תאונת דרכים בתחנת דלק סמוך למשאבת דלק

העד מסר כי הוא הגיע למקום התאונה לאחר שנתקבלה הודעה על תאונת דרכים בתחנת הדלק והבחין בשני כלי רכב, רכב מסוג וולוו, וטנדר מסוג מיצובישי.

הנתבע מסר כי הוא חלף על פני פס האטה במהירות נסיעה נמוכה, והתאונה אירעה באיזור אותו סימן על גבי המוצג נ/1 במספר 3, קרי, באיזור שמול המשאבה מספר 3, המשאבה הסמוכה לכביש היציאה מתחנת הדלק.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי התובע הוכיח הפסד בגין ימי עבודה לרכב בסך של 880 ₪, קרי עבור ארבעה ימים.

סוף דבר.

הואיל ועסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד ומצאתי כי לנהג מטעמו של התובע רשלנות תורמת לקרות הארוע בשעור של 30%, החלטתי במקרה הנידון כי כל צד ישא בהוצאותיו.

כאשר הגיע לתחנת הדלק הסמוכה (תחנת דלק של חברת "דלק" בגבעה הצרפתית, המכונה בפסק-הדין החלקי "תחנת דלק 'מנטה'"), מרחק של "3-2 דקות" נסיעה (שם), חנה ליד משאבת האויר, ירד מרכבו והחל בפעולת מילוי האויר בצמיג.

לפיכך לא נודעת חשיבות לשאלה אם התאונה התרחשה דוקא בסמוך לדרך, באופן שהימצאות הנהג במקום מקימה סיכון תעבורתי עצמאי להיפגעות מרכב חולף, או אם היא מתרחשת כאשר הנהג בחר לעצור במפרץ חניה, ניכנס עם רכבו לשדה סמוך או בחר להכנס למבטחי תחנת הדלק.

מסקנה זו מתחזקת הן לנוכח מגמת הפסיקה להביא להתאמת המינוח שבחוק ל"אותו אופן שבו הפירוש הפשוט והיומיומי למושג 'תאונת דרכים', יחול עליו" באופן המחייב כי תאונה "במהלך הנסיעה" תיתפס כ"טפול-דרך" (הילכת נביל, בפיסקה 13 לפסק-הדין); הן עם התפיסה לפיה כוונת המחוקק היתה להחיל את החוק על פעולות של טפול-דרך פיתאומי שכל נהג מבצע בכוחות עצמו, שאין חולק כי מילוי אויר היא אחת המרכזיות שבהן וכי פעולה זו מתבצעת כימעט באופן בלעדי בתחנות דלק; הן עם הרחבת תחולת החוק על פעולות הנכללות במובן הרחב של סיכון הנוצר בשל שימוש תחבורתי ברכב (לסקירת הפסיקה בהקשר זה ראו לאחרונה ע"א 5903/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, מיום 30.10.23, בפיסקה 17 לפסק-דינו של כבוד השופט עמית ובדוגמאות המובאות שם), שדומה כי טפול דרך ברכב נכלל בהן באופן מובנה.

...

בהמשך לאמירה זו קבע כבוד השופט זילברטל (ברע"א 3014/15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, מיום 10.11.5, בפסקה 8 להחלטה, להלן: עניין הפניקס), כי: "כאשר נהג או נוסע מגיע ליעדו ברכב שניכר היה במהלך הנסיעה שיש בו תקלה, ובטרם הוא פונה לשאר עיסוקיו הוא עורך בדיקה או תיקון שנועדו לברר לאלתר מהי אותה התקלה, ולהעריך את ההשפעה של אותה תקלה על האפשרות להמשיך ולנסוע ברכב (בין אם הנסיעה תבוצע מיד לאחר העצירה ובין זמן מה לאחר מכן), יש לראות באותו תיקון כ'תיקון דרך' שבוצע במסגרת אותה נסיעה. זאת, כמובן, בתנאי שהתיקון הוא מסוג התיקונים העונה על שאר התנאים שהוגדרו – תיקון עקב אירוע פתאומי, שאינו מחייב מעורבות של איש מקצוע, ושנעשה ברכב עצמו או באחד מחלקיו". המסקנה העולה מפסיקת בית המשפט העליון היא כי טיפול-דרך ייחשב ככזה הנעשה ב"דרך" כל עוד הוא נעשה במהלך הנסיעה, ואינו מבוצע בבית הנהג או בחצרים של מקום עבודתו.

מסקנה זו מתחזקת הן לנוכח מגמת הפסיקה להביא להתאמת המינוח שבחוק ל"אותו אופן שבו הפירוש הפשוט והיומיומי למושג 'תאונת דרכים', יחול עליו" באופן המחייב כי תאונה "במהלך הנסיעה" תיתפס כ"טיפול-דרך" (הלכת נביל, בפסקה 13 לפסק-הדין); הן עם התפיסה לפיה כוונת המחוקק היתה להחיל את החוק על פעולות של טיפול-דרך פתאומי שכל נהג מבצע בכוחות עצמו, שאין חולק כי מילוי אוויר היא אחת המרכזיות שבהן וכי פעולה זו מתבצעת כמעט באופן בלעדי בתחנות דלק; הן עם הרחבת תחולת החוק על פעולות הנכללות במובן הרחב של סיכון הנוצר בשל שימוש תחבורתי ברכב (לסקירת הפסיקה בהקשר זה ראו לאחרונה ע"א 5903/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, מיום 30.10.23, בפסקה 17 לפסק-דינו של כבוד השופט עמית ובדוגמאות המובאות שם), שדומה כי טיפול דרך ברכב נכלל בהן באופן מובנה.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי כאשר נהג מגלה אגב הנסיעה כי נוצר צורך במילוי אוויר באחד מצמיגי הרכב, והוא עוצר בכל מקום שהוא בדרך לצורך ביצוע מלאכת מילוי האוויר, יש לראות במעשיו הקשורים לכך כ"טיפול-דרך או תיקון-דרך" כמשמעם בחוק.

התובעים טוענים, כי השריפה התלקחה מסיבה שאינה ידועה, עת המנוח מילא דלק ברכב באמצעות מיכל דלק שהביא מתחנת דלק סמוכה.

בעדותו, חזר האחרון על האמור בהודעתו במישטרה: "אני זוכר שעברתי משם, עצרתי את הבן אדם, היה תקוע בלי דלק, לקחתי אותו לתחנת דלק התחנה הקרובה של סונול, אני זוכר את המקרה הזה, כי הוא שכח את המפתחות והיינו צריכים לחזור. הוא תידלק את עצמו יעני, הוא שם במיכל, וחזר למונית, החזרתי אותו לרכב איפה שהוא היה תקוע קרוב לפפרצ'י, וכנראה הוא שכח את המפתחות, אז חזרנו לתחנת דלק לחפש את המפתחות, והוא מצא אותם בדיוק על המשאבה של הדלק, והוא לקח את המפתחות וחזרנו לרכב, הוא ירד מהמונית ואני נסעתי" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 31 לפרוטוקול בשורות 13-18).

ההגדרה הבסיסית – "שימוש ברכב מנועי" – "תיקון דרך" כאמור, התובעים טוענים, כי בנסיבות העניין, פעולת מילוי הדלק ברכב היא בבחינת "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". תאונת דרכים היא כל "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". אחת מצורות השמוש הכלולות בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" מתייחסת ל"טפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו.

...

מכל מקום לטענת הנתבעת, המנוח גרם במכוון להצתת הרכב באמצעות מיכל הדלק ובנסיבות אלו חלה החזקה הממעטת הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים בנוגע למעשה מכוון ודין התביעה להידחות (ראה סעיפים 29-100 לסיכומים מטעם הנתבעת).

סיכום תביעת העיזבון – אובדן השתכרות "בשנים האבודות" 850,781 ₪ הפסד פנסיה 95,134 ₪ נזק לא ממוני – כאב וסבל 43,820 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 10,000 ₪ סך הכל 999,735 ₪ סוף דבר דין תביעת התלויים להידחות ודין תביעת העיזבון להתקבל.

הנתבעת תשלם לעיזבון המנוח פיצוי בסך כולל של 999,735 ₪, כמפורט לעיל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לעיזבון המנוח החזר אגרת בית-משפט והוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם בפועל וכן שכר-טרחת עו"ד כדין.

או אז הלך התובע 2 להביא דלק במיכל מגמ"ח באיזור, בהיעדר תחנת דלק סמוכה במקום מגוריו, ובעת שהערה את הדל' לפיית הרכב, ניתזו טיפות דלק על מנורת הלוגן שהביא למקום לצורך התידלוק, ופרצה שריפה ממנה נפגעו התובעים.

היתלקחות של הרכב ההגדרה הביסיסת של תאונת דרכים בחוק הפלת"ד היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". החזקה המרבה קובעת, כי "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו ע"י גורם שמחוץ לרכב". במקרה דנן, אין מחלוקת כי היתה היתלקחות של דלק שהוערה ע"י התובע 2 לפיית מיכל הדלק של הרכב ואשר ניתז על מנורת הלוגן שהועמדה על ידו בסמוך לרכב, וכי עקב כך נגרמו לשני התובעים כויות בחלקי גופם.

התובעים בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית, ואף בהודעותיהם במישטרה סמוך לארוע, לא העידו על כך שהרכב או חלק ממנו התלקח, ועדותו של התובע 1 כי הסיבה לכך שניזקק לתיקונים במשאבת הדלק לאחר הארוע היתה שהרכב ניזוק מההתלקחות, לא היתה אמינה עלי, ונראתה כמכוונת לשלול את הקשר הסיבתי בין התקלה במשאבת הדלק לבין ביקורו בבית התובע 2.

...

מעיון בתיק המשטרה עולה כי לאחר עיון בגרסאות התובעים החליט הממונה לגנוז את התיק מאחר שהראיות אינן מצביעות על תאונת דרכים, ונימק: "שריפה בסמוך לרכב". לפיכך אני קובעת כי על פי מאזן ההסתברויות הרכב עצמו לא התלקח, ועל כן אין מדובר ב"התלקחות של הרכב" כנדרש בחזקה המרבה הנ"ל. זאת ועוד: לפי החזקה המרבה דנן, אין די בכך שהרכב התלקח, אלא נדרש שנזק הגוף נגרם עקב התלקחות הרכב.

לפיכך אני קובעת כי האירוע נשוא התביעה אינו עונה להגדרת תאונת דרכים לפי אף אחת מהחלופות שנטענו.

אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים, בחלקים שווים, בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪ וכן בהחזר שכ"ט המומחים הרפואיים, ששולם על ידי הנתבעת.

ויאמר מיד - לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שלפניי מצאתי כי אכן התובע נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד אשר התרחשה בתחנת דלק ביום 23/8/05.

3.5 עדותו של הנתבע מס' 1 תומכת, אם כן, בתאור התאונה על ידי התובע בשלושה: כי כלי הרכב הפוגע עמד ליד משאבות הדלק ונסע לאחור; כי התובע נאלץ לידפוק על כלי הרכב הפוגע על מנת לעצור את נסיעתו; וכי התובע נמצא שרוע על הריצפה מאחורי הרכב ובסמוך אליו עם צאתו מכלי הרכב במצב שחייב סיוע של שני אנשים על מנת להרימו.

...

כפסיקת כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) הש. א. ריבלין ב-רע"א 7219/11, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בויראת (11/6/2012): "... גם אם אניח כי החוקר מטעם המבקשת פעל בניגוד להוראות חוק החוקרים הפרטיים בעת השגת ממצאי החקירה - ואיני נדרש להכריע בעניין זה - אין הדבר כשלעצמו מוביל למסקנה כי פירות החקירה פסולים מלשמש כראיה במשפט. כשרות הראיה נבחנת בנפרד מחוקיות האופן שבו הושגה (ע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל, פד"י לח(1) 197 (1984)). לאמור: אין הראיה נפסלת אך משום שלצורך השגתה הופר דבר חוק. אמנם, כלל זה אינו חזות הכל ונקבעו לו בחקיקה מספר חריגים. כך למשל, סעיף 13 לחוק האזנות סתר פוסל ממצאים שהושגו תוך הפרת החוק מלשמש כראיה בבית המשפט. הוראה דומה ניתן למצוא בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. אלא שלא כך בחוק החוקרים הפרטיים, בגדרו לא נמצאה כל הוראה הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין. משום כך סבורני כי לא היה מקום להורות על פסילת הקלטת והתמליל מטעם זה, ואף לא מן הטעם כי הן הושגו תוך הפרה לכאורה של כללי האתיקה החלים על חוקרים פרטיים.

משכך, אין בידי לקבל טענה זו הנטענת בעלמא ובניגוד לחוו"ד אות אמצתי ולתיעוד הרפואי שלפני.

מטעם זה גם דין טענת התובע לפסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד נוכח החמרה במצבו, כאשר על פי חוו"ד המומחה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה - להידחות.

סוף דבר 7.1 דין התביעה להתקבל.