תאונת דרכים בצומת בין רכב פרטי למשאית

רקע כללי ומיהות הצדדים: ביום תביעה 26.11.07 התרחשה תאונת דרכים בצומת מגידו בין רכב פרטי מסוג דייהו אותו ביטחה בביטוח מקיף הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") לבין משאית אותה ביטחה התובעת בביטוחי צד ג' אליה נרתם נגרר אותו ביטחה הנתבעת.

...

מכאן ולסיכום נקודה זו עד כה- הוכח כי עילת התביעה כנגד הנתבעת נולדה מרגע התרחשות התאונה לה הייתה שותפה גם התובעת.

בהקשר יוער כי גם לא מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה לפיה הגשת בקשה למתן הודעה לצד ג' לא הייתה מועילה טרם התגבשות החיוב שכן כפי שהראיתי התגבשות החיוב העתידי אינה מעלה או מורידה לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות כלפי הנתבעת שכן מה שרלוונטי הינו מועד קרות התאונה ולא מעבר לו כך שבהחלט סביר כי לו הייתה הנתבעת מצטרפת בתור צד ג' לתביעה הקודמת, לא היה צורך בהגשת תביעה זו ושאלת החלת תקופת ההתיישנות לא הייתה באה לעולם.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובע כי יש להחיל את סעיף 6 לחוק ההתיישנות ומורה על כן על דחיית התביעה.

מבוא לפני תביעות מאוחדות, בגין תאונת דרכים שהתרחשה בין רכב פרטי לבין משאית, שבעקבותיה נגרמו נזקים לשני הרכבים.

ביום 29.5.2017 בעת שהמשאית והרכב הפרטי היו בכיוון נסיעה, מאזור נמל אשדוד והמחסנים הסמוכים אליו, לכיוון הצומת המרומזר עם דרך תל-מור, בהתקרבם לצומת המרומזר, ושעה שכל אחד מהם חצה צומת נוסף, התרחשה תאונה בין שני כלי הרכב (ראו תרשים היתרחשות התאונה בסעיף 35 שלהלן).

...

לאור האמור לעיל, אינני מקבל את הגרסהה ולפיה נהג המשאית לא הבחין ברכב הפרטי היות והיה "שטח מת" בשדה הראייה שלו, ואף אינני מקבל את עדותו, כי התבונן לכל הצדדים טרם החל בנסיעתו (ראו בסעיף 15 לעיל).

לאור כל האמור לעיל, לגישתי יש לחלק את האחריות להתרחשות התאונה בחלקים שווים בין מר קריחלי למר שצ'יפק (נהג המשאית).

סוף דבר התביעה שהגישה חב' דבש גלים בתא"מ 12325-08-18 מתקבלת, וקריחלי ישלם לחב' דבש גלים סך של 7,639 ₪.

רס"ב גמליאל תיאר זאת במזכר ת/26: "בתאריך הנ"ל הגעתי לצומת אחיהוד, (כ)שהייתי רכוב על קטנוע משטרתי... הבחנתי במספר משאיות שהיו לפניי. לפתע הבחנתי בתאונת דרכים בצומת אחיהוד עם רכב פרטי. עצרתי מיד בצד הדרך, החניתי את הקטנוע, בזמן שניגשתי לכיוון הרכב הפרטי שניפגע בתאונה בתוך הצומת, הבחנתי בכל בחלקים שבורים ומפוזרים של הרכב בתוך הצומת... ומיד נגשתי לכיוון (ה)רכב המעורב בתאונה. מיד אנשים במקום אמרו לי שהייתה משאית שמעורבת בתאונה המשיכה בנסיעה ישירה לכיוון עכו. מיד נסעתי לכיוון עכו עם הקטנוע, כאשר בין צומת יאסיף לצומת מכר הבחנתי במשאית שמספרה... שעומדת בצד הדרך, כאשר מאחורי המשאית עמד רכב מסחרי שהיה נהוג בידי מיתנדב בשם גדעון חיים, העובד במחלקת בטחון במועצת משגב, המוכר לי היטב... עיכבתי את נהג המשאית הנ"ל... כאשר תשאלתי את הנהג מה קרה, (מסר) שהוא עזב את המקום, שהיה מעורב בתאונה הנ"ל. מסר כי פחד שירביצו לו כי היו הרבה ערבים במקום. שאלתי את הנהג היכן עמד. הנ"ל אמר לי בצד ימין בתוך הצומת, (ו)שרצה לפנות שמאלה לכיוון תל אביב, אך מיד חברו תיקן אותו ואמר לו שהם עמדו בצד שמאל של הדרך..." (ת/26.

...

סבורני, כי את חובותיו של הנאשם 2 יש לבחון רק החל מהרגע בו חזר הנאשם 1 למשאית.

סוף דבר: אני מורה על הרשעתו של הנאשם 1 בעבירה של "הפקרה אחרי פגיעה", לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה.

אני מורה על זיכויו של הנאשם 2 מהעבירה של "חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה", לפי סעיף 64א1 לפקודה.

בפניי תביעה קטנה שאותה הגישה התובעת נגד שני הנתבעים ביום 28/02/13, על סך 18,335 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב בו נהגה התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 02/01/12 בפניה מרחוב קבוץ גלויות לרחוב שלבים בתל אביב.

בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת- רכב פרטי מתוצרת שברולט (להלן: "הפרטית").

אין חולק לגבי מקום התאונה, בצומת שבין רחוב קבוץ גלויות לרחוב שלבים בתל אביב, בכיוון נסיעה ממזרח למערב כמו כן אין חולק כי לפני התאונה, שני הרכבים עמדו בכניסה לצומת, למופע אור אדום ברמזור, כאשר שניהם רצו לפנות שמאלה ושהתאונה התרחשה בעת הפניה שמאלה.

כמו כן בעדותה, סיפרה התובעת כי לא ראתה את המשאית לפני התאונה (דבר שאינו סביר), אך לאחר מכן בעדותה, אמרה שהמשאית הייתה מצד שמאל לפרטית וששני הרכבים החלו בפניה שמאלה.

...

משהנתבעים לא העלו טענה זו בכתב ההגנה ואף לא בדיון כששמעו את הדבר מפי התובעת ומשמצאתי כי דין התביעה להידחות לגופה, אינני רואה צורך להרחיב בדבר ולהכריע בעניין.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, כאשר בסכום זה לקחתי בחשבון גם את שכר העדות שעל הנתבעים לשלם לעד הניטרלי שהעיד מטעמם.

ביום 29.10.05 התרחשה תאונת דרכים סמוך לשעה 01:45 בכביש 90 (להלן: "הכביש") וזאת בין משאית, בה נהג המערער ופרטיה בכתב האישום (להלן: "המשאית"), לבין רכב פרטי מסוג טויוטה נהוג על ידי ערן אליהו (להלן: "הרכב" ו"נהג הרכב" בהתאמה).

הואיל והרכב היה בתחום שדה הראיה של נהג המשאית, לפני שזה האחרון החל פונה שמאלה ועל כך אין חולק, היה על המערער לאור המרחק של הרכב מהצומת, לעצור טרם הפניה שמאלה והכניסה לצומת לכל הפחות על מנת לבחון את כיוון נסיעתו של הרכב הנוסע בנתיב המיועד לאלה החוצים את הצומת מצפון לדרום ולברר האם הוא אכן ממשיך בנסיעתו דרומה או פונה ימינה, זאת הגם שהרכב אותת ימינה.

...

המסקנה כי ממצאי הזירה יכולים להתיישב גם עם גרסת המערער, אין בה להועיל למערער, זאת משעה שקבע בית משפט קמא מהנימוקים העצמאים שפורטו בהכרעתו, כי הוא דוחה גרסה זו. בנדון אפנה לעמודים 36-37 להכרעת הדין מבלי לחזור על הדברים.

לסיכום, כדין הכריע בית משפט קמא כי הוכחו בפניו מעל לכל ספק סביר, עובדות כתב האישום בנוגע לעבירות שעניינן, גרם מוות ברשלנות, גרימת נזק לאדם ולרכוש ופנייה שמאלה שלא בבטחה.

לסיכום אמליץ בפני חברי, לדחות את הערעור בכללותו.