תאונת דרכים הגבלה בתנועות וכתף לא יציבה

המערער, יליד 1957 נהג אמבולנס, נפגע ביום 9/6/02 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה הראשונה").

וועדות רפואיות שונות, הן מדרג ראשון והן ועדות לעררים קבעו כי למשיב לא נותרה נכות יציבה בגין הצואר בקשר עם התאונה הראשונה.

ד"ר עמיהוד אכן מציין כי למשיב היו שתי תאונות, אך מייחס את נכותו לצואר ולא לכתף.

" הועדה סיכמה מסקנותיה מישיבה זו כאמור: "הועדה עיינה במכתבו של ד"ר עמיהוד מ- 7/8/13 בו מתרשם מבעיה צוארית המשליכה או גורמת לנזק עיצבי כתוצאה ממנו נגרמת גם הגבלה בתנועות הכתף. לדעת הועדה התיסמונת הצוארית קשורה בשינויים דגנרטיביים ולא לתאונה הנדונה אך מכיון שניתן ע"י ד"ר עמיהוד סעיף נורולוגי הועדה מבקשת חוות דעת נורולוג ותסכם ללא נוכחות.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ידוע על הגבלת תנועה הכתף השמאלית לפני התאונה הנדונה, על רקע התהליך הגידולי הממאיר בעצם הזרוע ובמרפק.

הנכות היציבה בכתף השמאלית כתוצאה מהתאונה מיום 9.5.14 – 7.5%.

כמו כן זכאי התובע לפצוי בגין נזק שאינו נזק ממוני, בהתאם לסמכות לפי סעיף 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) בהיתחשב בשיעור הנכות הרפואית, הטיפול הרפואי והשיקומי בסך של 12,000 ₪.

...

בדקתי, בחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים בהלימה לכלל הנסיבות המייחדות את העושה והמעשה בתיק זה. בשים לב לנסיבות האישיות, רקע רפואי קודם, מימצאי חוות הדעת - שוכנעתי לקבוע כי באיזון הראוי ובמידתיות הנדרשת על פי עקרונות דיני הנזיקין, לרבות "הילכת הגולגולת הדקה", - ההשלכה התפקודית אינה עולה באופן משמעותי על שיעור הנכות הרפואית.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 52,000 ₪, בצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. ניתן היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

בגין המיגבלה בתנועות כתף שמאל 25% לפי פרט 41 (4)(ג) לתקנות, אולם לאור העובדה שקיים מצב קודם הועמדה הנכות בגין התאונה על 10% בעבור שתי הכתפיים ונקבע כי כל היתר הנו בגין מצב קודם.

לטענת הנתבעת כבר טרם התאונה לא הייתה התובעת בעלת כושר עבודה, בשים לב למחלת הסרטן וכן לבעיות הרפואיות האחרות, ההיסטוריה התעסוקתית שלה הייתה בלתי יציבה, לא הוכחה כל הוצאה מיוחדת בגין התאונה או צורך בעזרה.

באותו מכתב אין כל טענות וטרוניות כלפי התובעת, תאור עבודתה הנו כדלקמן:- "מאז כניסתה היא עושה עבודה מסורה ויעילה בבית, מתגייסת בכל מקום שיש בו צורך ויוזמת דרכים לשפור המקום". התובעת חוזרת לעבודתה לאחר שהחלימה, וביום 17.5.15 (שלושה ימים טרם התאונה) שולחת שירה זוסקוביץ, המשמשת כרכזת הבית החם, מכתב לעו"ס נערות במועצה המקומית (נ/5) שכולל תלונות על היתנהגות לא תקינה של התובעת כלפי הנערות, הן בדרך התבטאותה והן בדרך היתנהגותה, כולל ביטויים ומעשים על רקע מיני.

...

לאור כל זאת, הנני קובע כדלקמן: בגין התקופה הסמוכה שלאחר התאונה, 3 חודשים, יש לפסוק עזרה של 2 שעות ביום לפי שעת עזרה של 50 ₪ מדובר על 3,000 ₪ לחודש השווים 9,000 ₪; מאז שהסתיימה תקופת ההחלמה ובשים לב לכך שאין כל אינדיקציה לעזרה ולאור העובדה כי הבן אישר שעיקר העזרה הנדרשת נובעת מהסחרחורות והנפילות שאינן תוצאה של התאונה, אני קובע עזרה בשיעור 600 ₪ לחודש (שלוש שעות לשבוע), כנובעת מהתאונה וזאת בשים לב לנכויות האורתופדיות והנפשיות ולפיכך, ועד ליום פסק הדין למשך 45 חודשים יוצא 27,000 ₪.

בשקלול הדברים סבור אני כי בנסיבות אלו יש מקום להורות שכל צד ישא בהוצאותיו, למעט החזר האגרה ששולמה.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 171,980 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) וכן החזר האגרה ששולמה.

לאור המסמכים שלפניו העריך המומחה את נכותה הרפואית האורתופדית של התובעת כ- 10% נכות לצמיתות לפי סעיף 39 (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המוסד לביטוח לאומי" או "התקנות") בשל אי התאחות בחלק האמצעי או הפנימי של עצם הבריח ו- 15% לפי סעיף 41 (4) ב' לתקנות בשל הגבלה בטווחי תנועות מפרק כתף ימין עם הגבלה בתנועה עד גובה השכם, ביד ימין דומינאנטית.

בהערכת תלות שנעשתה לאחר התאונה השנייה, בתאריך 9/1/19, התובעת תיארה שלאחר תאונת הדרכים יש לה מיגבלות ומרגישה לא יציבה בהליכה.

אין ספק שהתאונה השנייה קשה וטראומטית וגרמה לתובעת למיגבלות תנועה ולהזקקות מוגברת לעזרה, אך בנגוד מוחלט לטענות הנתבעת תוצאות תאונת הדרכים לא נבלעות ועומדות בעינן.

...

בנסיבות אלה סבורה הנתבעת שאין לפצות את התובעת בראש נזק זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, סבורני, שיש לפסוק לתובעת סכום גלובלי בשל הוצאות רפואיות סבירות והוצאות ניידות להן נדרשה בתקופה לאחר התאונה ולהן תדרש בעתיד.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: פיצוי בגין עזרת צד שלישי - 80,000 ₪ פיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות אחרות - 20,000 ₪ נזק לא ממוני - 20,350 ₪ סך כל הפיצוי - 120,350 ₪ סך כל הפיצוי עומד על 120,350 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין כדין ואגרה כפי ששולמה.

התביעה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

המומחה עמד על כך שברישומי הפיזיותרפיה נפלה ככל הנראה טעות בקשר לטווחי התנועה, שכן מטרות הטיפול שהיו בעבר, היו בקשר לברך ולשורש כף היד, או לצואר, "וכל ההתייחסות של הטיפולים הם לעמוד שדרה צוארי". מאחר שלאחר תאונה קודמת משנת 2013 לא צוינה כל מיגבלה או תלונה בכתף, בעוד שהדבר נרשם כעל כאב צואר, הטיפול היה בקשר לצואר ולא בקשר לכתף (ע' 5 – 6).

עבודתו של התובע מאז התאונה, לא הייתה עבודה יציבה.

...

משלא נסתרה חוות הדעת וניתנו הסברים על ידי המומחה לשאלות שנשאל, הסברים המניחים את הדעת שהגיונם בצידם, מתבקשת המסקנה שיש להעדיף את חוות דעתו של המומחה.

דין הטענה להידחות.

בענייננו, לא הונחה תשתית לכך שקיים סיכוי שהתובע יזכה בתגמולים ועל כן אין כל מקום לחייבו בפנייה למוסד לביטוח לאומי או בהקפאת סכום מהפיצויים ועל כן נדחית טענת הנתבעת בנדון.

סוף דבר התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: בגין הפסדי שכר בעבר: 40,000 ₪.