התאונה הנדונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
הנתבעת הגישה מטעמה מוצגים, ביניהם, בין היתר: פירוט תגמולי מל"ל – נכות מעבודה [נספח א'], אישור מל"ל – תאונת עבודה ברכב מעביד [נספח ב'], דו"ח רציפות ביטוח [נספח ג'; וגם סומן בדיון כ-נ/6], שאלון שהופנה לתובע ותצהיר תשובות לשאלון [נספח ו'; וגם סומן בדיון כ-נ/7], תצהיר חוקרים על נספחיהם (שבתחילה הוצגו לעיונו של בית המשפט בלבד) [נספח ז'].
כאב וסבל
אזכיר, כי על פי חוק הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.06.1981)].
...
לסיכום נקודה זו, השכר הממוצע החודשי שקיבל התובע לאחר מעבר מחברה א' לחברה ב', משום שנפתחה חקירה פלילית נגד הבעלים, איננו כ-80,000 ₪ (כפי שטוען התובע בכתב התביעה, ואף מפנה לתלוש השכר של ינואר 2013 על סך ברוטו של 76,399 ₪ - נספח י"ב לכתב התביעה), אלא - סך של 25,466 ₪ לחודש בלבד - עד אפריל 2013.
סכומים אלה בלוויית הצמדה וריבית ממועד התשלום מסתכמים לסך 79,369 ₪ [4,774 + 6,459 + 68,136]; יש לנכות סכום זה מסך הפיצויים לו זכאי התובע בגין תביעתו זו.
לסיכום, מצאתי כי לאחר ניכויים זכאי התובע לפיצויים בגין נזק הגוף שנגרם לו בתאונה מושא תביעה זו – בסך של 146,631 ₪ [226,000 פחות 79,369].
סוף דבר
אני פוסק כי:
התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 146,631 ₪.
עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,303 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 704 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.