תאונת דרכים ללא תמרור המראה למי יש זכות קדימה

הנאשם זכאי מחמת הספק כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור 301 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנות 21(ב)(2) ו- 22(א) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.9.18, בשעה 16:00 לערך, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב אמסטרדם, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם שדרות עמנואל הרומי, לא ציית לתמרור 301 המוצב בכיוון נסיעתו, המשיך בנסיעה לתוך הצומת, מבלי לתת זכות קדימה לרוכב קטנוע שנסע אותה עת בשדרות עמנואל הרומי, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, חסם דרכו וגרם לו לבלום, להחליק וליפול.

הנאשם מסר כי נהג ברכב והסיע את חברו, עד ההגנה, בבוקר חתונתו של העד ובהגיעם לצומת שבנידון, עצר את הרכב, על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות במעבר החצייה המסומן במקום, המתין ששני כלי רכב יעברו בדרך החוצה ואז, כשהצומת פנוי, החל בפניה שמאלה ולאחר שהשלים את הפניה והתקדם כברת דרך מסוימת, הבחין דרך המראה הפנימית ברוכב אופנוע נופל.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

מכל האמור לעיל, מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק, מהמיוחס לו בכתב האישום.

על פי כתב האישום, ביום 12.2.16, סמוך לשעה 17:00, נהג הנאשם ברכב פרטי, מסוג "סוזוקי", מ.ר. 8512319, בכפר כאבול, מצפון לדרום, והגיע לצומת ללא תמרורים.

לדבריו, עת הגיע לצומת לא הצליח לראות את הכביש כראוי, כיוון שהמראה הפנורמית המוצבת במקום הייתה שבורה.

בית המשפט היתחשב בגילו של הנאשם, יליד 1939, בעברו הלא מכביד, נוהג משנת 1969 ולחובתו 12 הרשעות בלבד, כולן ברירות משפט, ללא תאונת דרכים, וציין שלפתחה של הולכת הרגל רובץ אשם מה. נוכח האמור נגזרו על הנאשם נגזרו 3 חודשי פסילה בפועל, פסילה מותנית, וקנס בסך 1,800 ₪.

לעניין נסיבות ביצוע התאונה - עסקינן בצבר חמור של עבירות - אי מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין בצומת שלא הוצב בו תמרור, נהג חדש, ללא מלווה, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה רשלנית, תוקף רישיון נהיגה פקע וטרם חלפו 6 חודשים מיום פקיעתו, וחבלה של ממש - נסיבות בהן טמון סיכון רב למשתמשי הדרך, ויש בהן כדי להעיד שהמסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של הנאשם גבוהה.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יבצע 200 שעות של"צ, על פי תכנית שיכין עבורו שירות המבחן.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח .

סיפר כי הגיע לצומת נחל סורק ,רצה לפנות שמאלה, היו שני רכבים שנתן להם לעבור והחל את הפניה שמאלה, לאחר כמה שניות שמע מכה חשב שעלה עם הגלגל השמאלי אחורי על המדרכה, הסתכל במראה ולא ראה כלום, יצא מהצומת ועמד כ- 20 מטרים מהכביש ירד לבדוק אם לא היתפוצץ צמיג או משהו, הסתכל לכביש וראה היתקהלות, רצה לגשת לראות, לפתע ניגש אליו אדם עם הרכב ואמר לו שעשה תאונה, ירד למטה ,ראה את האופנוע והנפגע שוכב, הגיעו ניידות לקחו לו את הרישיון נהיגה , ביקשו ממנו לעמוד בצד עד שהגיעו החוקרים והחלו לחקור אותו (ע' 43 ש' 21-24 , ע' 44 ש' 1-6) סיפר כי בצומת אין תמרור, יש פס לבן, הוא עמד, היו שני רכבים בכביש, אחרי שהכביש התפנה לקח שמאלה, כימעט יצא ושמע את המכה יצא מהכביש ועמד בצד (ע' 44 ש' 23-25) ע/ה דוד בן זקן- מומחה מטעם ההגנה, ערך חוות דעת נ/4.

דין והכרעה סעיף 64 (א) לתקנות התעבורה קובע: "לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:

אולם הסביר הבוחן כי לאחר שאסף את הממצאים, והגיע למשרד הבין כי הממצאים אינם מסתדרים, וכי יצא מנקודת הנחה שגויה שמדובר בתאונת חזית אחור כטעות נגררת שנגרמה מעבודתו בזירה על כן תיקן את הטעות (ע' 24 ש' 22-25) בהמשך לגביית עדותו של המעורב, בדיקת הראיות בתיק, כיוון ניזקי הרכבים, סימונים על הכביש, מיקום האופנוע על הכביש ומחקרי תיקשורת (ע' 33 ש' 31-32 ות/15) הבוחן הגיע למסקנה כי הנהג המעורב נסע בכביש 3 מכיוון מערב למזרח, הנאשם לא נתן לו זכות קדימה שהגיע מהכיוון הנגדי, ניכנס אל הצומת בנסיעה איטית , החל לפנות שמאלה בצומת וחסם את דרכו של המעורב (ת/15).

הבוחן הוסיף כי על פי התמונות רואים את המראה הימנית של האופנוע באמצע הצומת ,רואים חריצים, שברי בקלית ופלסטיק כך שהנתון כי כיוון נסיעת הנהג המעורב הוא מכיוון מערב אשר מסתדר עם כיוון ההחלקה שלו על צד שמאל על הכביש שהשאירו את החריצים באספלט (ע' 21 ש' 8-9) .

הבוחן אישר כי התאונה הייתה ביום 21.2.18 שעה 16:20 ובדיקת שדה ראיה הייתה ביום 13.6.18 שעה 15:00 (ע' 31, ש' 25-29) ולא בוצעו התאמות נוספות עם האופנוע בשדה הראיה כגון מנתיב ימני, מנתיב שמאלי , עם אור, בלי אור בהתאם לספר שיחזור תאונות דרכים מסר הבוחן: "במרחק של 427 מר זה כימעט חצי ק"מ וזה לא משמעותי באיזה מקום, באיזה נתיב, עם אור , בלי אור, הטימקס עצמו הדגם שלו שמנורה דולקת אי אפשר לכבות אותה"(עמ' 32 ש' 19-22) והסביר כי ספר הדרכה לא מחייב, רק ממליץ ומנחה ובמקרה זה לא עשה את הניסוי עם אור כבוי כי הנהג בחקירתו אמר שבטימקס אי אפשר לכבות את האור ורואים בתמונות כי היה מעונן והשמש לא פקטור שמעונן, אין סינוור, יש תאורה ויש אור ועשה את הניסוי בזמן אור (ע' 32 ש' 26-32).

...

הנני מקבלת את קביעתו המקצועית של הבוחן המבוססת על עריכת סקיצה, דו"ח פעולה, דו"ח תפיסת טכוגרף, לוח תצלומים, ניסוי שדה ראיה, תרשים, דו"ח בוחן, פיענוח נתוני תקשורת ,דיסק תמונות, גרסתו של הנהג המעורב, חוות דעתו של המומחה ועדותו של הנאשם בחלק הרלוונטי.

הבוחן בהגינותו הסביר את תהליך קבלת החלטתו כיצד התחיל לחקור את התאונה וכאשר הנתונים לפי הנחתו הראשונית לא הסתדרו, לא היסס להודות בטעותו ,המשיך לחקור והגיע למסקנה כי התאונה קרתה באופן שונה ממה שסבר.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי לקבל גרסתה של התביעה וקובעת כי הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום על כן הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בפני תביעה כספית ע"ס של 7,050 ש"ח בגין ניזקי רכוש אשר נגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 5.9.2017 ברח' הנשר בנתניה (להלן: "התאונה"), בה היו מעורבים רכב התובעת מ.ר. 3397610 (להלן: "רכב התובעת"), נהוג בידי התובעת ורכב הנתבע מסוג משאית-מערבל בטון מ.ר. 1391054 (להלן: "המשאית").

ב"כ הנתבע הציג לתובעת תמונה מ"גוגל מפות" המראה תמרור שלפיו הנתיב הימני הוא אשר מישתלב ומתאחד לנתיב השמאלי (תמרור 621 הוגש וסומן נ/2-נ/3).

מכל מקום התובעת חזרה ועמדה בעדותה על כך שגם לו היה תמרור כזה או אחר (דבר שהכחישה מכל וכל ואף אינו נראה בתמונות שהוצגו על ידיה אשר צולמו בזמן אמת ממקום התאונה)- הרי ממילא התאונה התרחשה לאחר שרכב התובעת כבר היה לפני המשאית ועל כן אין מקום לטענה שהייתה צריכה לתת לו זכות קדימה, והוא אשר סטה לנתיבה.

השלט הזה מה הוא אומר? נצא בהנחה מהדברים שלך, גם אם נוסעים שנינו אני אתן זכות קדימה למי שלפני למי שניכנס לצומת.

...

דיון והכרעה: אקדים ראשית לאחרית ואומר כי על יסוד כל החומר המונח בפני, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים וכן בחנתי את מוקדי הנזקים ברכבים המעורבים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה כמעט במלואה מחייבת את הנתבע ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,050 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

המערער נהג ברשלנות, בכך שבהגיעו לצומת, לא ציית להוראות תמרור 301 המוצב בכיוון נסיעתו, ניכנס אל הצומת, מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע, חסם דרך נסיעתו וגרם להיתנגשות (להלן: "התאונה").

עוד עמד בית משפט קמא על הצורך להחמיר בענישה נוכח ריבוי תאונות הדרכים בארץ אשר במרכזן גרימת חבלות של ממש.

לטענתו, הרף התחתון של מיתחם הענישה אמור להתחיל מרכיב של מאסר על תנאי ולא מאסר בפועל, בשים לב לעברו התעבורתי המראה על ארוע חריג מבחינתו וכן לאור העובדה כי עושה שימוש ברישיונו לצורך תרומה לחברה.

...

טענות המערער: המערער הדגיש כי עולים קשיים רבים, אשר פגעו בהגנתו ומנעו ממנו להוכיח את גרסתו, לחילופין טען המערער כי גם אם כל קושי בפני עצמו לא מביא לזיכויו, הצטברותם צריכה להביא למסקנה כי יש לבטל את הרשעתו.

על אף שאני סבור כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואינו עונש חמור, הגעתי למסקנה כי יש מקום להתערבות ברכיב הפסילה שהוטל על המערער.

בשקלול הנתונים האמורים, מחד גיסא את מידת הרשלנות שנקבעה ע"י בית משפט קמא שהייתה ברף הבינוני, לצד עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל על המערער ומאידך גיסא, עברו התעברותי הנקי של המערער בשים לב לוותק נהיגתו וכן תרומתו של המערער לחברה במסגרת עבודתו כמלווה עם עיוורים ובעלי מוגבלויות וכי רישיונו חיוני ונדרש לצורך עבודתו זו; החלטתי להקל במידה מסוימת בעונש הפסילה שהוטל על המערער ולא מצאתי מקום להתערב ביתר הוראות גזר הדין.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור על חומרת הדין באופן חלקי, במובן זה שעונש הפסילה יעמוד על 12 חודשי פסילה בפועל (תחת 22 חודשי פסילה), בניכוי 40 ימי פסילה מנהלית.