תאונת דרכים בעקבות מרדף משטרתי אחר קטנוע

המחלוקת העיקרית היא אם התובע היה הולך רגל – שאז הוא זכאי לפצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975; או שרכב על קטנוע חסר ביטוח – שאז הוא עשוי לזכות בפצוי מכוח פקודת הנזיקין.

"אני זוכר את אליעזר זוהר מכיר אותו טוב והיינו חברים לפני הרבה שנים באולגה. אני זוכר שלאליעזר היתה תאונה. מישהו ניכנס בו מאחורה במהירות. ... נסענו אני והוא על אופנוע מהים לכיוון ישר 400-200 מ' הוא ראה מישטרה התחיל לנסוע מהר. על 120 . הסתובבתי ראיתי אוטו נוסע מהר וקרוב אחריו , מזדה. אמרתי לו תעצור הוא עצר והוא העיף אותו. אני לא יודע של מי המזדה לא של המישטרה של אזרח. זה היה ליד כפר הנופש בערך. ...אמרתי לו שיעצור כי מישטרה רודפים אחרינו. הוא עצר בפתאומיות. אני לא יודע למה הוא נלחץ כשראה מישטרה אחרינו. הוא הרכיב אותי על האופנוע לא קרה לי כלום. היתה לו פגיעת ראש. היה שנה בביח לוינשטיין. אני לא יודע של מי האופנוע. אחכ קצת היינו חברים ואחכ הוא חזר בתשובה" (עמ' 48) בהמשך עדותו, ובמענה לשאלות שנשאל, חזר על גרסה זו ומנה פרטים שונים ומדוייקים הקשורים לתאונה כמו מיקום התאונה, אופן הפגיעה, מצבו של התובע לאחר התאונה ופינויו (עמ' 53-51 ובמידה פחותה עמ' 60-58).

בדוח אירועים של מחלקת הבטחון של הכפר (נספח י"ב לראיות כלל) נכתב ע"י מוקדנית בשם סימה כי בשעה 4:10 אירעה "תאונת דרכים בככיכר. אחמ"ש ניגש ונתן עזרה ראשונה ובמקביל הוזעק מד"א ומשטרה". עוד הוסף, בכתב יד שונה, כנראה ע"י האחמ"ש רוסטיק פטרוב "אופנוען מחוץ לכפר". חוקר מטעם כלל שוחח עם גב' סימה ומר פטרוב, ושניהם אישרו כי לא ראו את התאונה, כי סמוך למקום התאונה היה אופנוע וכי הניחו שהנפגע בתאונה רכב עליו אך אינם יכולים לאשר זאת בודאות.

עובדות אלו מטילות על איליה את האחריות העיקרית לתאונה שכן נהג באופן שאינו מתאים לתנאי הדרך ולא שמר מרחק מספיק מן האופנוע כנדרש בתקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעת כי "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה". חובתו של הנהג היא לשמור מרחק נסיעה שימנע תאונה גם במצבים לא צפויים לרבות בלימת חרום של הרכב שלפניו וככל שלא שמר מרחק מספיק התרשל.

...

בהתאם לסעיפים סעיפים 7(3) ו-7(5) לחוק הפלת"ד התביעה נגד קרנית נדחית.

הודעת הצד השלישי ששלחה קרנית נדחית ללא צו להוצאות.

התביעות נגד נתבעים 2-3 בעילות הנובעות מחוק הפלת"ד נדחות.

בעפ"ת 37090-05-10 אימן עודה נ' מדינת ישראל, בהתייחסו לחומרת העבירה והסכון הטמון בה, קבע בית המשפט: "אין להקל ראש בסיכון הנובע מהעבירה של נהיגה ללא רשיון. אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה כלל, לעתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב. בכל אלה יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש – נהגים אחרים, הולכי רגל ואף המערער עצמו" במקרה שלפני לעבירה זו מתלוות עבירות נוספות של אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בחוסר זהירות, ונהיגה ללא תעודת ביטוח, כך שרף החומרה עולה.

על הענישה הראויה שיש לראות בבריחה משוטרים עמד כב' השופט א' טננבוים בתת (י-ם) 14872/08 לישכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (12.11.09), שם הורשע נהג בעבירות של אי ציות לאות שוטר לעצור, אי מתן זכות קדימה, אי ציות לתמרור, ונהיגה ללא רישיון רכב תקף: "השאלה שלפנינו פשוטה היא. מה דינו של נהג שנמלט משוטרים ועקב כך היתנהל אחריו מרדף משטרתי עד לעצירתו? והתשובה היא כי אין מנוס ממאסר בפועל. מן ההכרח שייצא מבתי המשפט מסר ברור, תקיף, צלול וחד משמעי לכל נהג ונהגת. נהג שנמלט משוטרים, אחת דינו לכלא. הסיבה המרכזית לתגובה קשה זו היא הצורך בהגנה על הציבור. מרדף משטרתי הוא מסוכן לא רק לנהג הנמלט מהשוטרים אלא גם לעוברי אורח תמימים שלא חטאו ודבר אין להם עם המרדף, ועל בתי המשפט להגן עליהם." העולה מכך הוא שיש להחמיר במקרים בהם נמלטו נהגים משוטרים וגרמו למרדף משטרתי אחריהם.

בית המשפט המחוזי ציין שהתנהגותו של המערער מעידה על בריונות לשמה, המערער העמיד בסכנה מירבית את העוברים ושבים במקום ובנס לא ארעה תאונת דרכים.

בית המשפט הותיר את המאסר המותנה שנקבע ל– 3 חודשים, למשך שנתיים, ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, אולם האריך את תקופת הפסילה ל – 12 חודשים, קבע שאין לאפשר למשיב לגשת למבחנים הקשורים ברישיון הנהיגה בתקופה זו והעמיד את הקנס על סך 3,000 ש"ח. בעפ"ת 46373-01-17 עבדו נ' מדינת ישראל, (15.2.17), הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בקטנוע ללא רישיון נהיגה מעולם, וללא ביטוח.

...

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 180 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע על פי תכנית שיכין שירות המבחן.

אני דנה את הנאשם לחודשיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים ,והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח. הקנס ישולם בתשלום אחד תוך 90 יום.

מונחת לפניי תביעה כספית על סך 21,470 ₪ בגין ניזקי רכוש מתאונת דרכים שאירעה ביום 6.11.19 בטייבה.

ב"כ התובעת טען כי עד התובעת העיד עדות קוהרנטית וברורה בדבר מרדף שנערך אחר רכב הנתבע ונסיבות קרות התאונה.

לעומת זאת, התקשיתי לקבל את עדותו של הנתבע לפיה לא היה מודע כלל לכך שרכבים משטרתיים רודפים אחריו, מאחר ששמע מוסיקה, לנוכח הנוכחות המשטרתית הרבה בזירת התאונה, לאחריה, גם אם השוטרים שניצפו בסירטון לא היו עדים לתאונה עצמה.

אעיר, כי על פסק הדין בתא"מ 23421-04-16 הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז (ע"א 5213-03-18), בו היתקבל אמנם ערעור שכנגד שהגישה המדינה, אך הושארה על כנה התוצאה האופרטיבית לפיה יוחס למדינת ישראל אשם תורם בשיעור של 30% לאחר פגיעה בקטנוע שנגנב על ידי הנוהג בו, שאף הורשע בדין.

...

על כן, אני קובע כי הנתבע אכן היה מעורב במרדף משטרתי, ויש לייחס לו אחריות לקרות התאונה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך 10,735 ₪.

ההחלטה ניתנה בקשר לתיק תאונת דרכים של המישטרה, שמספרו 82424-2023, ממנו עולה שביום 20.2.23, סמוך לשעה 19:00, נהג המבקש, בכביש 85, בקטנוע, כשהוא אינו מורשה לנהיגה לסוג הרכב, וכשהתבקש לעצור בצד, החל בבריחה, בתוך כפר נחף, סטה מנתיב נסיעתו והיתנגש בקיר של חנות.

צוין כי בוצע מרדף אחר הנהג, והשוטר ציין כי הפעיל מצלמת גוף ותפס את הנהג.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, הראיות לכאורה המצויות בתיק, לגבי העבירות שמיוחסות למבקש, והיותו של המבקש נהג חדש, לרכב פרטי, שנהג באירוע כשהוא אינו מורשה לנהיגה באופנוע, וגרם לתאונה, תוך שנמלט מהשוטרים, נוכח המסוכנות שניבטת בנסיבות אלה מהמשך נהיגת המבקש, שוכנעתי שהחלטת הקצין, לפסילת רישיונו של המבקש, לתקופה של 60 יום, סבירה ומידתית.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

השוטרים בניידת המישטרה פתחו במרדף אחר הנאשם שהמשיך בנסיעה מהירה בקטנוע, שאינה מתאימה לתנאי הדרך, נימנע במכוון מעצירה לפי הוראת תמרור עצור בצומת עזה נס לגויים, וחצה את הצומת בנסיעה מהירה תוך סיכון של כלי רכב ומשתמשים בדרך.

עוד עמד הסנגור על נסיבות ביצוע העבירה, ועל קרות התאונה בשעת לילה ועל רקע מרדף משטרתי, תוך שבקש לבצע הבחנה בין מקרים שנידונו בפסיקה שהציגה התובעת, לבין מקרים אחרים שהוצגו על-ידו.

בתי המשפט עמדו פעמים רבות על החומרה שבעבירת ההפקרה ועל הפגיעה של עבירה זו בערך המוגן של קדושת החיים, והצורך להלחם בתאונות הדרכים.

...

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום 17.8.23 ובניכוי ימי מעצרו 8.6.22 עד 18.7.22.