תאונת דרכים בצומת: מחלוקת על עבירת רמזור

ההליך והצדדים לו אין מחלוקת על כך שביום 6.6.2016 אירעה תאונת דרכים בצומת גן שמואל (להלן התאונה).

לאור תיקון כתב-האישום עודכן סעיף האישום שייחס לקבהא היתנהגות הגורמת נזק וחבלה לגוף והועמד על היתנהגות הגורמת נזק; שאר העבירות שיוחסו לו נותרו ללא שינוי.

בהודעה זו תארה נהגת רכב שלף את התאונה באלו המילים: "לפני צומת גן שמואל רציתי לפנות שמאלה אני הייתי עדיין בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים לכיוון מזרח. הרמזור היה אדום אני עצרתי את הרכב שלי הייתי עם רגל על הברקס. פיתאום הרגשתי מכה חזקה ברכב מאחורה. והרכב שלי נהדף לקדימה ופגע ברכב עמד לפני והרכב כתוצאה מהמכה נהדף לאחור קצת" [שם, ש' 5-2].

...

(ח) הדברים האמורים לעיל מתיישבים עם המסקנה כי נהיגתו של קבהא הייתה רשלנית ופגיעתו ברכב שלף מאחור נעשתה בעוצמה רבה בשל כך שהוא כלל לא נתן דעתו לדרך ולכך שכלי-רכב רבים שנמצאו לפניו בעצירה מוחלטת המתינו למופע אור ירוק ברמזור.

במישור החבות, נדחית תביעת עאלימי נגד נתבעות 2-1 ובה מעת מתקבלת במלואה נגד נתבעים 4-3 שחיוביהם כלפי התובע עאלימי הם ביחד ולחוד.

אני קובעת את שכר עדותה של עדת הפניקס שלף בסך של 200 ₪ ואת שכר עדותה של עדת הפניקס קריידרמן בסך של 200 ₪, בערכי יום פסק-הדין.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה אחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור – עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה והתנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

המחלוקת צומצמה לשתיים : האם ניכנס רכבה של הנאשמת לצומת בנגוד לאור האדום ברמזור ותקינות מערכת הרמזורים.

הראיות ראיות התביעה השוטר - מהצרי אביחי (ע.ת 1), לא שופך אור של ממש על המחלוקת, ועיקר חקירתו בידי הסניגור התרכזה במחדלי חקירה וליקויים בפעילותו לשיטתו.

לשאלת החוקר האם התאונה קרתה כאשר הרמזור התחלף כבר לאדום, ענתה כי לא שמה לב לזה, הייתה ממוקדת בתאונת הדרכים, אבל לדבריה הרמזור היבהב בירוק, כשהיא הייתה כ200 מטר מהצומת, אז מניחה "שהוא התחלף לאדום". ת/11 שורות 14-17: ש: "האם התאונה קרתה כאשר הרמזור כבר התחלף לאדום?" ת: "אני לא שמתי לב לזה... אם הרמזור היבהב בירוק והייתי 200 מטר מהצומת אז בטוח שהוא התחלף לאדום" ראיות ההגנה הנאשמת טענה כי היא נסעה באור ירוק, ולא נכנסה לצומת באור אדום (עמוד 18 שורה 6).

...

בוחן המשטרה - ברק צורף (ע.ת 2) ציין כי המלצתו להעמיד לדין את הנאשמת מבוססת ל סמך הראיות בתיק וכאשר שנשאל מהן אותן הראיות שלפיהן הגיע למסקנה זו, ענה כי: "הייתה עדה ניטרלית שטענה שהרכב (הנאשמת) עבר באדום " (עמוד 8, שורה 15), ואילו בהמשך עדותו כשהתבקש לצטט מתוך חקירתה של העדה (עמוד 10 שורה 32), מצטט: "ראיתי הרמזור שהוא מהבהב לירוק, והרכב שהיה לפני היה לפני הצומת". בהמשך ציין כי הגיע למסקנה של מי מכלי הרכב עבר באדום וזאת על פי הסרטון (עמוד 8 שורה 26) וכן נחקר אודות תכנית הרמזורים שבצומת.

עמוד 21 שורה 7: ת: "...עברנו בירוק, היא נכנסה במהירות וזהו". דיון והכרעה כאמור, בסיום שמיעת ההוכחות החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

מכיוון שבמקרה דנן, העדה הניטרלית איננה מהווה עדות ישירה אובייקטיבית כי רכב הנאשמת נכנס לצומת באור אדום, וכן לא התרשמתי כי הנאשמת איננה דוברת אמת, משכך, לאחר שמיעת, ראיית וקריאת העדויות כולן, אני סבור כי לא ניתן לקבוע בוודאות, במידה הדרושה במשפט פלילי כי רכבה של הנאשמת נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלות של ממש, בגין אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירות על תקנות 22(א) ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2), כל זאת בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

עד תביעה 2, הגיע לזירת התאונה, בשעה 07:40, ביצע עבודת בוחנות וערך סקיצה ובהמשך, ערך את המסמכים שהוגשו מטעמו, לרבות תכנית הרמזורים, ממנה עולה, כי אין ירוק משותף לנאשם ולעדי התביעה וכן, כעולה מעדותו בבית המשפט, כאשר במעבר החצייה שבצומת, לגביו טען הנאשם כי שם אירעה התאונה וכי חצה אותו באור ירוק, הרי שבזמן שיש אור ירוק במעבר החצייה שבנידון, דולק אור אדום בכיוון נסיעתם של המעורב ועד הראיה ומשהעיד עד הראיה כי בכיוון נסיעתם דלק אור ירוק, עת החלו בנסיעה לתוך הצומת, לא ייתכן כי הנאשם חצה את מעבר החצייה באור ירוק.

אציין, כי הבוחן, עד תביעה 2, לא נחקר כלל בסוגיה זו, על ידי ב"כ הנאשם וטעמיה עימה, אך כבר נקבע בפסיקה, באשר להמנעות מחקירה נגדית של עד, למשל, בע"פ 71609/03 צברי נ' מדינת ישראל , על ידי כבוד הש' ברלינר: "ככלל, יש לעמת עד עם הנקודות הבעייתיות בעדותו .לכך נועדה החקירה הנגדית שהוכרה מאז ומעולם כספינת הדגל של השיטה האדברסרית. מטעם זה - אי הצגת שאלה במרבית המקרים, כמוה כהסכמה לדברי העד בנושא זה או אחר, או רצון מכוון שלא לאפשר לעד לתת הסבר מניח את הדעת לשאלה. היתמודדות העד עם השאלה, הסבריו, אופן מתן העדות - הם המכשיר היחיד המצוי בפני בית המשפט בהכריעו בסוגיה הספציפית שבמחלוקת .משנשלל מבית משפט מכשיר זה - אין לצפות כי יסיק מסקנות לחובת העד ומהימנות גירסתו". בספריו- "על הראיות", חלק רביעי עמוד 1949 ו"על סדר הדין בפלילים", חלק שני כרך ב', עמוד 1574 כתב כבוד הש' קדמי: "כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא – בהיעדר הסבר סביר אחר – כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא: ואפילו מוסברת אי ההתייחסות – יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא הייתה לעד היזדמנות ל"הגן" על עמדתו.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

אכן, העד שבנדון, שגה תחילה בעדותו, באשר למסלול הנסיעה של הנאשם, אך לאחר ששב ועיין בהודעתו במשטרה, שניתנה בסמוך לאירוע, תיקן עצמו בהתאם לאמור בכתב האישום ובנסיבות אלה, אני סבורה כי לא נפל כל דופי בגרסתו.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה ברשלנות – עבירה על סעיף 62 (2) ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, גרימת נזק – עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה ואי מתן זכות קדימה – רמזור אדום – עבירה על תקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה.

מטעם ההגנה העידה הנאשמת וכן הוגשו הודעת מלכא על תאונת דרכים שהוגשה לחב' הביטוח איילון וכן שרטוט שערכה הנאשמת והמשקף לדידה את מקום התאונה ומקום עצירת הרכבים לאחריה.

ייאמר מיד, כי אין מחלוקת לעניין אירוע התאונה בצומת, וכמו כן הוכח בפניי כי לא הייתה תקלה בתכנית הרמזורים, למעט מנורה שרופה ברמזור של כיוון הנסיעה ישר, "לכיוון בית הקברות" ואשר אין לה כל רלוואנטיות לתאונה, ואין בה כדי להשפיע על יתר חלקי המערכת, כפי שעלה מעדותה המקצועית, האמינה והמהימנה של גב' גלעד.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו על ידי הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשמת בכל הוראות החיקוק אשר יוחסו לה בכתב האישום.

על סמך עדותם בפניי, אני קובעת כי האור בכיוון נסיעתה של הנאשמת היה אדום.

למעלה מן הצורך אציין, כי בניגוד לטענת הסניגור, בסיכומיו בעל פה, לא שוכנעתי כי נפלו מחדלי חקירה בעבודת המשטרה בתיק, שכן אין באי הגעת בוחן לשטח (שעה שלא דווח תחילה על נפגעי גוף) וכאשר הוברר כי לא הייתה תקלה במערכת הרמזורים, כדי להצביע על חקירה לקויה.

בנסיבות אלה, אני מרשיעה את הנאשמת בכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים ונזק, בגין אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירות על תקנות 22(א) ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באחריותו לגרם תאונת הדרכים וטען, כי כאשר ניכנס לצומת, לא דלק אור אדום ברמזור.

במילים אחרות, בית המשפט יכול להכריע את דבר אשמו של נאשם על סמך הראיות שבפניו, גם אם בפוטנציאה קיימות ראיות נוספות שיכולות לסייע בהוכחת השאלה השנויה במחלוקת"; ע"פ(תל אביב- יפו) 71058/00 סקה אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם 17.1.01); ע"פ(תל-אביב- יפו) 462/98 מי צור שלמה נ' Reebok International Ltd.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר.

כפועל יוצא מכך, אי נקיטה בפעולה מסוימת (כגון בדיקת צמיגים), אפילו תוגדר כמחדל חקירתי- לא בהכרח תביא למסקנה כי שגה בית משפט קמא כאשר השתית את ממצאיו על הראיות הקיימות".

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.