תאונת דרכים ברכב מעביד הכרה על ידי ביטוח לאומי

התובע נסע ברכבו של המעביד ובשירות המעביד והתאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

הפצוי נזק לא ממוני בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לתובע, בשיעור 7.38% לגילו ושלושת ימי האישפוז, ובהיתחשב בסמכות המוקנית לבית המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, החלטתי כי בגין הנזק הלא ממוני על הנתבעים לפצות את התובע בסך 15,000 ש"ח הכולל הפרישי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.

...

התובע שב לעבודה מלאה וסדרה כעבור 10 ימים, אישר כי חזר הביתה רק בסופי שבוע, כך שכל טענה בעניין עזרה שהושיט בביתו דינה להידחות.

למסקנה זו ניתן להגיע בדרך של פסיקת פיצוי בסכום צנוע על דרך האומדן, ובדרך של פסיקת השווי הראוי למתן עזרה על-ידי קרובים שהרי "אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, לא פורסם, מיום 4.8.05).

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 58,480 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות המשפט.

התובעת, ילידת 7.9.1983 נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.3.2010, כנהגת ברכב.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) כתאונת עבודה.

אין מחלוקת אודות חבותה של הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה ואין מחלוקת כי אין בעניננו שאלה של שימוש ברכב מעביד.

...

מקובלת עלי טענת התובעת, כי טענת הנתבעת בענין זה הועלתה לראשונה בסיכומיה ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה.

לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 25,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאותיה (אגרת בית משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהפיצוי בצירוף מע"מ. ניתנה היום, י"ז אייר תש"פ, 11 מאי 2020, בהעדר הצדדים.

לפניי תביעה שהוגשה על ידי מעבידו של נפגע בתאונת דרכים, כנגד האחראית לנזקיו בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

שתי מחלוקות עיקריות מתעוררות בין הצדדים: האם התובענה היתיישנה? האם סילוק תביעת הנפגע - בטרם הגשת תביעה זו - מעמידה מחסום דיוני בפני תביעת המעבידה? טענות הצדדים ביום 13/2/2012 נפגע א.ר. ( להלן: הנפגע ) כהולך רגל בתאונת דרכים, עת פגע בו רכב ונמלט מהמקום.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה.

יתרה מכך, ההכרה בתאונה כתאונת עבודה רק מקטינה את הקף התביעה של המעביד המאושר שכן במקרה כזה דמי הפגיעה שמשלומים לידיו מהמוסד לביטוח לאומי מקוזזים מהמשכורת הנתבעת.

...

מטעמים אלו אני סבור כי דינה של הטענה להידחות.

התוצאה לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה יותר משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין טענת ההתיישנות להתקבל ואילו דין טענת ההשתק להידחות.

לכן אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין) מיום 9.1.2021, בגדריו התקבלה תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – החוק), שהגיש ד.י.א (להלן- המשיב) כנגד המערערים - מר ברטל, בעל רכב מזדה (להלן- המזדה) ושומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן- שומרה), מי שביטחה בביטוח חובה את המזדה, בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.1.2015, במהלך ניסיון להתניע את הרכב החלופי שהועמד לשימושו על ידי מקום עבודתו (להלן- הפורד) בעזרת רכב המזדה, כפי שיפורט בהמשך.

1.1 התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

9.2 עוד נטען על ידי המשיב כי היה ויקבע שעסקינן ב"תאונה מעורבת", יהא צורך להוסיף ולהכריע בשאלה אם רכב הפורד "רכב מעביד" הוא, שאלה אשר כלל לא הוכרעה על ידי בית משפט קמא, כשלעמדתו יש להשיב עליה בשלילה גמורה, זאת נוכח הראיות שהוצגו ומהן עולה כי מר משה גמרו, שלא היה מעסיקו (אלא חברת 'סיריוס אלקטרו בע"מ), היה בעליו של רכב הפורד ואף המבוטח על פי תעודת הביטוח שהוציאה הפניקס.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע, איפוא, לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בהליך זה בסך כולל של 40,000 ₪, מחצית למשיב ומחצית לפניקס.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבים ושכר טרחת עו"ד בהליך זה בסך כולל של 40,000 ₪ - מחצית למשיב ומחצית לפניקס.

התאונה הנדונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

הנתבעת הגישה מטעמה מוצגים, ביניהם, בין היתר: פירוט תגמולי מל"ל – נכות מעבודה [נספח א'], אישור מל"ל – תאונת עבודה ברכב מעביד [נספח ב'], דו"ח רציפות ביטוח [נספח ג'; וגם סומן בדיון כ-נ/6], שאלון שהופנה לתובע ותצהיר תשובות לשאלון [נספח ו'; וגם סומן בדיון כ-נ/7], תצהיר חוקרים על נספחיהם (שבתחילה הוצגו לעיונו של בית המשפט בלבד) [נספח ז'].

כאב וסבל אזכיר, כי על פי חוק הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.06.1981)].

...

לסיכום נקודה זו, השכר הממוצע החודשי שקיבל התובע לאחר מעבר מחברה א' לחברה ב', משום שנפתחה חקירה פלילית נגד הבעלים, איננו כ-80,000 ₪ (כפי שטוען התובע בכתב התביעה, ואף מפנה לתלוש השכר של ינואר 2013 על סך ברוטו של 76,399 ₪ - נספח י"ב לכתב התביעה), אלא - סך של 25,466 ₪ לחודש בלבד - עד אפריל 2013.

סכומים אלה בלוויית הצמדה וריבית ממועד התשלום מסתכמים לסך 79,369 ₪ [4,774 + 6,459 + 68,136]; יש לנכות סכום זה מסך הפיצויים לו זכאי התובע בגין תביעתו זו. לסיכום, מצאתי כי לאחר ניכויים זכאי התובע לפיצויים בגין נזק הגוף שנגרם לו בתאונה מושא תביעה זו – בסך של 146,631 ₪ [226,000 פחות 79,369].

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 146,631 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,303 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 704 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.