תאונת דרכים בצומת לא מרומזר

מדובר בתאונת דרכים בצומת מרומזר, שהרמזורים בו לא עבדו.

כיוון שהרכב ניכנס כבר לצומת, אחרי רכב קודם שניכנס והוא במצב עצירה, הרי שיש להניח, כי בשלב שבו התרחשה התאונה, לא אמור היה רכב להפריע לרכבים הבאים מכיווני הנסיעה השונים, שכן היה עליהם להבחין בו ואם אמנם הוא במצב בו הוא מפריע, הרי שאותם רכבים הם אלה שנכנסים לצומת שאינו פנוי.

...

אחר ששמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת ולכן יש מקום לקבל את התביעה.

סוף, דבר, אני מקבלת את התביעה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 24,967 ₪, בצירוף הפרשי ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ואילך.

בע"פ 10332/03 חיים בלייכר נ' מדינת ישראל , נח (3) 954 (2004) קבע בית משפט עליון: "מתן זכות קדימה על ידי המערער פירושה, בנסיבות העניין, הוא מתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות, בהיתחשב במרחק שלו מהצומת ובהיתחשב במהירות נסיעתו, תהיה אשר תהיה המהירות. לשם קיום הזכות, על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחרי הרכב בעל זכות הקדימה, על מנת להבטיח שהוא אמנם אינו מסכנו בכניסתו לצומת ובכך לא עמד המערער בעיניינו". בע"פ ת"א-יפו 3845/98, "גלית דבוש נ' מדינת ישראל": "החובה להסתכל מוטלת על המערערת כל הזמן שהותה בצומת כך שהייתה צריכה להבחין באופנוע מתקרב לצומת. חובה זו הנה חובה אבסולוטית". לאחר ששמעתי את עדי התביעה, את הנאשם ואת המומחה מטעם ההגנה , שקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בפניי, עיינתי במסמכים ובחנתי לעומק את הראיות שהוגשו, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואנמק: אין מחלוקת בנהיגה, בזמן, במקום, בכיוון נסיעת הנאשם, בפניה שמאלה, במעורבות בתאונה ובתוצאותיה (ע' 43 ש' 21-23), שמדובר בצומת לא מרומזר בכניסה לבסיס צבאי שבו מותרת פניה שמאלה, כך שעל הפונה שמאלה מוטלת החובה לתת זכות קדימה לרכב הבא ממול.

הבוחן אישר כי התאונה הייתה ביום 21.2.18 שעה 16:20 ובדיקת שדה ראיה הייתה ביום 13.6.18 שעה 15:00 (ע' 31, ש' 25-29) ולא בוצעו התאמות נוספות עם האופנוע בשדה הראיה כגון מנתיב ימני, מנתיב שמאלי , עם אור, בלי אור בהתאם לספר שיחזור תאונות דרכים מסר הבוחן: "במרחק של 427 מר זה כימעט חצי ק"מ וזה לא משמעותי באיזה מקום, באיזה נתיב, עם אור , בלי אור, הטימקס עצמו הדגם שלו שמנורה דולקת אי אפשר לכבות אותה"(עמ' 32 ש' 19-22) והסביר כי ספר הדרכה לא מחייב, רק ממליץ ומנחה ובמקרה זה לא עשה את הניסוי עם אור כבוי כי הנהג בחקירתו אמר שבטימקס אי אפשר לכבות את האור ורואים בתמונות כי היה מעונן והשמש לא פקטור שמעונן, אין סינוור, יש תאורה ויש אור ועשה את הניסוי בזמן אור (ע' 32 ש' 26-32).

...

הנני מקבלת את קביעתו המקצועית של הבוחן המבוססת על עריכת סקיצה, דו"ח פעולה, דו"ח תפיסת טכוגרף, לוח תצלומים, ניסוי שדה ראיה, תרשים, דו"ח בוחן, פיענוח נתוני תקשורת ,דיסק תמונות, גרסתו של הנהג המעורב, חוות דעתו של המומחה ועדותו של הנאשם בחלק הרלוונטי.

הבוחן בהגינותו הסביר את תהליך קבלת החלטתו כיצד התחיל לחקור את התאונה וכאשר הנתונים לפי הנחתו הראשונית לא הסתדרו, לא היסס להודות בטעותו ,המשיך לחקור והגיע למסקנה כי התאונה קרתה באופן שונה ממה שסבר.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי לקבל גרסתה של התביעה וקובעת כי הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום על כן הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נהג רכב הנתבעים, הודה בעובדות כתב האישום והורשע, על פי הודאתו, בגרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה, נהיגה בחוסר זהירות, גרימת חבלה של ממש ואי ציות לתמרור 301 (להלן: "פסק הדין המרשיע").

אבהיר טעמיי; התאונה אירעה בצומת לא מרומזר, כשלרכב התובעת זכות קדימה בכיוון נסיעתו בעוד שלרכב הנתבעים, אשר הוסע מימין לנתיב נסיעת רכב התובעת, תמרור "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה" (תמרור 301) בכיוון נסיעתו.

...

מוקדי הנזק בכלי הרכב; חזית צד ימין ברכב התובעת (מוקד הנזק בצד שמאל ברכב התובעת הוא תוצאת הדיפה ולא קשור לנקודת האימפקט עם רכב הנתבעים) ודופן שמאל קדמית ברכב הנתבעים, תומכים, אף הם, במסקנה כי רכב הנתבעים החל בחציית הצומת לפני רכב התובעת וכי רכב התובעת חצה צומת לא פנוי.

במכלול נסיבות אלה, שוכנעתי כי רכב התובעת חצה צומת לא פנוי ותרם ברשלנותו להתרחשות התאונה עם רכב הנתבעת.

בהתאם למסקנה אליה הגעתי, נהגת רכב התובעת נכנסה לצומת לא פנוי, בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה.

לפניי תביעה (על סך 18,291 ₪) ותביעה שכנגד (על סך 13,147 ₪) בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונת דרכים מיום 15.9.2020.

באשר לאחריות הנתבע יחד עם זאת, לנתבע אחריות לקרות התאונה אותה אני מעמידה בשיעור של 40%, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, כידוע, " אותה מידה, אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חפשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב.

...

שנית, שוכנעתי כי נהג התובעת נסע במהירות שלא תאמה את תוואי הדרך.

מכל אלה, באתי לידי מסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של שני הנהגים בחלוקה של 60% לנהג התובעת ו-40% לנתבע.

לאור האמור, אני קובעת כדלקמן: בתביעה העיקרית: אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,316 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

רקע עובדתי בתמצית מן הראיות שהוגשו לתיק עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 24.09.21 סמוך לשעה 13:00 לערך התרחשה תאונת דרכים בצומת לא מרומזרת ( צומת T) בצומת שבין כביש היציאה הראשית מהישוב ערוער לכביש 25( להלן: "צומת התאונה" ראה נ/1 ).

...

כמו כן אני קובעת כי התובע נהג במהירות גבוהה מהמותרת בכביש , מהירות של 106 קמ"ש וכי אותת לפנות ימינה לישוב אולם בסופו של יום, המשיך בנסיעתו ישר, הבחין באמבולנס 80 מטר לפני הצומת, אולם לא הצליח לבלום וסטה עם ההגה שמאלה והתנגש חזיתית באמבולנס, בעת שהאחרון כבר היה בנתבי הנגדי לכיוון באר שבע.

אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה נופלת במלואה על התובע.

סיכום: נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה האזרחית של אבו עייש נגד הנתבעים שם להידחות, דין תיק התאד"מ להתקבל ואני מחייבת את אבו עייש לשלם למד"א סך כולל של 58,792 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.