תאונת דרכים כתוצאה מחתונה שגרמה לחסימת הכביש

התובע העיד כי ביקש לתכנן באותו היום נסיעה במסלול היעיל ביותר לצורך הגעתו בזמן לארוע החתונה, ולצורך כך אף דאג להיתקשר למרכז מידע על עומסי תנועה והפנה לתדפיסי שיחות טלפון התומכים בטענתו זו. בשל תאונת דרכים קשה, נחסם באותו יום כביש 6 כבר בשעות הבוקר במשך מספר רב של שעות, כך שגם כאשר התובע יצא מבאר שבע בשעות הערב והגיע לכביש 6, עדיין הכניסה לכביש 6 הייתה חסומה.

יחד עם זאת, התובע תיאר מצב שבו הוא שמע באוזניו את הנוסעים מדברים ביניהם ואף העלו תהיות מדוע הוא לא נסע בכביש 6, מדוע חברת ההסעות מנסה לחסוך בתשלום אגרת כביש 6, דברים אלה גרמו לתובע לתחושות קשות, במיוחד כאשר התוצאה הייתה שלמעשה כל אורחי האוטובוס אחרו לחופה והגיעו לארוע כשעה לאחר תחילתו.

...

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח אירוע חריג ויוצא דופן בעבודתו של התובע.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות, בתיק המוצגים ובפרוטוקול הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע השכיל להוכיח קיומו של "אירוע חריג" ביום 8/1/14, כפי שיפורט להלן.

התרשמות בית הדין מגירסתו של התובע, הן בפני החוקר והן בפני בית הדין, לפיה הנסיעה לאירוע החתונה ביום 8/1/14, ומהלכה כפי שפורט בהרחבה לעיל, גרמה לו למצוקה וללחץ נפשי בלתי רגיל, ואנו מקבלים גירסתו כמהימנה.

מסקנתי היא, כי התובע היה שרוי בלחץ כבד מאוד ובדחק נפשי חריג בעקבות העיכוב והאיחור בהגעתו לאירוע החתונה, הן מטעמים אובייקטיביים והן בשל התחושה הסובייקטיבית המעידה, בין השאר, על חריגותו של האירוע.

עולה מהאמור שמיתחם הענישה בתאונת דרכים, שגרמה לחבלה של ממש, תלוי בתוצאות התאונה, בנסיבות הארוע, ובעבירות שמיוחסות לנאשם, כשהעונש ההולם בתוך המיתחם יקבע בהתאם לעברו התעבורתי נסיבותיו האישיות וסכויי שקומו.

הנאשם נהג ברכב משטרתי מסחרי, ובמסגרת נסיעה מבצעית נסע לאחור, עלה על קו הפרדה לבן, וחסם דרכו של רוכב אופנוע, הרוכב איבד שליטה, נפל לכביש, נגרמו לו חבלות של ממש, שברים בצלעות ושבר של עצם הסקפולה, ונאלץ לעבור ניתוח שחזור וקיבוע השברים, ושקום.

כעולה מדברי סניגורו, הנאשם, בן 31, נשוי ואב ל-2 (בגילאי חודש וחצי ושלוש שנים), מפרנס יחיד, וזקוק לרישיונו לעבודתו כשוטר.

...

בשים לב למכלול הנסיבות, מחד גיסא, רף רשלנותו של הנאשם בארוע, שמצוי ברף בינוני-גבוה, ומנגד, חומרתה של החבלה, שאינה ברף הגבוה ביותר, והעובדה שהארוע ארע במסגרת מילוי תפקידו של הנאשם כשוטר, עת היה הנאשם בנסיעה מבצעית, ובהתחשב בעברו התעבורתי הדל של הנאשם, והתנהלותו לאחר האירוע, והיותו זקוק לרישיונו לצורך עבודתו כשוטר, אני סבורה שהעונש ההולם את המקרה שלפני כולל פסילה בת 3 חודשים, לצד פסילה על תנאי, קנס ופיצוי לנפגע בסך 2,000 ₪.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש ב"כ המאשימה חזרה על עובדות כתב האישום, הדגישה כי הנאשם פגע פגיעה משמעותית וקשה בערך החברתי של קדושת החיים וגרם למות המנוח, אדם נשוי בעל מישפחה ואב לשלושה ילדים, אשר הגיע למקום על מנת לסייע לאנשים שנתקעו עם רכבם.

עם זאת, יש לשקול כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של נאשם (עפ"ת (חי') 1267-05-16 חיזגילוב נ' מדינת ישראל (29.6.16) [פורסם בנבו] אשר למדיניות הענישה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות קבעה כב' השופטת ארבל בע"פ 6064/05 לירון שרעבי נ' מדינת ישראל (1.09.05) (פורסם בנבו): "הקטל בדרכים הנו מכת מדינה ואוכל בנו בכל מקום ובכל זמן. מטרה ראשונה במעלה היא שמירה על חיי אדם ושלמות גופם. מכאן נגזר הצורך בשמירה על החוק ועל כללי נהיגה זהירה בכביש. המילחמה בתאונות הדרכים מחייבת אמצעים רבים ומגוונים. קשת האמצעים היא רחבה, מחינוך והסברה במטרה להגביר את המודעות באשר לצורך לשמור על תרבות נהיגה בטוחה ועד ענישה. מדיניות הענישה צריכה אף היא לתרום למאבק בתאונות הדרכים וצריכה להבטיח הענשת העבריין הספציפי והרתעת הרבים." ראו והשוו לעניין הענישה הנוהגת, הגם שהנסיבות חלקן שונות מהנסיבות שלפניי: עפ"ת 7626-07-17 מדינת ישראל נ' ביטון (21.1.18)- מדובר על סטייה מנתיב הנסיעה וגרימת מותה של נהגת.

באשר לרמת הרשלנות במקרה של סטייה לשול הדרך, קבע בית המשפט המחוזי באותה פרשה: "לשיטתנו מדובר ברשלנות ממשית שניתנת להגדרה כרשלנות חמורה: נוסע לו המערער בכביש פתוח, דבר אינו חוסם את שדה ראייתו, המנוח היה עם אפוד זוהר, ניתן היה להבחין בו, המנוח מצוי על השול והמערער אמור היה להבחין בו במועד. המערער ככל הנראה לא הבחין בו ומכל מקום לא נהג תוך היתחשבות בנתון זה וסטה לשול מסיבה שאיננה ידועה ואיננה ברורה. סטייה לשול ככלל – יכולה להעשות רק במקרי מצוקה, שעל-כן הנהיגה כולה צריכה להיות תוך הקפדה על אי ירידה אליו. בימ"ש קמא קבע ובצדק כי רכב המנוח היה כולו בתוך השול. המערער היתנגש בו בחוזקה פעמיים והעיף את המנוח כמתואר לעיל, בגדר "הרשלנויות" בתיקים מסוג זה, סטייה שכזו ללא סיבה מהוה רשלנות חמורה וכך היה מקום להגדירה".

אשר לרף הענישה הנהוג, כבר נקבע בפסיקה כי יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, כאמור בת"פ 43073-11-13 מדינת ישראל נ' סלים זובידאת: "אכן אין מקרה אחד זהה למישנהו, ואכן לעיתים בשל נסיבות שונות יסכימו הצדדים לסטות מרף הענישה, יחד עם זאת משהורשע אדם בעבירה של גרימת תאונת דרכים אשר בצידה תוצאה קטלנית על בתי המשפט ליתן לכך ביטוי עונשי מוחשי". בעת גזירת העונש המתאים לנאשם, יש להיתחשב בנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה.

...

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את חומרת העבירות והתוצאה הקשה, האינטרס הציבורי בשמירה על חיי אדם ומניעת תאונות דרכים, את מתחם הענישה הנוהג בעבירה זו, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, העבר התעבורתי, העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות מלאה ולהודות באשמה תוך חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הבעת הצער העמוק, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן כאמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל אני דן את הנאשם למאסר בפועל למשך 16 חודשים.

מאסר על תנאי אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

פיצוי הנני גוזר על הנאשם פיצוי כספי בסך 36,000 ₪ אשר יחולקו באופן הבא: 20,000 ₪ לטובת עזבון המנוח 12,000 ₪ לנפגעת העבירה יוליה.