תאונת דרכים ברמזור ירוק בעקבות בלימה של רכב אחר

לפני תביעת שבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 11/8/2011 בזמן עצירה לפני מעבר חציה.

הנתבעת טוענת כי לאחר הפניה ימינה הבחינה בהולכת רגל שחוצה את הכביש למרות שבכיוון נסיעתם של התובעת והנתבעת אור ירוק לפיכך בלמה את רכב במרחק של כ- 7-5 מטר מרכב התובעת אולם רכב התובעת התחיל לחזור ברברס לאחור עד שפגעה ברכב הנתבעת.

ריטה העידה כי שמרה מרחק כ- 10 מטרים מרכב התובעת והיה רמזור ירוק וכן הייתה במהירות של 25 קמ"ש, אולם ריטה הבחינה בהולכת רגל שחוצה את הכביש ורכב התובעת עצר ולפתע התחילה לחזור ברברס ופגעה ברכבה של ריטה.

תקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות תעבורה שמירת מרחק"), תקנה 40 לתקנות התעבורה, ריווח בין רכב לרכב: (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. (ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מרווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב.

...

המסגרת המשפטית: על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים.

יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבוב על הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02);רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו,5.5.13)].

כאמור לעיל, שוכנעתי כי רכב הנתבעת לא שמר מרחק מן רכב התובעת ומכאן התאונה.

סוף דבר: לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,218 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 21/12/2011 ועד מועד התשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ ואגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר העדה כפי שנפסק בסך של 300.

הרמזור התחלף מירוק לאדום, והרכב שנסע לפני התובע ניכנס לנתיב הימני.

הכל כמפורט להלן: בכתב התביעה לא מצא לנכון התובע לציין כי הפגיעה בו מאחור באה לאחר שנסע בעקבותיו של רכב אחר, אשר בלם חרום, וכי נאלץ לסטות עם רכבו על מנת להמנע מפגיעה בו ואז ארעה הפגיעה בו מאחור.

והינה, ב"טופס תביעה מקרה ביטוח לרכב", אותו מילא 12 יום לאחר התאונה, מתאר התובע את התאונה כך: "נסעתי כאשר התחלף הרמזור ורכב לפני עצר בפתאומיות הסתתי את הפרונט לשמאל ועצרתי לאחר מכן רכב שהיה מאחורי ניכנס בי". הינה כי כן, תאור זה מתיישב עם עדותו של הנתבע ביחס לקרות התאונה, תאור לפיו התובע נאלץ להסיט את רכבו שמאלה בעקבות בלימת חרום של רכב לפניו, ובכך ניכנס לנתיב השמאלי תוך שהוא מפתיע את הנתבע.

שהרי אם שמר מרחק מספיק – מדוע נאלץ לסטות שמאלה כדי להמנע מהתנגשות באחוריו? לו היה התובע נוסע במהירות סבירה ושומר מרחק מהרכב שלפניו, לא היה נאלץ לסטות כדי להמנע מפגיעה בו. לאור כל האמור לעיל, הוכחה גם הוכחה אחריותו של התובע לתאונת הדרכים.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני מאמץ את גירסתו של הנתבע, אשר היתה מהימנה עלי ונתמכת בראיות, על פני גירסתו הבלתי מהימנה של התובע, הנסתרת בראיות.

שהרי אם שמר מרחק מספיק – מדוע נאלץ לסטות שמאלה כדי להימנע מהתנגשות באחוריו? לו היה התובע נוסע במהירות סבירה ושומר מרחק מהרכב שלפניו, לא היה נאלץ לסטות כדי להימנע מפגיעה בו. לאור כל האמור לעיל, הוכחה גם הוכחה אחריותו של התובע לתאונת הדרכים.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את מקבלת הודעה צד ג', שומרה חברה לביטוח בע"מ, לשלם לנתבע, יותם אנקרי, סך של 5,191 ₪, עד ליום 1.9.14.

תביעה כספית ע"ס של 62,688 ₪ שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים, בה היה מעורב רכב הנמצא בבעלותה.

לטעמי, לסתירה אחרונה זו חשיבות רבה לענייננו, הן בשל חשיבות העיתוי בו התחלף הרמזור מאדום לירוק והשלכתו על השאלה אם 'הספיק' הנהג להכנס ברכבו לצומת ברמזור ירוק והן בשל החשיבות להצגת גרסה אחידה בדבר השתלשלות האירועים לפני התאונה, כאשר עסקינן במחלוקת עובדתית 'נטו' ואין בדו"ח הבוחן או בתמונות הנזק כדי לתמוך בגירסתו של מי מהצדדים.

אחיו של הנהג העיד, בעדות ראשית, כך : "אני ואחי היינו בתחנת בזק, זה קרוב לכפר מכר. יצאנו ביחד מהתחנה, אבי לפנינו ברכב אחר ואני ואחי ביחד. לפני הצומת של מכר, הגענו לרמזור, יש שם פנייה שמאלה, היו לפנינו 2 מכוניות, אנו השלישית. פנינו שמאלה, הרמזור היה ירוק. בנתיים אבי עבר את הרמזור. הוא לא קשור לרכבים שהיו בצומת.

בעדותו סיפר האח כי רכבו של האב ניכנס לצומת לפניהם ברמזור ירוק, אם כי הבהיר כי אין קשר בין שני הרכבים שהיו לפניהם בצומת לבין הרכב של האב, אשר כבר הספיק לעבור (וגם כאן, גירסתו לא עלתה בקנה אחד עם גרסת הנהג בדיון והגרסה בכתב התביעה).

הנתבע העיד כי הוא בלם (מה שעולה בקנה אחד עם מימצאי בדיקת הבוחן במישטרה) אם כי לא הצליח למנוע את ההיתנגשות.

...

לאחר שעיינתי בכלל המסמכים בתיק, לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בתיק המשטרה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, בעיקר בשל אי אחידות בגרסאות שנמסרו מטעם התובעת.

סוף דבר – אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

לפניי תביעת שבוב על סך 31,622 ₪ שעניינה השבת תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטח בעטיה של תאונת דרכים שארעה בתאריך 12.3.19, סמוך לקבוץ רבדים.

הנהג ציין כי כאשר הגיע לצומת, הרמזור עדין היה במופע ירוק וניתן היה לנסוע, אלא שנהגת התובעת הססה, בלמה ולכן הוא בלם בעקבותיה אך פגע בה. בחקירתו הנגדית, הנתבע הכחיש שהוא לא שמר מרחק סביר מרכב התובעת.

כך או אחרת, הרי שעדות זו של הנתבע עומדת בסתירה לכתב ההגנה, שם נטען כי נהגת התובעת בלמה את רכבה בפתאומיות שעה שהרמזור עודנו ירוק מהבהב, קרי טענת "ההיסוס" לה טען הנתבע לא הופיעה בכתב ההגנה ונכבשה עד למועד הדיון.

אין בתשובתו אלא חזוק לחובה המוטלת לפתחו, קל וחומר מקום בו נוהג במשאית שמרחק בלימתה שונה מזה של רכב פרטי.

תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת, כי "לא ינהג אדם רכב לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. בתקנה (ב) נקבע כי: "בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב". יוער, כי תקנה 53 לתקנות הקובעת כי "לא יבלום נוהג ברכב את רכבו פיתאום, אלא לשם מניעת תאונה שאי-אפשר למנוע בדרך אחרת או אם הדבר הכרחי מטעמי בטיחות התנועה..." אינה פוטרת את נהג הרכב שנוסע מאחור מחובתו לשמור מרחק המאפשר בלימה בכל מצב מהרכב שלפניו בהתאם לתקנה 49 .

...

אין עורר, כי דבר הדואר הגיע לנקודת מסירה ואף הוצג חיווי של הנציג הרלוונטי שלפיו דבר הדואר "נמסר לנמען". נתונים אלו הוכחו באמצעות תעודות עובד ציבור שהגישה הנתבעת, הנתבע לא כפר בכך ואין בנסיבות העניין באי צרוף תוכן ההודעה כדי לשנות ממסקנה זו. לאור האמור, הרי שקמה חזקת מסירה ספציפית מכוח תקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה אשר חלה על מסירת הודעה לנמען באמצעי תיקון, קרי על ההתליה וכפי שנקבע בעניין מסארווה: "די שהמשיבה תוכיח כי ההודעה נשלחה אל כתובתה של הנהגת בדואר רשום כדי שנטל הראיה, כי ההודעה לא התקבלה אצלה, יעבור אל המערער" (שם בסעיף 16).

העולה מן המקובץ הוא כי דין התביעה להתקבל.

על כן, הנני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 31,622 ₪.

הנתבע ישלם את הוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך בסך 3,500 ₪.

לטענת הנתבעים 3-4, עת רכבם נסע בנתיב הנסיעה הימני מבין שניים וזאת כאשר מספר כלי רכב נוסעים אותה העת לפניו, או אז סטו האחרונים לפתע באופן חד, כאשר הופתעו מעמידת כלי הרכב המעורבים, קרי: רכב הנתבעים 1-2 ורכב התובעים, אשר עמדו במרכז נתיב הנסיעה בו נסע רכב הנתבעים 3-4, וזאת לאחר שהיו מעורבים בתאונת דרכים קודמת, בה פגע רכב הנתבעים 1-2 ברכב התובעים מאחור.

כל ניסיונותיו של נהג רכב הנתבעים 3-4 לבלום את רכבו עלו בתוהו ובשל כך פגע עם חלקו הקידמי בחלקו האחורי של רכב הנתבעים 1-2.

כך גם עולה מגירסת הנתבע 1 עצמו, כפי שנכתבה בסעיף 7 לכתב הגנה: "..הנתבע עצר עם המרצדס לפני רכב התובע ברמזור אדום בצומת, ולאחר שהחל לנסוע ברמזור ירוק ושוב עצר בעקבות פקק (עצירה פתאומית של רכב התובע) שהיה בכביש, משאית..שבבעלותה של הנתבעת 3, אשר הגיחה במהירות לצומת וניסתה לעבור באור ירוק, לא שמרה מרחק מרכב המרצדס והתנגשה בו מאחורה והדפה את המרצדס הנ"ל לעבר רכב התובע". בחקירתו, טען הנתבע 1 לראשונה כי רכב התובעים "לא היה עומד, נסע לאט... היה פקק" (עמ' 11, שו' 16-18 לפרו').

מעדותו אף עולה כי כלל לא ניסה לבלום משום שלא הספיק (עמ' 18, שו' 21 לפרו').

לא הוצגה בפני אסמכתא שיש בה כדי ללמדנו כי דבר דואר זה אכן נשלח ונימסר בעראבה, אלא דברי דואר אחרים-לא רלוואנטיים-מתאריכים 12.1.17, 15.12.16, 13.2.14.

...

לטענת הנתבעת 2, דין התביעה כנגדה להידחות מחמת אי כיסוי ביטוחי – שלילה של הנתבע 1.

טענת הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי נדחית, וזאת מן הנימוקים שלהלן: התאונה אירעה ביום 20.10.17.

לאור המפורט מעלה ולאחר שמיעת העדים ועיון בתיק, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה, כאשר הנתבעים 1-2 יפצו את התובעים בשיעור של 70% מסכום התביעה והנתבעים 3-4 בשיעור של 30% מסכום התביעה.

התביעה שכנגד – נדחית, ללא צו להוצאות.