תאונת דרכים בצומת: מחלוקת על אי ציות לרמזור אדום

מחלוקת בין שני הנהגים, כאשר כל צד טוען כי הוא זה שעבר את הצומת ברמזור ירוק מכיוון נסיעתו.

בוחן התנועה קובע בפרק "דיון בממצאים וסיכום": "4.1 מדובר בתאונת דרכים בצומת מרומזר בשל אי ציות לרמזור אדום.

...

סוף דבר: לאור המפורט לעיל, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 7,421 ₪.

איני מקבל את תביעתה של התובעת ברכיב הנזק של ימי עמידה כאשר רכיב נזק זה לא הוכח בפני.

כמו כן, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 749 ₪ אגרת בימ"ש, סך של 400 ₪ הוצאות העד וסך של 1,800 ₪ שכר טרחת עו"ד. בתביעה שכנגד, ישלמו הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לתובעת שכנגד סך של 23,937 ₪.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה אחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור – עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה והתנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

המחלוקת צומצמה לשתיים : האם ניכנס רכבה של הנאשמת לצומת בנגוד לאור האדום ברמזור ותקינות מערכת הרמזורים.

הראיות ראיות התביעה השוטר - מהצרי אביחי (ע.ת 1), לא שופך אור של ממש על המחלוקת, ועיקר חקירתו בידי הסניגור התרכזה במחדלי חקירה וליקויים בפעילותו לשיטתו.

לשאלת החוקר האם התאונה קרתה כאשר הרמזור התחלף כבר לאדום, ענתה כי לא שמה לב לזה, הייתה ממוקדת בתאונת הדרכים, אבל לדבריה הרמזור היבהב בירוק, כשהיא הייתה כ200 מטר מהצומת, אז מניחה "שהוא התחלף לאדום". ת/11 שורות 14-17: ש: "האם התאונה קרתה כאשר הרמזור כבר התחלף לאדום?" ת: "אני לא שמתי לב לזה... אם הרמזור היבהב בירוק והייתי 200 מטר מהצומת אז בטוח שהוא התחלף לאדום" ראיות ההגנה הנאשמת טענה כי היא נסעה באור ירוק, ולא נכנסה לצומת באור אדום (עמוד 18 שורה 6).

...

בוחן המשטרה - ברק צורף (ע.ת 2) ציין כי המלצתו להעמיד לדין את הנאשמת מבוססת ל סמך הראיות בתיק וכאשר שנשאל מהן אותן הראיות שלפיהן הגיע למסקנה זו, ענה כי: "הייתה עדה ניטרלית שטענה שהרכב (הנאשמת) עבר באדום " (עמוד 8, שורה 15), ואילו בהמשך עדותו כשהתבקש לצטט מתוך חקירתה של העדה (עמוד 10 שורה 32), מצטט: "ראיתי הרמזור שהוא מהבהב לירוק, והרכב שהיה לפני היה לפני הצומת". בהמשך ציין כי הגיע למסקנה של מי מכלי הרכב עבר באדום וזאת על פי הסרטון (עמוד 8 שורה 26) וכן נחקר אודות תכנית הרמזורים שבצומת.

עמוד 21 שורה 7: ת: "...עברנו בירוק, היא נכנסה במהירות וזהו". דיון והכרעה כאמור, בסיום שמיעת ההוכחות החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

מכיוון שבמקרה דנן, העדה הניטרלית איננה מהווה עדות ישירה אובייקטיבית כי רכב הנאשמת נכנס לצומת באור אדום, וכן לא התרשמתי כי הנאשמת איננה דוברת אמת, משכך, לאחר שמיעת, ראיית וקריאת העדויות כולן, אני סבור כי לא ניתן לקבוע בוודאות, במידה הדרושה במשפט פלילי כי רכבה של הנאשמת נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור.

  הצוו ניתן בהקשר לחשד לגרם תאונת דרכים, בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור ושכרות, אך בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשיכרות בלבד, לאחר שבגופו נימצאו 265 מקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף, בבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף" וזאת, בהיותו נהג השייך לאוכלוסייה מיוחדת, לגביה נקבע סף אכיפה של 50 מקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

מעיון בתיק המישטרה עולה כי, ביום 12.5.18, בשעה 04:00 לערך, נהג המשיב ברכב, בתל אביב, ברחוב קבוץ גלויות, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת הולץ, היה מעורב בתאונת דרכים, עם רכב נוסף שנסע מולו.

 בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו: "לפיכך, ובהיעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעיניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הנו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר בארוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)". בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שיכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד ממושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".  המשיב נוהג משנת 2014 בלבד, ללא הרשעות קודמות.

...

באשר לטענות ב"כ המשיב, בנוגע למדיניות הגשת בקשות לפסילה עד תום ההליכים, לא מצאתי בה ממש ואני דוחה את טענות הסנגורית בדבר "גחמותיה של המבקשת". סף האכיפה לגבי "אוכלוסיות מיוחדות", 50 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף, כאמור בסעיף 64ב(א)(3א) לפקודת התעבורה, נקבע עוד בשנת 2010, אך עד לאחרונה, לא היה באפשרות משטרת ישראל, לאכוף אותו באמצעות המכשור הקיים ורק לאחר שהחלה בשימוש במכשיר מעודכן, החלה גם האכיפה, כאמור לעיל ומכאן, כי אין כל בסיס לטענות הסנגורית.

באשר לנסיבות המקרה, הרי שביחס לעבירה של נהיגה בשכרות נאמר – בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".  בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל: תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

  מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

טענות המשיבה ב"כ המשיבה טענה כי בתיק המישטרה עולה קיומן של ראיות לכאורה באמצעות עדות עד ניטראלי לכך שהמבקש נהג בחוסר זהירות וניכנס לצומת תוך אי ציות לרמזור אדום וגרם לתאונת דרכים ובכך נזק לרכוש ולאדם.

אין מחלוקת להתרחשות התאונה במקום ובזמן.

...

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות.

יסודה של התביעה שבפני באירוע תאונת דרכים מיום 19.3.04 בצומת הרחובות סוקולוב הנשיאים בחולון, כאשר מונית סקודה הנהוגה בידי התובע שנסעה ברחוב הנשיאים נכנסה לצומת משמאל לנתבע בחסות האור הירוק שדלק ברמזור כיוון נסיעתה, בנסיעה שוטפת, ונפגעה על ידי הנתבע אשר נהג בפרטית פיג'ו ברחוב הנשיאים, ומימין למונית ונכנס לצומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתו.

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין אחריותו לתאונה בת.פ 11679/04 בבית משפט לתעבורה בתל אביב, ולאחר שמיעת הראיות הורשע הנתבע בגין אי ציות לאור האדום ברמזור, כאשר בהכרעת הדין קובע כב' השופט גרטי בסעיף 4 פסקה ד': ”התרשמתי מהנתבע לפני כי בהתקרבו לצומת הבחין באורות המונית משמאלו, אולם העריכם במרחק רב, ולנוכח השעה וחוסר התקרבות רכבים אחרים אל הצומת, החליט לנצל היותו קרוב לצומת ולחלוף הצומת, תוך התעלמות מהסכנה הטמונה בכניסה באור אדום, וזאת מתוך הנחה מוטעית לגבי מרחק המונית מהצומת, וכי יספיק לעבור הצומת בטרם כניסת המונית לצומת.

” דברים אלה מצביעים אמנם על רשלנותו של הנתבע, ואין חולקין על כך, דא עקא שטוען ב"כ הנתבע לרשלנותו התורמת של התובע, העולה מדברים אחרים שנאמרו באותה הכרעת דין ומהם ניתן ללמוד כי: ”נהג המונית אשר בח.ר הדגיש כי אסף את עת/2 וניכנס לצומת במופע ירוק כיוון נסיעתו, תוך נסיעה שוטפת כאשר הוא מבחין גם ברכב הנאשם מתקרב לצומת מימינו, הבחין שאינו עוצר לפני הכניסה לצומת, לקח ההגה שמאלה ולמרות זאת רכב הנאשם פגע במונית” (עמ' 1 להכרעת הדין סעיף 2) ובסוף דבריו אומר כב' השופט גרטי בעמ' 4 סעיף 4(ה): ”שני המעורבים הבחינו זה בזה מתקרב לצומת והיה על כ"א משניהם לנהוג במידת זהירות ראויה, כבר נפסק לא אחת כי מופע ירוק ברמזור כיוון נסיעתו של נהג מן היישוב, אינו פותר אותו מהחובה לברר קיומו של נהג רשלן המחליט להיכנס לצומת באור אדום, ואם יש סיכון כזה עליו לנהוג בהתאם.

...

” דברים אלה מצביעים אמנם על רשלנותו של הנתבע, ואין חולקין על כך, דא עקא שטוען ב"כ הנתבע לרשלנותו התורמת של התובע, העולה מדברים אחרים שנאמרו באותה הכרעת דין ומהם ניתן ללמוד כי: ”נהג המונית אשר בח.ר הדגיש כי אסף את עת/2 ונכנס לצומת במופע ירוק כיוון נסיעתו, תוך נסיעה שוטפת כאשר הוא מבחין גם ברכב הנאשם מתקרב לצומת מימינו, הבחין שאינו עוצר לפני הכניסה לצומת, לקח ההגה שמאלה ולמרות זאת רכב הנאשם פגע במונית” (עמ' 1 להכרעת הדין סעיף 2) ובסוף דבריו אומר כב' השופט גרטי בעמ' 4 סעיף 4(ה): ”שני המעורבים הבחינו זה בזה מתקרב לצומת והיה על כ"א משניהם לנהוג במידת זהירות ראויה, כבר נפסק לא אחת כי מופע ירוק ברמזור כיוון נסיעתו של נהג מן היישוב, אינו פותר אותו מהחובה לברר קיומו של נהג רשלן המחליט להכנס לצומת באור אדום, ואם יש סיכון כזה עליו לנהוג בהתאם.

אכן כפי שקובע כב' השופט גרטי, הבחינו הנהגים זה בזה, אולם כי לאבחן את המקום ממנו הבחינו האחד השני, בעוד שהתובע המצוי כבר בכניסה לצומת, מבחין ברכב הנתבע מתקרב במהירות ואינו עוצר, וגרסתו זו, כמו מהירות נסיעתו של התובע – לא הופרכו – הבחין הנתבע בהיותו רחוק מהצומת ברכב התובע, ושם נפשו בכפו בהחליטו להיכנס לצומת בניגוד לאור האדום, מהירות נסיעתו של התובע היתה סבירה בנסיבות, ולפיכך ובשים לב לכל האמור לעיל, לא מצאתי לקבוע כי יש באחריותו התורמת, משלא הבחין ברכב הנתבע קודם לכניסתו לצומת, משום רשלנות יוצרת אחריות – קרי – רשלנות גורמת, ולפיכך גם אם תמצא לאמר כי יש להפחית 10% מסכום הפיצוי לו זכאי התובע, עדיין אין הדברים בשנים את רמת האחריות של המזיק, אלא כאמור רק את שיעור הפיצויים שישולמו (ע"א 57/56, מורדקוביץ נ' מנחם, פד"י יא' 602, 605).

התוצאה הינה כי אני קובעת שיש לקבל את התביעה העיקרית, כאשר מסכום הפיצוי יש לנכות 10%, כמפורט לעיל, ואילו דינה של התביעה שכנגד – להדחות.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.