עוד נטען כי טפול בתביעתו של התובע לאחר תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה היה טפול רשלני, ונציגי הנתבעת 2 ניסו לשכנע את התובע לתבוע ישירות את צד ג' ולא את הנתבעת 1.
אציין כי גרסה דומה נימסרה על ידה גם לחברת ביטוח יום לאחר התאונה, והיא כלל לא ציינה כי פגעה ברכב התובע, אלא הדגישה שעקפה את רכבו על מנת למנוע פגיעה (ראה הודעה לחברת הביטוח שצורפה לכתב ההגנה).
טענות לגבי היתנהלות הנתבעת 2 כמבטחת של התובע :
לאחר עיון בנ/1, שזוהי הצעה לפוליסת ביטוח, עליה חתום התובע, נוכחתי כי פרק שלם בהצעה מוקדש לאביזרים נוספים ברכב, כאשר התובע חתום מתחת לפרק זה. בפרק זה, אומנם, לא מוזכרים דוקא חיישני תנועה אחוריים, אך מובהר כי "אביזרים נוספים ככל שקיימים, שלא צוינו במפורש במיפרט (דף הרשימה) ואינם חלק אינטגראלי מהדגם הנמכר אינם מכוסים בפוליסה זו". לאחר מכן ישנה רשימה של אביזרים שונים, אותם ניתן לבקש לבטח בנפרד, ואף ישנן משבצות להוספת אביזרים נוספים שלא ברשימה, כדי לבקש לבטח אותם.
...
אמנם אין עדות ישירה כי ההפרש נבע מאובדן הנחת העדר תביעות דווקא, אך מאחר והנתבעות לא חלקו על ראש נזק זה, אני קובעת כי ניתן להסתפק בראיות שהוצגו, והתובע הוכיח את התייקרות הפוליסה בגין שנת 2017.
על כן אני קובעת כי לתובע נגרם נזק ישיר כתוצאה מתאונת הדרכים בסך 1,693 ₪.
סוף דבר,
על הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 2,693 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
