תאונת דרכים חוסר ביטוח חובה

כאשר אנו באים לפענח את מפת האינטרסים ובעלי העניין שירוויחו או יפסידו מתוצאה זו או אחרת יש לקחת בחשבון את מיגוון האופציות האפשריות במקרה של תאונת דרכים במעורבות של אופניים חשמליים [חסרי ביטוח חובה] כך שאם נסווג את האופניים החשמליים כרכב מנועי תתקבלנה התוצאות הבאות: תאונה עצמית של רוכב האופניים החשמליים – במקרה זה, [בכל סיווג] רוכב האופניים יישאר ללא פיצוי.

...

יחס הגומלין בין פקודת התעבורה וחוק הפלת"ד טוען התובע, כי בכך שהמחוקק לא קבע חובת ביטוח לאופניים החשמליים, חברות הביטוח לא מוכרות פוליסות ביטוח חובה ואין מענה ביטוחי למשתמשים בהם – מחייב את המסקנה כי המחוקק רואה בכלי זה כאופניים רגילים ולא רכב מנועי.

כך או כך – דין תביעתו להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ [כולל מע"מ].

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה: לשיטת המערער, התאונה ארעה שעה שהוליך בצד שמאל של הכביש (מכיוון הקבוץ לכביש הראשי) אופנוע בבעלותו, בלתי-תקין וחסר ביטוח חובה תקף, כשלפתע פגע בו ובאופנוע רכב בלתי-ידוע, העיף אותו ואת האופנוע למרחק רב, ונמלט מהמקום.

כשלים אלה - וודאי בהצטרף האחד לשני - יש בהם כדי לקבוע כי המערער לא הרים את נטל השיכנוע, שהיה עליו בתביעתו כנגד קרנית כי תפצה אותו בגין תאונת דרכים, לפי הוראת סעיף 12 לפלת"ד. בנוסף, נראה כי יש לדחות מכל וכל את טענת המערער כי היה בידו ביטוח ליום אחד, אשר ניתן לו על ידי מוכר האופנוע, כביכול, כאשר לא הובא לעדות וגם לא ידועה זהותו ואף לא הומצאה תעודת הביטוח.

...

כך גם לא מצא בית המשפט כי עדויות שאר העדים מחזקות את טענות המערער.

בהקשר זה יוזכר את שנפסק ב-ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.13) - והנקבע באותו מקרה כאילו נקבע ביחס למקרה כאן: "בהחלט ייתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו הוא ובכך להביא לדחיית התביעה." סופו של דבר: הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה סך של 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד. המזכירות תעביר את הסכום הנ"ל למשיבה באמצעות בא כוחה מתוך הפיקדון, ותשיב את יתרת הפיקדון למערער באמצעות באי כוחו.

התובע נפגע בתאונת דרכים במהלך עבודתו, בעת שנהג בקטנוע שהיה בבעלות מעסיקיו, ללא ביטוח חובה תקף.

לו אכן ידע התובע שנהג בקטנוע חסר ביטוח חובה, מדוע היתקשר מבית החולים לבקש מצד ג' 2 שיישלח לו העתק מהפוליסה ומדוע שיידע כאשר עבד במקום עבודה זה כחודש (כשליח) כאשר הבעלים של המסעדה והקטנוע סברו בעצמם שיש לקטנוע ביטוח תקף ורק לאחר התאונה התברר להם, כך לטענתם, שאין ביטוח כאמור.

...

הערכת הנזקים מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 106,925 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 777,285 ₪ ג. עזרת הזולת - 40,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות - 2,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 70,101 ₪ ו. בניכוי תגמולי מל"ל 583,213 ₪ - סה"כ- 413,098 ₪ סוף דבר דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בשיעור 413,098 ₪, בצירוף הוצאות משפט בהתאם לקבלות וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהפיצוי.

אני מחייב את הצדדים השלישיים 1 ו- 2 לשלם לנתבעת, יחד ולחוד, את סכום הפיצויים הכולל שתשלם הנתבעת לתובע (לרבות בגין שכ"ט עו"ד והחזר הוצאות משפט, כמפורט לעיל) וכן בצירוף שכ"ט עו"ד הנתבעת והחזר הוצאות הנתבעת הליך זה, בהתאם לקבלות.

בכל הנוגע לקיומו של כסוי בטוחי תקף לנהיגת הנתבע 2 על הרכב אשר נטען כי מעורב בתאונה, כבר עתה יצויין כי בחקירתו הנתבע 2 הודה בפה מלא כי אכן נהג ברכב חסר ביטוח ומשכך נטל על עצמו אחריות מלאה בנידון ואף אישר כי למרות שהרכב נמצא בבעלות של חברו שהתיר לו לעשות שימוש ברכב לצרכיו האישיים, שומה היה עליו בהיותו נהג הרכב לבדוק בעצמו האם לרכב יש ביטוח חובה אם לאו.

השאלה המתעוררת, איפוא, לנוכח גדר המחלוקת כעולה מכתבי הטענות בין התובעת לנתבע 2 והדורשת הכרעה היא: האם במסד הראייתי שהונח לפניי, הוכח כי התובעת נפגעה כתוצאה מפגיעת רכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2, ואזי יש לראותה "כנפגעת" כמשמעו של ביטוי זה בחוק הפיצויים ("אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים"-סעיף 1 לחוק) או שמא מדובר בתאונה של נפילה עצמית על הכביש ללא קשר סיבתי לרכב בו נהג אותה שעה הנתבע 2 לקראת מעבר החציה ברחוב אלופי צה"ל בחולון.

...

די באמור לעיל כדי להגיע למסקנה כי גרסתו של הנתבע 2 המכחיש את עצם קרות התאונה אינה אמינה ואינה מהימנה ולא נותר אלא לדחותה ולאמץ את גרסת התובעת במלואה.

לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים ברכב בו נהג הנתבע 2.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 190,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% +מע"מ ואגרה.

רקע עובדתי: ביום 20.9.2018 בעת שחצתה התובעת כביש בעיר הרצליה, נפגעה מאופנוע חסר ביטוח חובה בתוקף.

לאופנוע לא היה ביטוח חובה בתוקף שכן מספר חודשים קודם התאונה הוחלף הביטוח של האופנוע הנידון לאופנוע אחר.

ניתוח מושגי זה עולה בקנה אחד עם הגדרת זכות השאילה בחוק השכירות והשאילה, כהחזקה בנכס שאין עימה בעלות, ועם מגמת חוק הפיצויים להעניק סעד למי שעושה שימוש ברכב בהיתר מהבעלים או המחזיק בו, ראו לעניין זה האמור בספרו של פרופ' י. אנגלרד, 'פיצויים לנפגעי תאונות דרכים' (מהדורה רביעית): 'ההיתר לשימוש ברכב חייב להנתן על-ידי הבעלים או המחזיק בו. הדרישה לבעלות או להחזקה היא מיוחדת לסעיף 2(ב) לחוק .

...

לעניין זה אני מקבל את גרסתו של מר צדוק, העולה בקנה אחד עם עדותו של מר יפת, שהאחרון נשלח על ידי צד ג' 3 לבדוק את האופנוע וכי מר צדוק נתבקש ליתן בידיו את מפתחות האופנוע, הא ותו לא. הנה כי כן מר צדוק היה מחזיק ברכב, אך לא חזקה אליה התכוון המחוקק בחפלת"ד. בת"א (מחוזי מרכז) 10620-08-12 מדינת ישראל נגד קרנית (2.4.2017) נדונה שאלת פרשנותה של התיבה "מחזיק" בחפלת"ד: "... בחוק הפיצויים לא נמצא הגדרה למונח 'מחזיק'. עם זאת, מהוראות סעיף 2(ב) וסעיף 7א' לחוק הפיצויים ברור כי לא די בכך שאדם נוהג ברכב או עושה בו שימוש, כדי שייחשב כ'מחזיק' בו כמשמעותו בסעיף 7א' לחוק. בהקשר זה ניתן להבחין בין מי שהוא 'המשתמש ברכב מנועי', כאמור בסעיף 2(א) לחוק, לבין הבעלים או המחזיק ברכב שבכוחם להתיר את השימוש ברכב, כמשמעו בסעיפים 2(ב) ו - 7א' לחוק... " "...כאמור, לא כל הנוהג ברכב או העושה בו שימוש הוא בגדר 'מחזיק', כמשמעו בחוק הפיצויים. מהו אם כן מותר 'המחזיק' ברכב להבדיל מ'המשתמש' בו?

לא שוכנעתי כי לעת התאונה היה מר צדוק "מחזיק" כמתואר בפסק דינה של כבוד השופטת טולקובסקי לעיל.

התביעה כנגד מר צדוק נדחית וקרנית תישא בהוצאותיו בסך כולל של 7,000 ₪.