תאונת דרכים ותאונת עבודה - הגבלת תפקוד יד דומיננטית

באשר לתאונה הראשונה קבעה ועדה רפואית לעררים, לאחר בדיקת התובע ועיון בצילומים, כי בנוגע לשתי צלקות בסנטר שאורך כל אחת מהן ס"מ ורוחב 3 מ"מ, שטוחות לחלוטין ונראות רק כשמרים במיוחד את הראש, יש לקבוע נכות בשיעור 1% לפי סעיף 75 (2) א'-ב' מותאם בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

עזרת הזולת לטענת התובע, לאחר כל אחת מן התאונות היה מוגבל בתפקודו, באשר ידיו קובעו בגבס, נעדר מעבודותיו ונזקק לעזרה אישית, וגם כיום הוא נותר עם מיגבלה תפקודית בידו הדומינאנטית.

נזק לא ממוני בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשעור הנכות (הרפואית), יש לפסוק לתובע סכום של 27,594 ₪ בגין נזק לא ממוני, בגין התאונה הראשונה.

...

סוף דבר בהקשר זה, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, ובשקלול טיבן וטיבען של כל אחת מהפגיעות ויכולת ההסתגלות של התובע אני מוצאת לקבוע, כי שיעור השפעת נכותו על כושר תפקודו הכללי בגין התאונה היא בשיעור של 14.5%.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין לרבות גילו ומצבו של התובע בעת התאונות באתי לידי מסקנה, כי בסיס השכר הראוי, הוא אכן שכרו של התובע בחודש ינואר 2017 העומד על 10,186 ₪, זאת בהתחשב לכך שזה השכר שהתובע מרוויח בפועל, כאשר לתובע יש עוד שנות עבודה רבות ויש להניח שהוא ישמור על רמת השכר ואף שכרו יעלה עוד.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 362,902 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית החולים "איכילוב" בתל אביב, שם אובחן כי הוא סובל משבר ברדיוס הדיסטלי ביד ימין, היא ידו הדומינאנטית, מפגיעות בגב, בצואר, בגפיים ובראש.

הנכות הרפואית כאמור, דרגת הנכות הרפואית של התובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעה לגימלת נכות בשל פגיעה בתאונת עבודה, שהוגשה על ידו.

נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע, החל מיום 1.2.12, הועמדה על 10% בגין שורש כף יד ימין, לפי תקנה 41 (10) ה' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן "תקנות הביטוח הלאומי")- שורש היד, הגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15 מעלות.

יחד עם זאת, התובע שהה בתקופת אי כושר למשך כשמונה חודשים וכן נוכח המיגבלות בתיפקוד היד הדומינאנטית סבורני כי יש מקום לפצותו בערך מסוים בגין עזרה צד ג' בעבר ובעתיד.

נזק לא ממוני בהיתחשב בנכות הרפואית ולפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, זכאי התובע לפצוי בגובה בסכום של 13,013 ש"ח. סיכום להלן שעורי הפצוי הנקובים בפסק הדין: הפסד הישתכרות בעבר 30,000 ₪ הפסד הישתכרות בעתיד 32,119 ₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד 20,000 ש"ח הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד 5,000 ש"ח הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד 2,000 ש"ח נזק לא ממוני 13,013 ש"ח סך הכל 102,132 ש"ח נכויים משהתאונה הוכרה כתאונת עבודה ומשנקבעה לתובע דרגת נכות במל"ל, קיבל התובע כספים המל"ל, אותם יש לנכות מסכום הנזק המפורט לעיל.

...

יחד עם זאת, התובע שהה בתקופת אי כושר למשך כשמונה חודשים וכן נוכח המגבלות בתפקוד היד הדומיננטית סבורני כי יש מקום לפצותו בערך מסוים בגין עזרה צד ג' בעבר ובעתיד.

עוד אני מקבלת את טענתו כי יידרש להוצאות גם בעתיד.

סוף דבר מסך נזקי התובע – 102,132 ש"ח- ינוכו הסך של 41,380 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה את הסך של 60,752 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות בסכום של 5,000 ₪.

איני מקבלת את טענת הנתבעת 2, לפיה ההשלכה התפקודית של הפגיעה בתאונה השנייה, גבוהה יותר, משום שלתובע, כמי שמועסק בעבודה פיזית, מיגבלות קלות בע"ש ובברך, בשיעור של 12.1% מהוות מיגבלה תפקודית, שאינה פחותה מזו שנגרמה לו בעקבות הפגיעה בכף היד.

כאב וסבל על פי אמות המידה שנקבעו בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בשיעור 12.1% בצרוף ריבית מיום התאונה, בסך 21,435 ₪, ובגין התאונה השנייה, על בסיס נכות בשיעור 10% בצרוף ריבית מיום התאונה, בסך 17,691 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה התאונה הראשונה היתה תאונת עבודה, והוצאות הריפוי של מי שניפגע בתאונת עבודה מכוסות על ידי המוסד לביטוח הלאומי (פרק ה' סימן ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

בעקבות התאונה השנייה, טוען התובע כי נזקק לעזרת אישתו בתקופה בו היתה ידו מגובסת (סעיף 57 לסיכומיו), ובתצהירו טען ופירט את מיגבלות התיפקוד בידו הדומינאנטית (סעיף 18 לתצהירו-ת/4).

...

לטענת הנתבעת, מאחר שעדותו הינה עדות יחידה של בעל דין, לא הרים התובע את נטל השכנוע המוטל עליו, ודין התביעה להידחות.

איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה העובדה שהתובע לא הוכיח כי נגרם נזק לרכב, מעידה על חוסר מהימנות.

על כן, איני מקבלת את טענת התובע כי חלה ירידה בשכרו לאחר התאונה.

בהתחשב במכלול הנתונים, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בראש נזק זה על סך 320,000 ₪ ואני קובעת כי יש לייחס לכל אחת מהתאונות מחצית מהנזק, בגין הפסד ההשתכרות בעתיד, כלומר על כל אחת מהנתבעות לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, בסכום של 160,000 ₪.

סיכום הנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים שלהלן: הנתבעת 1 תשלם לתובע 216,379 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 32,911 ש"ח והוצאות האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

מהו בסיס השכר שיש לייחס לתובעת המועסקת בעסק משפחתי שבבעלות בן זוגה? מהו היחס בין הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת עקב תאונת דרכים לבין מידת הפגיעה בכושר הישתכרותה בעסק המשפחתי, שניתן לטעון שאופיו יציב משל עבודה רגילה? והאם יש לנכות לתובעת ניכוי רעיוני של תשלומי המוסד לביטוח לאומי, אף שזה דחה את תביעתה להכרה בתאונת הדרכים שבה נפגעה כתאונת עבודה, אם מיצתה את פעולותיה מולו אך בהגשת תביעה ובהיענות לחקירה? אלה עיקר השאלות המונחות לפנינו.

בעקבות התאונה קבע מומחה בית המשפט לתובעת 30% נכות בגין פגיעה בשורש כף ידה השמאלית, שאינה היד הדומינאנטית, ונכות נוספת בת 10% בגין צלקות.

היא אמנם נימקה זאת גם בשל מגבלותיה בידה השמאלית עקב התאונה; אך גם בשל סרטן השד שבו לקתה (שלדבריה "אינו משפיע על תיפקודי בשום צורה", ושלאחר ניתוח שעברה היא מקבלת בעטיו טפול משמר בלבד (תצהיר התובעת, סעיף 12); ובשל החלטתה כי היא "צריכה לעבוד מהבית ולהתעסק יותר בעסק המשפחתי וננסה לפתח אותו וכמה שאני יכולה יותר לעזור בהצלחתו ולא לשוב לתחום החינוך" (פ/עמ' 9, ש' 8-3).

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי התובעת מיצתה את חובתה וכי אין מקום לעריכת ניכוי רעיוני.

אמנם בן הזוג לא נחקר במל"ל, אך לא שוכנעתי כי קיים סיכוי ממשי כי דווקא עדות בן הזוג, חרף היותו בבירור צד מעוניין, הייתה משנה מעמדת המל"ל. כפועל יוצא, אף אין לדבר במקרה דנן, על אי קיום חובותיו הציבוריות של המל"ל, בהותרת ההחלטה על כנה, לו היה דן בדבר בשנית.

סוף דבר על רקע כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעת בגין נזקיה עקב תאונת הדרכים מיום 10.10.2017, סך כולל של 556,581 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 13% + מע"מ והאגרה כפי ששולמה.

הנתבעת אמנם מודה בקיומו של ביטוח חובה לעת הרלוונטית לתאונה, אלא שהיא מכחישה נסיבות התרחשות התאונה, וטוענת כי התובע נפגע בנסיבות שונות שאינן מהוות "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד. גרסת התובע וגדר המחלוקת: כך תיאר התובע נסיבות התאונה בסעיף 3 לתביעתו: "ביום 2.3.08, במהלך עבודתו, עת החליף גלגל במשאית האשפה בה נהג, אירעה לתובע – נהג משאית במקצועו – תאונת דרכים כהגדרת חוק הפיצויים...

אמנם במכתב ההפניה לבי"ח לא פורטו נסיבות התאונה (מלבד ציון הקוד "2" והמילים "תאונת עבודה"), אך בתעודת המיון נרשם ע"י רופא המיון: "לדבריו חבלה בזמן עבודתו בזמן החלפת פנצ'ר ניחבל באצבעות 3-4-5 כף יד שמאל". הסתירה, כביכול, בין שעת התאונה כפי שהתובע טוען לה, לבין שעת התאונה כמצוין באישור המשטרה (נ/1), לאו סתירה היא.

התובע העיד כי היה באי-כושר מלא מעובדתו עד חודש 06/08 (ר' תעודות אי-כושר, ת/11); ושב לעבודתו לראשונה לאחר התאונה בחודש 07/08, אם-כי, לטענתו, שב לעבודה חלקית, ועם מגבלות תפקודיות בכל הקשור לטפול במשאית, כגון רחיצה וטיפול שמן, פעולות שנָהַג לבצע בעצמו עובר לתאונה.

נהג משאית העוסק בהובלות, לדוגמא, נזקק במהלך עבודתו לבצע פעולות לוואי הכרוכות בהובלת מטענים, כגון חיזוק המטען ואבטחתו, פריקת המטען, פריסת ברזנט, וכיו"ב. התובע, כאמור נפגע וסובל מקישיון לא נוח באצבע 5 יד שמאל דומינאנטית ונקבעה לו נכות בשיעור 10%.

...

מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע אכן נפגע כתוצאה מארוע המהווה "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד. מכאן לבחינת גובה הפיצויים המגיעים לתובע.

בהתחשב בכל האמור לעיל, סבורני כי יהא זה נכון לפסוק לו פיצוי גלובאלי, בגין ראש נזק זה בסך 35,000 ₪.

על-פי אישור ה-מל"ל נ/5 שולמו לתובע סכומים אלה: 8,306 ₪ מיום 24/7/08, ולהיום = 9,636 ₪ 14,618 ₪ מיום 11/11/08, ולהיום = 16,471 ₪-----------------------סה"כ = 35,743 ₪ לסיכום: הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 46,230 ₪.