסו, לרבות תשלומי הישתתפות עצמית.

...

התובע לא הציג אסמכתאות ולא זומנו עדים לעדות בנוגע לטענתו לפיצוי בגין עזרת צד ג' שקיבל ועל כן לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה. סיכום הנתבעת תשלום לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 16,700 ₪ הפסדי שכר לעבר 13,500 ₪ הפסדי שכר לעתיד 55,000 ₪ הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד 3,500 ₪ _____________________________________________ סה"כ 88,700 ₪ הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל וכן יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%, מסכום הפיצוי הכולל דלעיל.

לפני ארבע תביעות שנדונות במאוחד ועניינן בפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעים, שבעה במספר, לאחר שנפגעו בתאונת דרכים בעת שנסעו ברכב נהוג בידי הנתבע 1.

מספר חודשים לפני התאונה הנהג רכש את הרכב מחברת הסעות בשם נאסא טורס בע"מ אשר בבעלות אחיו אחמד ג'ראמנה (להלן: בהתאמה: "חברת נאסא" , "אחמד") לרכב הוצאה תעודת ביטוח בחברה הביטוח "כלל" (להלן:"כלל" ו/או "חברת כלל") כאשר שם המבוטח הוא שמה של חברת נאסא .

אותו רכב שהיה מעורב בתאונה לא היה בבעלות חברת נאסא אף שהיה רשום על שמה.

...

כך גם ההודעות לצדדים שלישיים נדחות בכל התביעות.

כמו כן, אני קובעת כי יתרת האגרה בהודעות לצדדים שלישיים ישולמו על ידי חברת כלל.

למען הסר ספר אני מורה על מחיקת תביעתם של תובעים 4 ו- 6 בתיק זה לא צו להוצאות.

יש לציין כי לכתב התביעה שכנגד צירף הנתבע מסמכים מתוך תיק המישטרה, וכן חוות דעת של מומחית מטעמו בחקר ושיחזור תאונות דרכים, אשר לא נחקרה.

לכך יש להוסיף כי במועד התאונה הקטנוע לא היה מבוטח, כאשר המשמעות של כך מבחינת הנתבע , גם בהיבט התביעה שהוגשה נגדו בהליך לפניי, היא ברורה.

בשולי הדברים אציין כי המומחית עשתה ניתוח המבוסס על הערכת העדה חיימזון בהודעתה למישטרה לגבי פרק הזמן שעבר בין ארוע התאונה לבין התחלפות הרמזור של הולכי הרגל בכיוון שלה לירוק ("אולי 3 שניות" – שורה 13), לרבות הפער בין המועד בו מתחלף הרמזור לירוק בכיוון נסיעת הרכבים למועד בו הוא מתחלף עבור הולכי הרגל (שניה אחת "לטובת" רמזור הרכבים), ואולם יש לקחת את ההערכה של הגב' חיימזון בנידון בעירבון מוגבל, כאשר העדה אישרה בעדותה לפניי כי היא לא ממש שמה לב לדברים, משום שהיתה "שקועה" בתאונה עצמה (עמ' 5 שורה 20).

בשולי הדברים אציין כי הוכח, במידת הנדרשת במשפט אזרחי, כי במועד התאונה הקטנוע היה בבעלות הנתבע ולא בבעלת אחותו שהיתה רשומה במשרד הרשוי כבעלים, וזאת בהסתמך על עדות האחות לפניי, אשר לא נסתרה.

...

בסופו של דבר, מצאתי כי יהיה זה נכון וצודק לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים בחלקים שווים.

בסיכומו של דבר, ובשים לב לקביעות בעניין האחריות, זכאי הנתבע בתביעה שכנגד לפיצוי בסך 2,330 ₪ (מחצית מהנזק שנתבע, למעט עוגמת נפש).

בקיזוז בין הסכום שנפסק בתביעת איילון לבין זה שנפסק בתביעה שכנגד, אני מחייב את הנתבע לפצות את איילון בסכום של 3,917 ₪.

עוד טענה הנתבעת 2, כי התובע ואחותו הנתבעת מס' 1, "חברו יחדיו שלא בתום לב להטיל על הנתבעת נזקים אשר לא נגרמו כתוצאה ממעורבות הרכב המבוטח" (סעיף 7 לכתב ההגנה).

לאחר התאונה, נסעה הביתה, ולאחר מכן, היתקשרה לאחיה, ואמרה לו שפגעה ברכב שלו.

למיטב זיכרונו, היה נזק "בין הדלתות ופגוש הקידמי, נזק די גדול, לא רק שריטות" והוא הבין כי לרכב הייתה תאונת דרכים.

לשאלת בית המשפט, אשר שאל אותה אם הרכבים היו צמודים האחד לשני, כיצד יכלה לצאת מהרכב, השיבה שלא היה מרחק של חצי מטר, הדלת לא ניפתחה עד הסוף, אבל יש עוד דלת לרכב (עמ' 2, שורות 21 – 22).

ברור לחלוטין מהנסיבות שבהן הייתה התפרצותו, שהוא מנסה להתאים את עדותה כך שתהיה נוחה לו. בהמשך, כאשר נישאלה הנתבעת 1, כיצד נפגע רכב אחיה, בדופן הקדמית, בכנף הקדמית ימנית, שכן הוא חנה מעט לפניה, ובמקביל אליה, ומהתמונות עולה שהפגיעה החלה בתחילת הדופן הימנית קדמית, והדברים אינם מתיישבים עם גרסת הנתבעת 1, שטוענת שנסעה אחורנית באלכסון, ניכר היה שהנתבעת 1 מבינה את חוסר ההיגיון של גירסתה, ולכן, גם השיבה: "לא יודעת" (עמ' 3 שורות 17-20).

...

לאחר שבחנתי את עדויות השניים, התקשיתי עד מאוד לקבל את גרסתם בדבר קיומו של האירוע התאונתי.

סבורני, כי הנתבעת 2 הניחה תשתית ראייתית מספקת, אשר מובילה למסקנה כי האירוע התאונתי לא התרחש כנטען בכתב התביעה ועל כן דין התביעה להידחות.

לפיכך, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של - 1,000 ₪, הכוללות את הוצאות החוקר.

הנתבעים 2-3 טענו להגנתם, כי הנם אב ובנו, וכי יש לדחות ו/או למחוק את התביעה כנגד הנתבע 2 מחוסר עילה ויריבות, הואיל ולא נהג ברכב במועד הרלבנטי לתאונה ולא היה מעורב בכלל בתאונת דרכים במועדים הרלבאנטיים לתביעה.

אומנם, התברר כי גם עם ראזי היה נוסע נוסף ברכב, אשר הנו אחיו, ואשר לא זומן לעדות, אך נראה כי שני הצדדים כשלו מהעדת עדים רלבאנטיים.

במקרה נשוא דיוננו סבורה אני, כי אין כסוי בטוחי, הואיל ולא הוכח כאמור לעיל, שהעדר הרשאה כלולה בפוליסה, לא הוכח כי יש לחייב את חברת הביטוח בתשלום במסגרת ביטוח אחריות, שעה שמבוטחה אינו אחראי לתאונה, הואיל ולא הוא נהג ברכב במועד הארוע, והנהג והמבוטח טוענים כי הרכב נילקח ללא הרשאת המבוטח, וכאשר אין המדובר באדם זר למבוטח, אלא בבנו, ולא הוכח כי המבוטח כבעלי הרכוש שמר על רכושו ובכלל זה על מפתחות הרכב, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת הכיצד ראזי הגיע למפתחות, הנתבעים 2-3 נימנעו מלהעיד את מי שהיה עם ראזי ברכב על מנת לשפוך אור על עצם השמוש ברכב.

...

בסיכומו של דבר אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2, ובנסיבות התיק איני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בהוצאות.

אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 3, ומחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובעת סך של 51,204 ₪ בצירוף 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד, 250 ₪ הוצאות העד ואגרות משפט.