תאונת דרכים בעת נסיעה לאחור ללא מתן זכות קדימה

· עפ"ת (מחוזי מרכז) 60577-12-17 **** פליס נ' מדינת ישראל (14/03/18) – המערער הורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול בצומת, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לרוכב אופנוע אשר נסע בכביש ממול.

ת"ד 252-08-10 מדינת ישראל נ' סלמאן (252-08-10) – נסיבות הארוע היו שונות – שם דובר בשוטר שנסע לאחור בעת ביצוע תפקידו כדי ללכוד עבריינים ופגע באחר.

...

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני-נמוך, חבלות גוף שנגרמו לנפגעת ברף הבינוני - כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-8 חודשים ומגיעה עד ל- 20 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

איני מקבלת את טענת ב"כ הצדדים כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-3 חודשי פסילה בפועל.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים.

הנאשם גרם לתאונת דרכים עת נהג רכבו בקלות ראש בעודו נוסע אחורנית ביציאה מהחנייה, לא ציית להוראת התמרור, לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב ופגע עם חלקו האחורי של רכבו בדופן ימין של הרכב המעורב.

...

לסיכום חלק זה, מצאתי כי במקרה זה התרשל הנאשם בנהיגתו, הן בשל יציאתו מחניית הבניין בנסיעה הרצופה לאחור אגב סיכון הרכב המעורב ומבלי לעצור כשאחור רכבו בקו שפת הכביש ומבלי לבחון התנועה הקרבה לעברו והן בשל אי הציות להוראות תמרור 302.

  לסיכום חלק זה, אכן בתיק זה היו מחדלי חקירה ואולם, לא מצאתי שהיה בהם כדי לפגוע ביכולת הנאשם להתגונן כנגד האישומים.

סוף דבר שוכנעתי כי בעת התאונה היה רכב הנאשם בנסיעה לאחור ולא בעצירה; שוכנעתי כי מקום האימפקט הינו בנתיב הימני בכביש בו נסע הרכב המעורב.

בפני תביעה קטנה לתשלום פיצוי בסך 32,710 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 01.07.2021 שאירעה בין רכב התובע לרכבה של הנתבעת 1, אשר נטען כי האחרונה מבוטחת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת").

הנתבעות טענו לעומת זאת, כי התובע הוא האשם הבלעדי בקרות התאונה, הואיל ונסע לאחור ללא מתן זכות קדימה לתנועה בדרך, חצה את הכביש, חדר לחניה בו עמדה המשאית עם הרמפה הפתוחה, ופגע ברמפה.

האמור לעיל חל ביתר שאת עת התובע נסע אחורנית, דבר המחייב אותו לנקוט משנה זהירות: תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת: נסיעה אחורנית תק' (מס' 3) תש"ל-1970 נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע – (1) סיכון או פגיעה; (2) הטרדה או הפרעה.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים לרבות הסרטונים שהוצגו בפני, הגעתי לידי מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת ברובה על התובע וכי לנתבעות אחריות בשיעור של 30% בלבד להתרחשותה.

לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת ברובה על התובע (80%), ואילו לנתבעות 1 ו-2 אחריות בשיעור של 20% בלבד ופוסקת כדלקמן: אני מחייבת את הנתבעות 1ו-2 יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 5,329 ש"ח בצירוף אגרת המשפט בסך של 327 ש"ח ובצירוף שכ"ט שמאי בסך כולל של 1,539 ש"ח והוצאות משפט בסך של 500 ש"ח וזאת לאור התוצאה אליה הגעתי אשר משמעותה הוא דחיית חלק הארי של התביעה.

פתח דבר לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין ניזקי רכוש – רכב שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.3.2021.

הנתבע והתובע שכנגד לעומת זאת, טען בכתבי טענותיו, שתוך כדי נסיעתו מבלי שמהוה כל סיכון לעוברים סביבו, יצא התובע בנסיעה לאחור מהחניון תוך אי מתן זכות קדימה וגרם להתרחשות התאונה.

דיון והכרעה קריאת טענות הצדדים מלמדת כי על בית המשפט להכריע בשאלה האם אכן נהג רכב המזאדה עמד במקום ללא נוע, כאשר רכב הנתבע מנסה "להדחף" בטווח הצר שנותר ומשכך גרם לתאונה, או שמא הנתבע נסע בנתיבו כדין כאשר רכב התובע בעת תימרון באיזור החניה נסע לאחור ופגע בו. למעשה, התמונה והסרטון שמתארים את המקום לאחר הארוע, מצג הרכבים שבו יכול להתאים לשני התרחישים, שכן אופן עמידתם לאחר התאונה, יכול להתרחש כתוצאה מיציאה לאחור והדיפת הרכב לאחור, או לחילופין, ניסיון הנתבע להכנס בצמוד למדרכה מאחורי רכב המזדה.

...

ה.ו אשם תורם: על אף שמצאתי להעדיף את גרסת התובע, סבורני כי רובץ עליו אשם תורם בשיעור של 40% שאינו יוצר עילת תביעה עצמאית וזאת מאחר וכאמור מצאתי שהוא היה מצוי בעצירה מוחלטת.

סיכום סיכומו של דבר, בנסיבות האמורות, אני מורה על קבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,463 ₪ בתוספת שכר טרחה בסך 4,000 ₪ ואגרת בימ"ש בסך של 780 ₪.

התאונה התובע, יליד 1984, תושב נהריה, טוען כי ביום 15.05.2018 בשעה 18:09 או בסמוך לכך, נפגע בתאונת דרכים עת נהג באופנוע שמספרו 76-994-34, ברח' ברנר טבריה.

בעקבות אותה תאונה הוגש נגד הנתבע 1 כתב אישום בבית משפט לתעבורה בנצרת, המייחס לו עבירות של סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, נהיגה בחוסר זהירות , היתנהגות הגורמת לנזק ולחבלה של ממש לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה (ת"ע 10280-12-18 מדינת ישראל נ' ראובן יוסף גול).

לא ניתן להיתעלם מכך שמצד ימין לנתיב נסיעתו של התובע, היו מספר מפרצי חנייה, כך שממילא היה על התובע להאט את מהירות נסיעתו שמא אחד מהרכבים החונים היה יוצא מהחנייה בנסיעה לאחור.

עם זאת, תובע אינו זכאי לשפר את תנאי הדיור שלו על חשבון המזיק (ר' מספרו של ריבילין "תאונות דרכים, חישוב הפיצויים" עמ' 1126 – 1127 שמפנה לפסק הדין בע"א 357/80 יהודה נעים נ' משה ברדה, לו(3) 762 וכן ע"א 2596/92 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' כהן ואח' (פורסם בנבו)) מן הכלל אל הפרט התובע לא צירף חו"ד שיקומית, או כל חוות דעת אחרת לפיה הוא נזקק להתאמת מקום מגורים או כי הוא מחויב לעבור לקומת קרקע או לדירה עם מעלית.

...

לסיכום, מצאתי לפסוק לטובת התובע הפסד שכר לעבר בסכום של 85,000 ₪.

לאור כל האמור התובע לא הוכיח כי הוא נדרש לבצע התאמות דיור או להחליף את דירתו בשל הנכות שנגרמה לו בעקבות התאונה – כאשר גם שיעור הנכות האורתופדית 24%, וטיב הפגימה אין בהם די כדי לבסס הטענה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 80,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר לעתיד 20,000 ₪ סה"כ נזק 620,625 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 30% 186,187 - ניכוי תשלומים תכופים 25,000 ₪ - סה"כ 409,438 ₪ (במעוגל) התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 409,438 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 95,808 ₪, והחזר אגרת תביעה.