תאונת דרכים נהג לא הבחין בתאונה

בגיליון חדר המיון של סאמי נרשם כי נימסר שהיה מעורב בתאונת דרכים, כנהג, "בדרכו לעבודה". בגיליון חדר המיון של סאלח נרשם, בכתב יד, "לדבריו התאונה התרחשה בדרכם לעבודה". ביום 08/11/2019 גבה חוקר מטעם הנתבע הודעות משני התובעים, וביום 25/11/2019 נגבתה הודעתו של נסים.

וכי התאונה הנ"ל ארעה תוך כדי הליכתך/נסיעתך לסידורים אישיים, על כן, אין לראות בתאונה הנ"ל כתאונה בעבודה.

...

באשר לגיליונות חדר מיון אליהם מפנים התובעים – בהתאם להלכה הפסוקה מסמכים רפואיים ואחרים ממועד סמוך למועד הנטען בו התרחש האירוע התאונתי, אינם חזות הכל ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה, כך שבית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות המונחות לפניו.

ממכלול הראיות אשר הונחו לפנינו, לא התרשמנו שיש ברישום בגיליונות חדר המיון כדי לסייע לתובעים להוכיח את תביעתם בנסיבות העניין.

מכאן, לא שוכנענו כי התאונה אירעה בזמן שהתובעים היו בדרכם ממעונם לעבודה כאמור בסעיף 80(1) לחוק.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 08.04.2021 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 89-975-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידה (להלן: "הפרטית"), ובין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 239-55-701 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 2 ובבעלות הנתבעת 1 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

אלא שלאחר שמיעת עדותו של נהג המשאית, מתברר כי תואי הכביש היה כזה שבו נתיבים התמזגו לנתיב אחד (עמ' 2, שורות 14-13 לפרוטוקול), והפרטית הגיחה מימינה של המשאית, נהג המשאית לא הבחין בפרטית וקרתה התאונה.

...

לאחר שמיעת העדויות ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

יובהר כי אף על פי שנהג המשאית טוען כי לא הבחין בפרטית וטענה זו משויכת לבעיית "שטח מת", הרי שטענה זו אינה יכולה להוות טענת מגן בכל מקרה, מאותו הסבר שציינתי לעיל, ומאחר שהיה על נהג המשאית לכלכל את נסיעתו מראש והיה עליו להביא בחשבון את הסיכון לאור תוואי הכביש והיה עליו להביא בחשבון את המגבלה של "שטח המת". אני סבור כי חובות הזהירות שהפרו כל אחד מנהגי כלי הרכב זה כלפי זה הם שווים בנסיבות העניין.

אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שסכום התביעה נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהנזקים הנטענים נתמכים בידי תמונות הנזק ומעידות על מוקדי הנזק ואופי הנזקים, והואיל והנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית אשר יש בה כדי לסתור את גובה הנזק, הרי שאני מקבל את סכום התביעה.

אשר לטענת הנתבע לעניין עצם גרימת הנזק, הרי שאיני מקבלה.

טלבי מסר כי לא ראה צורך להגיש תביעה נגד חברת הביטוח של האופנוע בעקבות התאונה מאחר שלא נגרמו לו נזקים, זאת על אף שעומת עם העובדה שמדובר היה בתאונה שאינה קלה, וכן למרות שבעברו הגיש תביעות נגד חברות ביטוח בעקבות תאונות אחרות שארעו לו. כמו כן עומת טלבי עם העובדה שלא דיווח למישטרה על אודות תאונת הדרכים וכן שעזב את מקום התאונה עוד קודם להגעתה של המישטרה למקום.

האופנוע שהובא היה "שלם, במצב נסיעה, ולא נראה בכלל שהוא קשור לתאונה הזו. על פי נזק שניגרם למשאית, לדופן המשאית ולרלס, לא יכול להיות מצב מניסיוני המקצועי של 25 שנה כבוחן תאונות דרכים, שאופנוע כזה יצא מתאונה כזו וניתן יהיה לשקם אותו. זה אופנוע שבתאונה כזו מתרסק והוא טוטאל לוס". לדבריו, הוא הבין שיש כאן ניסיון להטעיה לקשור אופנוע אחר לתאונה, וזאת משום ש"היה ללא רישיון נהיגה, או שמישהו אחר נהג, או משהו פלילי".

...

תוצאות והוצאות משלא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי את מעורבותו של האופנוע המבוטח בתאונה, נדחית התביעה כנגד נתבע 1 בהעדר חבות ביטוחית לאופנוע הנפגע.

משלא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי את רשלנותו של הנתבע 2, נדחית התביעה כנגד נתבעים 2 ו־3 בהיעדר רשלנות בדיני הנזיקין.

התנהלות דיונית שכזו מצדיקה הפחתה משמעותית בהוצאות שיפסקו לה. משכך מצא בית־המשפט לאבחן בין ההוצאות הנפסקות לנתבעים השונים: התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות לתביעה זו בסך המחושב על־פי כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי המומלץ על יסוד סכום התביעה, בסך כולל של 45,988 ש"ח. התובע ישלם לנתבעים 2 ו־3 הוצאות ושכר טרחת תביעה זו, והן מחצית הסך המחושב לפי כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי, בסך של 22,994 ש"ח. בסכומים אלה חושב המע"מ. גרסה זו אינה מכילה את שם הנפגע ולכן לא חל עליה איסור פרסום.

זוהי תביעה בגין ניזקי רכוש (רכב) שעניינה תאונת דרכים מיום 15.9.19 בה היו מעורבים אוטובוס התובעת מספר רשוי 9372453 (להלן: "האוטובוס") ורכב הנתבע 1, מ.ר 34-547-70 (להלן: "רכב") והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

עדות מוחמד לגבי נסיבות קרות התאונה זוכה לחזוק מהתמונות שצורפו לפיהן נראה כי החלק הקידמי שמאלי של האוטובוס נתלש, ומכאן לו מוחמד יצא מצד הדרך לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים ספק בעיני אם היינו מבחינים בתלישה זו. לעניין הטענות שהועלו כנגד התובעת בנוגע להמנעות מהבאת עדים או ראיות, הרי שאיני זוקפת עניין זה לחובתה, מהנימוקים הבאים : ראשית – אומנם בטופס ההודעה ציין מוחמד שלפני שהחל לנסוע עקף אותו הרכב ובאותו זמן היה ממול אוטובוס שנסע לכיוון עילוט 13, כנראה הנהג לא שם לב כי העגלה הייתה קרובה לאוטובוס שהוא נוהג בו וכנף ימני של העגלה פגע בחלק הקידמי שמאלי של האוטובוס, ברם אני מאמינה לו כי הנהג האחר לא ראה את התאונה.

...

לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות כנגדם הואיל והנזקים הנתבעים נגרמו באשמתו המלאה של נהג התובעת עת יצא מצד הדרך לעבר נתיב נסיעתם ופגע בנגרר עם חלקו השמאלי קדמי.

היום התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו מטעם התובעת: מוחמד והשמאי מר תומא סוהיל (להלן: "השמאי") ומטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1, מר שאוקי אבו רגב (להלן: "הנתבע"), ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא בנוגע למי אחראי לה. דיון והכרעה: לאחר עיון בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט ולאחר ששמעתי את העדים ואת סיכומי ב"כ הצדדים, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם, אני קובעת כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1.

לעניין אחריות הנתבע, אני מפנה לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 : "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". לא שוכנעתי כי הנתבע נקט בזהירות המתבקשת במהלך העקיפה.

בנסיבות האמורות, לא שוכנעתי אף שיש מקום להשית על נהג התובעת אשם תורם ו/או אשם תורם מקים אחריות, שעה שלא שוכנעתי כי היה ביכולתו למנוע את התאונה, הואיל ושוכנעתי כי האוטובוס היה בעצירה במהלך עקיפת הרכב את האוטובוס.

בסיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, באמצעות ב"כ, סך של 21,946 ₪ בצירוף אגרות משפט, שכ"ט עו"ד בסך של 4,400 ₪ והוצאות העד והשמאי בסך כולל של 1,200 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

רקע עובדתי תמציתי וההליך המשפטי שבפניי לטענת התובעת, ביום 19.9.21 או בסמוך לכך, גרם מר מכראם לתאונת דרכים.

בנגוד להודעה זו, בעדותו היום העיד, שבמועד התאונה לא היה נהג ברכב, לא ידע לומר פרטים כמו מי נהג ברכב, לא ראה את התאונה ורק יצא החוצה וראה את הנזק ברכבו של המבוטח ע"י הנתבעת.

...

מנגד, טוענת הנתבעת 2, כי היא הסירה את הכיסוי הביטוחי ו/או הייצוג המשפטי מעל הנתבע 1, וזאת לאחר קבלת חוות דעת מומחים ו/או חוקרים מטעמה, אשר הגיעו לידי מסקנה כי אירוע התאונה כפי המתואר בהודעה מטעם הנתבע 1 איננה אמת ו/או לא התרחשה בפועל ו/או כפי הנטען ו/או מיקום הנזק ברכב התובעת אינו נתמך בראיות אשר בידי הנתבעת.

ישנה הודעה של חכמון (נ/2) שבסופו של דבר חתם עליה והוא מאשר את האמור בה, ואני מאמינה לחוקר שנחתמה בפניו לאחר שהקריא מה שאמר, ומששכך מהווה ראיה ככל הראיות, והודעה זו בצירוף כל האמור לעיל מביאים למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בשקלול כל האמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח את נסיבות קרות התאונה.

בנסיבות האמורות לא מצאתי לנכון להתייחס לחקירת השמאי ובכלל זה לחקירת מר וולמרק שעה שאלו לא נכחו בתאונה, וקודם כל על התובעת להוכיח את נסיבות קרות התאונה, והיא כאמור כשלה מלעשות כן. בסיכומו של דבר אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪ בצרוף הוצאות העד של הנתבעת בסך של 1,000 ₪.