תאונת הדרכים אירעה ביום 14.05.2016, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 18-446-63 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח מסוג מקיף (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 72-992-70 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").
מנגד, טוענת הנתבעת כי בעת עמדה המשאית בעצירה מוחלטת בחניון, הגיחה לפתע הפרטית בחוסר זהירות ופגעה במשאית כשהיא במצב עמידה.
נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ובכלל זה טופסי ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1), תמונות נזק לפרטית (ת/2), טופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעת (נ/1), ודוח שמאי מטעם הנתבעת לרבות תמונות נזק למשאית (נ/2).
הטענה לפיה הפרטית היתנגשה במשאית כאשר האחרונה עומדת וגם לא חוסמת את נתיב הנסיעה של הפרטית, אינה עומדת בכל היגיון בריא, (עמ' 3, שורה 14 לפרוטוקול), אלא אם תאמר כי המשאית חסמה את נתיב נסיעתה של הפרטית או אם נהג הפרטית איבד שליטה ברכבו או סטה עם רכבו שמאלה לעבר המשאית.
אם הפרטית אכן הייתה נדחפת בין המשאית לגדר שמימין ופוגעת במשאית עומדת וללא קשר לניסיון תימרון של המשאית, אזי הייתי מצפה לראות נזק בפינה השמאלית הקדמית של הפרטית, או לכל היותר באיזור כנף שמאלית קדמית.
...
לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה חלקית, כפי שנקבע בפתח סעיף 5 לעיל.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
6.1.
הנתבעת תשלם שכר העד מטעמה, כפי שנפסק בדיון בתוך 30 יום מהיום .
