תאונת דרכים ללא רגישות או מתח בשרירים

בבדיקתו מציין ד"ר קאופמן כי לא נימצאו רגישות או מתח בשרירי הצואר והשכמות, ולא נמצאה מיגבלה בטווחי התנועה של עמוד שדרה צוארי וגבי; פיענוח CT של עמ"ש מותני מיום 10/4/2011 מראה שינויים נווניים ובלט דיסק עם היצרות קלה של התעלה בגובה 3 – 4L. בסיכום חוות דעתו מציין ד"ר קאופמן כי מדובר במימצאי בדיקה והדמיה מינימליים התואמים 5% נכות צמיתה לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי, מותאם במחצית.

נזק לא ממוני בגין הנזק הלא ממוני סביר לפסוק לתובעת סך של 10,000 ₪, וזאת תוך הפעלה חלקית של תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

...

אינני מקבל את טענת התובעת שלפיה חלוקת הנכות ע"י ד"ר קאופמן נעשתה באופן שרירותי.

יוצא, אפוא, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך של 4,000 ₪ במעוגל.

הוצאות ועזרת הזולת בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת ולשיעור הנכות שנגרמה לה עקב התאונה ומהותה, סבורני כי סביר לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאות ועזרת זולת בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר 5,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות לעתיד 29,000 ₪ הפסד הפרשות סוציאליות 4,000 ₪ נזק לא ממוני 10,000 ₪ עזרת זולת והוצאות 5,000 ₪ סה"כ: 53,000 ש"ח לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, החזר שכר המומחה בגין חקירתו הראשונה בלבד והחזר אגרה.

מתח שרירים פרהורטברלי, דורסלי משמאל, קיפוסיס קלה, אך ללא כאב צוארי או מותני, רגישות בצלקת ניתוחית בירך שמאל.

לכן בפרק דיון ומסקנות כתבה המומחית כך (עמ' 11 לחוות הדעת): "לפי הרישומים הרפואיים, לפי המעקב האורתופדי והנוירולוגי הממושך עולה שבמשך השנים הכאבים אשר סבלה טרם התאונה הנדונה המשיכו באותה עוצמה: כאבי צואר, כאבי גב, כאבים בכתף שמאל, כאבים במפרקים. הכאבים בצלעות ובגב הדורסלי הקשורים לתאונה השנייה פחתו עם הזמן, אך נשארה רגישות מסוימת. תיסמונת הפיברומיאלגיה (שאובחנה כשנה לפני התאונה מ 2013) מאופיינת בכאבים כרוניים מפושטים בשרירים ובמפרקים עם הפרעות שינה ועייפות, והיא הגורם המשמעותי להמשך הכאבים." יחד עם זאת, בסיפא לחוות דעתה, קבעה המומחית בתחום הכאב כי התובעת סבלה מכאבים כרוניים מפושטים עוד לפני התאונה ולכן "קשה להעריך את הקשר בין המשך הכאבים בעקבות התאונה הנדונה. הנכות חופפת לנכות האורתופדית." כמו כן, העניקה המומחית נכות זמנית הקשורה בתאונה בשיעור 100% למשך חודש וחצי ובשעור 20% למשך שלושה חודשים.

בית משפט העליון עסק בשאלה האם להכיר לנפגע תאונת דרכים – הסובל מנכות קשה – בהוצאות שירותי מין כראש נזק ממוני.

...

באשר לנטל הראיה אני סבור כי צד צריך להוכיח את הטענה שמשרתת את עניינו.

לכן נראה כי הממוצע החודשי הוא קרוב יותר לסכום בו נקב ב"כ התובעת ועל כן אני סבור שהממוצע החודשי הוא 390 ₪.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 184,525 ₪.

המערערת מורה לחינוך מיוחד במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים בדרכה לעבודה ביום 2.11.20 (להלן: התאונה).

תנועות עמ"ש צוארי מלאות לכל הכיוונים, לא איפשרה בדיקת מתח שרירי של שרירי העורף עקב תלונות על כאבים.

תנועות שרשי כפות הידיים שוות מלאות ומקבילות ללא רגישות ממוקדת.

...

מעיון בטענות המערערת עולה כי האיחור נבע מצורך באיתור התיעוד הרפואי הרלוונטי המאפשר להתמודד עם החלטת הוועדה ולפיה "התיעוד הרפואי על תלונות לגבי הכתף אינו מאפשר קביעת קשר סיבתי זאת מאחר ולא נמצא רישום בנידון". מאחר שלא הוגשה בקשה מסודרת להארכת מועד, לא הוברר בשום שלב מה היה הקושי לאתר את התיעוד שצורף בסופו של דבר לערעור.

נוכח טענותיה של המערערת על קשר סיבתי כאמור, נראה שאין מנוס אלא להתייחס אליהן לגופן.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, הערעור נדחה נוכח האיחור שנפל בהגשתו ולמעלה מן הצורך – גם לגופו.

באשר לתאונת הדרכים השנייה, ציין המומחה שבחדר המיון בביה"ח הדסה הר הצופים אובחן כסובל מרגישות בצוואר, יותר משמאל, קורן לכתף, ומרגישות בגב התחתון.

כן ציין שעמוד השדרה הינו ללא מתח שרירי, ללא רגישות לניקוש על פני החוליות, וכן שהתנועתיות תקינה.

באשר לכתף ימין ציין המומחה, ללא דיפורמציה, ללא נפיחות או רגישות, התנועתיות תקינה, אף שבסוף ההרמה מסר התובע על כאב, יציבות תקינה ושווה לשמאל, סימן אימפינג'מנט לא הופק.

...

אני פוסקת לתובע בגין תאונת הדרכים הראשונה סכום של 3,500 ₪ ובגין תאונת הדרכים השנייה סכום של 12,500 ש"ח. הנתבעות ישלמו לתובע שכר טירחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מס ערך מוסף.

עוד ישלמו הנתבעות לתובע את אגרת בית המשפט.

התובע ציין שטרם פנה למוסד לביטוח לאומי לשם הגשת בקשה לקיצבת נכות, והצהיר שיש בכוונתו לעשות כן. בשל כך אני קובעת, שככל שישולם לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי סכום כלשהו, מעבר לדמי הפגיעה, יש לנכות סכום זה מסכומי הפצוי, ויהיה על התובע להשיבו לנתבעות.

העובדות הרלבנטיות: המערער עבר תאונת דרכים ב 21/9/03 (להלן: התאונה).

לענין הנכות האורטופדית: הועדה כתבה פרוטוקול מפורט ומנומק, בו נרשם בין השאר: "מתהלך באופן חופשי. אין עדות לסבל או כאב על פניו. מסוגל להתפשט, קיימות תנועות טובות מאוד וספונטניות של עמוד שידרה צוארי. מסוגל להתרומם על קצות אצבעות ועקבים. בדיקת גב תחתון-אין מתח שרירים או דפורמציה, אין הגבלה בתנועה. בדיקת עמוד שידרה צוארי-ללא מתח שרירים או רגישות. אין דפורמאציה, קיימת תנועות מלאות בכל הכיוונים פרט לצד ימין בגלל התנגדות...

...

היות ועניינו הוא אך ורק בנכות שמקורה בתאונה (שהיא היחידה שרלבנטית בעניינינו)-קבעה הוועדה את מסקנתה, לאור כל האמור לעיל, כי: "אין נכות אורטפדית כתוצאה מהתאונה". הוועדה הוסיפה, לאור הבדיקה הממצה שערכה לו, כי עיינה בחוות דעת של פרופ' דה לאון פלבסקי, ואינה מקבלת את מסקנותיו.

ככל שסבורה שלמרות אמינות תוצאות הבדיקה הנוירופסיכולוגית אין נכות נפשית-תנמק קביעה זו. סוף דבר: בהסכמת הצדדים מוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים אשר תתייחס למכתביו של ד"ר דנציגר וליתר התיעוד הרפואי, כפי שהמציא או ימציא המערער לוועדה.

משעיקרו של התיק מוחזר בהסכמה, ישלם הנתבע לתובע סך של 1,000 ₪ + מע"מ הוצאות.