תאונת דרכים התנגשות ברכב שעמד בעצירה מוחלטת לצורך פריקה

עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.3.17 בעיר נהריה.

המומחה בחן את גרסת נהג המשאית לפיה עמד בעצירה מוחלטת והפרטית היתנגשה בדופן ימין שלו בהתקדמה לפנים.

לפיכך, עדות המומחה עולה בקנה אחד עם גרסת נהג התובעת לפיה רכבו עמד בעצירה משאית הנתבעים נסעה לאחור, הסיטה גלגליה שמאלה, פגע ברכב התובעת ולאחר האימפקט על מנת להפריד בין הרכבים הסיטה הגלגלים ימינה נסעה לאחור והרכבים נפרדו, כפי שניתן לראות בבירור בתמונות שצולמו לאחר התאונה.

יש לציין שרצונו זה של הנתבע 1 לנסוע לאחור ולסובב את גלגליו שמאלה על מנת להכנס לאתר לצורך פריקת הסחורה, עולים אחד לאחד עם גרסת נהג התובעת באשר לאופן קרות התאונה ומכאן שמחזקים גם הם את עדותו ומפריכים גרסת הנתבע 1 לפיה רכבו בעצירה.

...

שוכנעתי שהמומחה שיחזר לאחור את מצב הדברים ומסקנתו עולה בקנה אחד עם הפגיעות ועם התמונות של הרכבים מאזור התאונה.

מכל האמור לעיל, שוכנעתי שיש לקבל גרסת הנהג ברכב התובעת לאופן קרות התאונה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

רקע מונחת לפני תביעה כספית בסך של 9,260 ₪ לפצוי בגין נזק רכוש שניגרם לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 25.1.15 (להלן: "התאונה").

עיקר טענות הצדדים על פי הנטען בכתב התביעה עת נסע רכב הנתבעים לאחור, היתנגש ברכב התובעת אשר היה מצוי במצב של עמידה.

לעומת זאת, נהג הנתבעים מסר תאור שונה לאופן היתרחשות התאונה , כפי שיפורט להלן: בהתאם להודעה על תאונה מיום 14.4.2015 שצורפה לכתב ההגנה: "היונדאוי יצא מהחניה שלו בריוורס, המשאית וולבו "עצרה כשהבחינה ברכב שיוצא היונדאי פגע בחלק האחורי של המשאית, קיבל מכה בתא המטען.". בתצהיר שהוגש מטעם נהג הנתבעים, תאור התאונה הוא כדלקמן: "3. בסיום הפריקה נכנסתי למשאית טרם התחלתי בנסיעה , לפתע הרגשתי חבטה בחלקה האחורי של המשאית.

ג. בעדותו בבית המשפט תיאר נהג הנתבעים את התאונה, כדלקמן : "הוא יצא בריוורס, קיבל מכה ונבהל. הפגיעה שלו היתה בפגוש ובתא המטען ממש מכה קטנה, המשאית לא קרה לה שום דבר. המשאית עמדה עמידה מוחלטת. גמרתי לפרוק ישבתי ברכב,. המשאית היתה לא מונעת. הוא ירד מהאוטו אמר לי אתה לא רואה. אמרתי לו שהוא יצא מהחניה בריוורס. הנזק הוא מיזערי ממש קטן חוץ מזה שבאתי איתו בטוב ונתתי לו פרטים. המשאית שלי גם של חברה. גמרתי לפרוק, אמרתי לצאת, האוטו שלי היה מכובה, בפריקה תמיד מכבים את המשאית. ראיתי שהוא ממש ניכנס בתוך המשאית, ירדתי אליו. כשהוא פגע במשאית באתי אליו. לפני כן לא ראיתי אותו". (עמ' 9 שורות 2-8 לפרוטוקול).

...

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישאו הנתבעים באחריות בשיעור של 80%, ואילו התובעת תישא באשם תורם בשיעור של 20%.

לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים האמורים, שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.

לאור כל האמור לעיל, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 7,408 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 21.6.2015 ,אגרת בית משפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

העובדות בתמצית ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים אירעה ביום 31.08.2020 בין כלי רכב, מ"ר 555-48-701 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח ניזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 76-156-37 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

לטענתם, עת רכב הנתבעים היה בעמידה לפני הכניסה לצומת, הגיח רכב התובעת, תוך שהוא מבצע עקיפה רשלנית של משאית שהייתה מצויה אותה עת לפניו, אגב נסיעה בנגוד לכיוון התנועה, פגע ברכב הנתבעים בעוד רכב הנתבעים מצוי בעמידה מוחלטת, ומשכך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

מעיון בסירטון התאונה, שהוצג על ידי התובעת, עולה באופן ברור כי רכב הנתבעים מגיע לצומת, מאט עד לכדי עצירה או גלישה איטית ביותר, אלא שנראה כי העצירה או הגלישה נעשתה מעבר ל"קו העצירה" הלא מסומן המביא אותו לכדי כניסה לנתיב הנסיעה ואז שניה לפני ההיתנגשות, רכב הנתבעים עוצר לגמרי ואז רכב התובעת, המגיח מנסיעה מצידו הימיני של רכב הנתבעים, פוגע בו. 6.5.

נהג רכב התובעת העיד כי התאונה אירעה במהלך עקיפה של משאית שעמדה ופרקה סחורה בצד ימין של הדרך וחסמה את נתיב נסיעתו, לכן הוא נאלץ לעקוף אותה משמאל, אלא שכאשר החל לעקוף אותה, המשאית החלה בנסיעה (עמ' 1, שורות 19-18 לפרוטוקול).

...

אני סבור כי נהג רכב התובעת טען זאת רק כדי להראות שרכב הנתבעים נכנס לצומת מבלי להבחין ברכב התובעת.

אשר למחלוקת בעניין הנזק והיקפו, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, מאחר שמוקדי הנזק ואופיים מתיישב עם מהלך התאונה כפי שהוכח, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שאני סבור כי הנזקים שנמצאו בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת קשורים בתאונה וסכום התביעה בדין יסודו.

סוף דבר לפיכך, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים: 7.1.

מבחן השמוש התחבורתי האם התובעת עשתה "שימוש" ברכבה, כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

בהקשר זה אוזכר (שם, בפיסקה 24): "כך למשל, נקבע כי נהג אשר יצא מרכבו על מנת לבדוק את שלומם של נפגעי תאונת דרכים, ובתוך כך נפגע מרכב חולף, אינו נחשב למי שניזוק עקב שימוש ברכבו שלו (ראו: רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 6 (8.11.2007)); וכן כי המתנה בסמוך למיניבוס חונה אינה מהוה התחלה של פעולת ה"נסיעה", וזאת על אף שהעלאתם של נוסעים אל המיניבוס החלה זה מכבר.

" בעניינינו, התאונה נגרמה נוכח חניית רכב התובעת במפרץ הסמוך לנתיב הימני, וסטיית הרכב הפוגע לעבר אי התנועה הסמוך לנתיב השמאלי ולאחר מכן סטייתו ימינה באופן מאונך לרכב התובעת ועד להיתנגשות בו. עצירת רכב התובעת במפרץ, מקום המיועד לעצירת כלי רכב, לא הובילה לכשעצמה לקרות התאונה, לא הפריעה לתנועה ולא הוותה סיכון להתרחשות התאונה.

עצם עצירתו המוחלטת של רכב התובעת במפרץ לא יצרה סיכון תחבורתי וצפי להתרחשות תאונה, לפיכך גם לא מיתקיים קשר סיבתי משפטי בין השמוש כביכול, לנזק.

...

לאור מגבלתה של התובעת והסתייעותה בקב, הנני מקבלת באופן חלקי את דרישת התובעת לפיצוי עבור עלות נסיעות.

סוף דבר בגין פגיעתה בתאונת הדרכים תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך של 2,616,347 ₪ בניכוי התשלומים התכופים ותגמולי המוסד לביטוח לאומי כמצוין בפסקה לעיל.

נוכח התוצאה תשלם הנתבעת 2 לנתבעת 1 הוצאות משפט חלקיות בסך 10,000 ההוצאות הינן חלקיות בלבד בשל השלב המתקדם שבו ביקשה הנתבעת 1 את תיקון כתב ההגנה והחזרה מהודאתה באחריות.

הנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שניכנס לצומת ופנה שמאלה, לא שם לב לדרך, לא אפשר לאופנוע להשלים חציית הצומת בביטחה, חסם את דרכו וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נזוקו כלי הרכב ולרוכב האופנוע, נגרמו חבלות של ממש בדמות שבר רדיוס דיסטאלי עם ריקוס תוך מרפקי ביד שמאל, שבר פריקה בסיס במסרק 5 ודימום תת עכבישי במוח.

טיעונים לעונש: ב"כ המאשימה בטיעוניו, עמד על חומרת העבירות ועל חומרת תוצאות התאונה אשר מלוות את נפגע העבירה עד היום וציין כי הנפגע עדיין סובל מן החבלות, להן השפעה עד היום על יכולתו לעבוד ולכן נקבעו לו אחוזי נכות לצמיתות.

לשיטת ב"כ הנאשם, מיתחם הענישה מתחיל מענישת המינימום שכן מדובר ברף רשלנות נמוך - התאונה התרחשה בשעת לילה מאוחרת בחשיכה מוחלטת כאשר הנאשם עצר טרם פנה שמאלה בצומת אך באור יום התאונה הייתה נמנעת.

· רע"פ 5213/22 עמראן קבהא נ' מדינת ישראל (04/08/2022) – המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שכלל עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטיה ימינה לאי תנועה עליו עצר רכב אחר, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לנהג הרכב המעורב אשר פונה מורדם ומונשם כשהוא סובל מדימום מוחי, תפרים בפנים, שבר בשורש כף היד, אושפז ל-6 ימים ובהמשך עבר ריפוי בעסוק באישפוז יום ושקום בשל מצב קוגנטיבי ירוד.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף חוסר הזהירות בינוני-נמוך ומידת הנזק בינונית יכול ולא יכלול רכיב מאסר ובאשר לרכיב הפסילה נע בין 6-15 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים.