תאונת דרכים בשל עקיפת רכב לפני צומת וכניסתו למסלול הנגדי

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 6,093 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: רכב התובעת) בעטיה של תאונת דרכים מיום 10.11.16 שהתרחשה בפתח תקוה (להלן : "התאונה").

הרכב במסלול שלו ? כן, הוא בשלו ואני במסלול שלי, הוא בא מרח' סיני חצי עקלתון כזה ואני בא מכביש ישר, יש מסלול אוטובוסים 2 נתיבים הוא ניכנס בנתיב שלי, הוא עקף מכוניות ולכן היתנגש בי לא חזיתית אלא בצד שמאל, נתלש לו הכנף ונשאר על הרכב שלי" (ההדגשה אינה במקור).

למעשה מתאור המקרה בהודעת הנתבע לחברת הביטוח נראה כי התאונה ארעה אך משום שהתובע לא נתן זכות קדימה בצומת- תאור המתאים דוקא לגירסת התובע לפיה התאונה ארעה במסלול הנסיעה שלו ולא במסלול הנסיעה הנגדי בו נסע רכב הנתבע.

...

לאור כל האמור לעיל אני מוצאת לנכון לקבל את גרסת נהג התובעת לפיה התאונה אירעה לאחר השלמת פנייתו של נהג התובעת מרחוב סיני לרחוב החמישה, שעה שהנתבע ביצע עקיפה בקו הפרדה לבן לתוך מסלול הנסיעה של נהג התובעת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו מצאתי כי לעניין זה יש לקבל את עמדת הנתבע ולדחות את עמדת הנתבעת 2.

כיוצא מכל האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעת לא הוכיחה כי היא פטורה מאחריותה הביטוחית.

לפניי תביעה כספית, על סך 57,088 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים שארעה ביום 12.3.18.

בחינת הראיות בפני מובילה למסקנה כי התאונה ארעה בשל אי מתן זכות קדימה מצד נהג משאית התובעת ולא כטענת התובעת בשל עקיפה מימין שביצעה משאית הנתבעים.

בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי לו אכן היה נהג משאית התובעת מוודא טרם כניסתו לצומת כי לא מגיעים רכבים מימין או משמאל וניתן לבצע הפנייה בביטחה, הרי שהיה מבחין במשאית הנתבעים מגיעה בנסיעה ישר.

עגלת המשאית נימצאת בתוך נתיב הנסיעה הנגדי ואילו המשאית עצמה נימצאת בתוך הנתיב באלכסון כאשר חלקה הקידמי בתוך שול הדרך.

הנתבע 1 העיד באשר לנסיבות היתרחשות התאונה : " באתי מכיוון בית"ר עילית מהכביש הראשי, אני נוסע בנתיב שלי ופתאום משאית הפתיעה אותי וסגרה לי את הנתיב וברחתי לשוליים וניכנס לי גם על השוליים. ניסיתי למנוע היתנגשות אבל לא יכולתי כי הוא סגר לי את הנתיב וגם את השוליים. נכנסתי במעקה. זכות הקדימה שלי". עדותו של הנתבע 1 לפיה הופתע מכניסת משאית התובעת לתוך הצומת מתיישבת אף עם מיקום התאונה בתוך הצומת ועם התמונות מהן עולה כי משאית הנתבעים היתה במהלך הפניה וטרם השלימה אותה.

הינה כי כן, התובעת אשר בחרה במסלול של הפעלת הפוליסה ותביעת המבטחת, ויתרה למעשה לחברת הביטוח על חלק מהנזק במסגרת הסדר פשרה ומבקשת לחייב את "המזיק", הנתבעים, בהפרש הסכום הגם שלנזקים אלו יש כסוי בטוחי על פי הפוליסה.

...

לאחר שבחנתי את חוות דעת בוחן התנועה, לרבות בתמונות המצורפות לה, יחד עם מכלול הראיות בפני, לרבות עדויות הנהגים, מצאתי לאמץ את קביעות בוחן התנועה ואת מסקנותיו.

מכל האמור לעיל, עולה המסקנה כי התאונה נגרמה באחריות נהג משאית התובעת בשל אי מתן זכות קדימה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בהודעה על תאונת דרכים מתאריך 18/11/19 תאר הנתבע: "אני רציתי לעשות פרסה ברחוב דיזינגוף לפני הרמזור בדיזינגוף בן גוריון. כשבאתי לעשות פרסה נתקע בי רוכב אופנוע אחר שהיה בעקיפה של כמה מכוניות על מהירות גבוהה לפני צומת והיה חוזר מעקיפה על פס לבן. הוא ניכנס בי בצד". דיון והכרעה לאחר ששמעתי ובחנתי את המסמכים שהוגשו אני קובעת שהתאונה אירעה כפי שטען הנתבע במסלול הנגדי לנתיבי נסיעת התובע או לפחות בעת ששב מעקיפה מהמסלול הנגדי.

...

בהודעה על תאונת דרכים מתאריך 18/11/19 תאר הנתבע: "אני רציתי לעשות פרסה ברחוב דיזינגוף לפני הרמזור בדיזינגוף בן גוריון. כשבאתי לעשות פרסה נתקע בי רוכב אופנוע אחר שהיה בעקיפה של כמה מכוניות על מהירות גבוהה לפני צומת והיה חוזר מעקיפה על פס לבן. הוא נכנס בי בצד". דיון והכרעה לאחר ששמעתי ובחנתי את המסמכים שהוגשו אני קובעת שהתאונה ארעה כפי שטען הנתבע במסלול הנגדי לנתיבי נסיעת התובע או לפחות בעת ששב מעקיפה מהמסלול הנגדי.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע סך של 9,815 ₪.

פרשת התביעה מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים: עד תביעה מספר 1 – רס"מ כפיר ניסים, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגש תרשים הצומת, שסומן ת/1, עד תביעה מספר 2 – רס"ל תום תנעמי, מטעמו הוגש דו"ח פעולה, שסומן ת/2, עד תביעה מספר 3 - רוכב האופנוע המעורב, חנניה כהן, עדת תביעה מספר 4 – סיאל טובול וכן, הוגשו בהסכמה המסמכים הבאים: ת/3-ת/4 – תעודות רפואיות , ת/5 – הודעת נאשם.

הנאשם מסר כי הבחין לראשונה באופנוע, ממרחק של 40 מטרים וטען, כי אם היה הרוכב נוסע במהירות "נורמלית", הרי שהיה מצליח לעצור או לעקוף את רכבו.

בחקירתו הנגדית, נישאל הנאשם אם, כפי שמסר בהודעתו במישטרה, עצר את רכבו רק פעם אחת, לפני שניכנס לצומת והשיב, כי אינו זוכר אם עצר פעם אחת או פעמיים.

לא שוכנעתי כי הנאשם נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים טרם כניסתו לצומת, שכן, עדותו של ע"ת 1, לפיה, אם היה הנאשם עוצר רכבו בקוו כלי הרכב החונים, בדגש על המונית שעמדה בסמוך לצומת, היה לו שדה ראיה לשמאל, ל-50 מטרים לפחות, לא נסתרה על ידי ההגנה וכעולה מעדות הנאשם עצמו, הוא לא עצר רכבו בנקודה זו, אלא עצר אותו בקוו התמרור ומשם, היתקדם בנסיעה לתוך הצומת, תוך כדי סטייה שמאלה וחסם את נתיב נסיעתו של המעורב, נתיב יחיד במסלול הנסיעה לכיוון צפון.

יתרה מזו, אף אם, למרות הסתירות בגירסת הנאשם, אקבל את גירסתו המאוחרת, כפי שנשמעה בבית המשפט, לפיה עצר גם בקוו כלי הרכב החונים, בטרם כניסתו לצומת, לא יהיה בה כדי לאיין את אחריותו לתאונה, שכן, ההגנה לא השכילה להראות, כיצד זה לא הבחין הנאשם ברכב המעורב, על אף ששדה הראיה מנקודה זו, היה 50 מטרים, כפי שקבע בוחן המישטרה.

...

מחדל החקירה נבחן הן כשהוא לעצמו והן על רקע בחינת מכלול הראיות ע"פ 2511/92 חטיב נ' מדינת ישראל וכן, בע"פ 5386/05 אלחורטי נגד מדינת ישראל, שם נאמר: "נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין". במקרה שבפני, בשים לב לכך שאותה עדה, נסעה מאחורי רכב הנאשם ולכל היותר, יכולה הייתה לתמוך בגרסתו לגבי עצירה גם בקו כלי הרכב החונים, הרי כמפורט לעיל, גם אם הייתה נשמעת עדות זו בפני והייתה מתקבלת, לא היה בה כדי לפטור את הנאשם מאחריות לתאונה ולכן, אני קובעת כי, אין מדובר במחדל חקירה המחייב זיכוי הנאשם נוכח מכלול הראיות והנסיבות שהובאו בפני.

באשר לטענת ההגנה, כנגד אי עריכת חישובים לצורך קביעת האחריות לתאונה, הרי שבת"ד 517-09-16 מדינת ישראל נגד יעקב, קבעתי כדלקמן: "אכן, טוב היה, לו בכל תיק תאונת דרכים, היה נערך שחזור מדוקדק של התאונה, על פי הממצאים שנאספו בזירה, אך אני סבורה, כי ישנם מקרים, בהם ניתן להוכיח רשלנות של נהג, מבלי להידרש לשחזור וראה לעניין זה, עפ"ת 29663-12-16 פרץ נגד מדינת ישראל, בו נקבע:

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כדי לתמוך באחריותו של נהג הנתבעות לתאונה, צירפו התובעות חוות דעת של חוקר ומשחזר תאונות דרכים מטעמן, מר אלעד רונן מיום 23.03.2020 (חוות דעת עם תמונות צבעוניות גם הוגשה וסומנה ת/1).

מנגד, מחומר הראיות עולה כי רכב התובעות היה עדיין בנתיב שמאלי לפחות בחלקו (בעקבות עקיפת הבור ורכב שחנה מימין שלא איפשר לעקוף הבור מימין), טרם החל לפנות ימנה לכניסה למפעל.

גם המומחה מטעם התובעות, חוקר התאונות, אישר כי נהג התובעות החל לפנות שמאלה בעודו מצוי ולו באופן חלקי בנתיב השמאלי: "הפניה ימינה התחילה לפני הצומת עצמה בסטיה לנתיב והמשך פניה ימינה. הוא התחיל מהשמאל, רואים את זה בסירטון באופן ברור." עמ' 4 ש' 30 – 31 לפרוט' מיום 30.11.21) נהג התובעות גם כן אישר כי: "התחלתי לפנות ימינה כשכבר הייתי באמצע העקיפה של הבור" (עמ' 4 ש' 5 לפרוט' מיום 30.11.21).

אמנם נראה כאמור כי נהג התובעות החל לעבור למסלול הנגדי ולו באופן חלקי בשל הבור בכביש, אך כל עוד לא פינה לגמרי את נתיב הנסיעה היה על נהג הנתבעות לשמור מרחק ולא להתקרב לרכב התובעות עד שזה יצא לגמרי מנתיב הנסיעה.

...

בשים לב לבור שבכביש, הרי ששוכנעתי כי אכן התנהגות נהג התובעות בנסיבות המקרה, הייתה סבירה שעה שביקש לעקוף את הבור בכביש, כפי שגם הוכח שעושים רכבים אחרים והגם שרכב התובעות, אינו רכב פרטי רגיל (רכב התובעות הוא רכב "שברולט סילברדו" המוגדר כ"טנדר" או רכב משא).

לאור כל האמור, אין בידי לקבל את מסקנות המומחה מטעם התובעות לפיה מדובר במקרה של "תאונת חזית אחור קלאסית". זאת ועוד מהתמונות ומהסרטון ניתן לראות כי במקביל לשער הכניסה למפעל (שבצד ימין) קיימת גם פניה שמאלה ולכן הסברה של נהג הנתבעות, כי נהג התובעות מתכוון לפנות שמאלה אינה משוללת יסוד.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעות, לא מצאתי לסטות ממסקנות השמאי.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: 38,028 ₪ – 70% מסכום התביעה.