תאונת דרכים בסיבוב פרסה על אי תנועה

רקע כללי: לפני תביעה על סך 9,968 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים.

בחקירה הנגדית נישאל העד כיצד מתיישבים הנזקים ברכבם, ובפרט הנזק שנצפה בפגוש רכב הנתבעים, עם גירסתו והשיב: "כשפנינו את הפרסה היינו באמצע הנתיב והרגשנו מכה" (עמ' 6 ש' 23 לפרוטוקול) וכן "היינו קצת על השמאלי וקצת על אי התנועה... אנו היינו כבר באמצע פניה" (עמ' 6 ש' 34 לפרוטוקול).

סימני פגיעה זו, מתיישבים עם גרסת הנתבעים, לפיה רכב התובעים עמד בנתיב הימני ובעת שביצע סיבוב פרסה פגע ברכבם ו"משך" את פגוש רכב הנתבעים.

בחקירה הראשית טען דוידוביץ' שהפגיעה אירעה "כאשר התחלנו אחרי העצירה מוחלטת להתקדם לעבר הפרסה..." (עמ' 6 ש' 12 לפרוטוקול) ובחקירה הנגדית טען כי רכב התובעים כבר היה באמצע הנתיב כאשר אירעה התאונה: "...שפנינו את הפרסה היינו באמצע הנתיב והרגשנו מכה. התאונה באמצע הנתיב הנגדי" (עמ' 6 ש' 23-24 לפרוטוקול).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בחומר שהוגש, לרבות חוות הדעת, התמונות המתעדות את הפגיעות, צילומים של זירת התאונה ומיקום כלי הרכב בעת התאונה ולאחר שהצדדים והמעורבים העידו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל ומאחר שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים על כל חלקיה.

מתוך סכום זה ישלמו הנתבעים 1 - 2 ביחד ולחוד, סך של 3,500 ₪ לתובעים וזאת בגין הצגת מצג כוזב כאמור, בזבוז זמנם וזמנו של בית המשפט והיתרה תשולם לאוצר המדינה.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 21,950 ₪, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 18.9.12 (להלן: "התאונה").

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים נהג רכב התובעת טוען, כי התאונה ארעה, עת עמד עם רכבו בצומתT ברמזור אדום, כשמופע האור הירוק התחלף ברמזור, החל לבצע פרסה, אך לא השלים אותה, כיוון שעלה על אי תנועה הנמצא במקום.

בהתאם לתרחיש זה, בעת קרות התאונה, נהג רכב התובעת היה במהלך נסיעה לאחור, זאת בכדי לרדת מאי התנועה עליו עלה ולהשלים את ביצוע סיבוב הפרסה בצומת.

...

אשר לאחריות נהג רכב הנתבעת: אני סבורה כי נהג רכב הנתבעת אמנם נסע במהירות סבירה של כ 5-10 קמ"ש, אולם לא שוכנעתי, כי הלה שמר על מרחק סביר מרכב התובעת, אשר היה במהלך תמרון רכבו בכדי להשלים את ביצוע פניית הפרסה.

תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, קובעת בנדון זה כדלקמן: "49 (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה". יתרה מכך, אני סבורה כי נהג רכב הנתבעת, היה צריך להבחין בכך שרכב התובעת, עלה על אי תנועה הנמצא במקום.

התוצאה פועל יוצא מן האמור הוא, כי אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת, סכום של 10,975 ₪ (50% מסכום התביעה), בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 9.1.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תביעה ותביעה שכנגד, לתשלום ניזקי פח שנגרמו בתאונת דרכים בין רכב התובע לרכב הנתבע שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

הכרעה לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בהודעות הנהגים ותמונות הנזק, אני סבורה כי גרסת הנתבע מעוררת מספר קשיים: הנתבע העיד כי התובע ניסה לעקוף אותו, בעיצומה של פניית הפרסה, אך גירסתו אינה מתיישבת עם טענתו לפיה החל בפניית הפרסה במרחק של פחות ממטר, מאי התנועה שהיה לשמאלו, שהרי אם כך ארע, לא יכול היה רכב התובע לעבור ברווח שבין רכבו לבין אי התנועה, אלא תוך עלייה על אי התנועה.

גרסת התובע לא היתה עקבית, שכן בהודעת הנהג שלו מסר שהתאונה ארעה בעת שפנה שמאלה, ולא מסר שהתכוון לבצע פניית פרסה.

כמו כן, יש במסקנה זו כדי להסביר את מוקד הפגיעה האחורי ברכב הנתבע, שהסיבה לה היא, כאמור, בכך שהרכב טרם היה בניצב לכיוון התנועה, אלא רק החל להסתובב במהירות, בקשת רחבה לתוך הכביש, ואז היתנגש בפינה הימנית קדמית של רכב התובע, שניכנס לצומת למולו.

...

הכרעה לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בהודעות הנהגים ותמונות הנזק, אני סבורה כי גרסת הנתבע מעוררת מספר קשיים: הנתבע העיד כי התובע ניסה לעקוף אותו, בעיצומה של פניית הפרסה, אך גרסתו אינה מתיישבת עם טענתו לפיה החל בפניית הפרסה במרחק של פחות ממטר, מאי התנועה שהיה לשמאלו, שהרי אם כך אירע, לא יכול היה רכב התובע לעבור ברווח שבין רכבו לבין אי התנועה, אלא תוך עלייה על אי התנועה.

אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לתאונה תחולק בין הצדדים, כך שהנתבעים יישאו ב-80% אחריות, ואילו התובע יישא בהתאמה ב-20% אחריות.

סוף דבר בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובע באמצעות הנתבעת 2 סך של 3,172 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, אגרה כפי ששולמה, ושכר העד בסך 250 ₪.

בתביעה שכנגד ישלם התובע לנתבעים סך 1,131 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, אגרה כפי ששולמה, שכר הנתבע בסך 250 ₪ ושכר העדה בסך 450 ₪.

בעקבות זאת, הגענו עד הלום: "... יודגש, כי עקב סטיית רכב המרצדס אל עבר נתיב נסיעתי, אני בלמתי בלימת פתע וסובבתי את ההגה לצד שמאל למען אחמוק מהתנגשות חזיתית קשה אך בשל הסטייה החפוזה והמפתיעה שבוצעה ע"י נהג רכב המרצדס אל עבר נתיב נסיעתי, התאונה הייתה בלתי נמנעת. יש לציין כי הפגיעה ברכב בו נהגתי היא בצידו הימני בעוד הפגיעה ברכב המרצדס היא בצד שמאל שלו. לאחר ההיתנגשות בין שני הרכבים, הרכב בו נהגתי עלה על אי תנועה הנמצא ליד הנתיב השמאלי, ועצר במסלול הנגדי של הכביש" [סעיף 4 לתצהירו].

עד הגנה נוסף, מוג'אד אלקרוטי, סבר שהתובע, שבתחילת הפרשה היה במצב נייח, ביקש לבצע סיבוב פרסה במקום בו אסור היה הדבר, חסם אגב כך את נתיב נסיעתו של בנו של הנתבע 1, וגרם בכך לתאונה.

כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המשך הדברים נמצא לציין, שבשעה שמתייצב בעל דין בבית המשפט בנסיבות המצביעות, בעליל, על קשיים בסבירות גירסתו, בתום ליבו ובמהימנותו, נכון לתת לכך ביטוי הולם בפסיקת בית המשפט, ובתוך כך מחויב בית המשפט לשאלה, האם, למרות ניתוח קר של נסיבות תאונת הדרכים המצביע על אחריות התובע, לא היה גם לנתבעים, לרבות במעמדם כתובעים שכנגד, מה להסתיר, ואולי אף הרבה מה להסתיר.

...

על יסוד האמור קובע אני, כי, לפחות במבחן מאזן ההסתברויות, מן הנמנע לאמץ את גרסת התובע, ולכל הפחות מחויב אני למסקנה, שאין לראות את גרסת התובע כמוכחת.

בחינת מעט המחזיק את המרובה מצאתי להביא את סעיף 10 לתצהיר התובע, בו נכתב כדלקמן: "בעקבות הערכת השמאי עבוד, והעברת חוות דעתו של השמאי לנתבעת מס' 2 הערכה אשר כללה את עלות תיקון הרכב לרבות ירידת ערכו, נוהלו מגעים ביני לבין הנתבעת מס' 2 באמצעות פקיד שלה בשם עאדל עסאף אליו הופניתי ע"י השמאי עבוד עבוד (הוא זה אשר מסר לי את מספר הטלפון של עסאף) ואשר בסופם הגיעו הצדדים לכדי פשרה לפיה לסילוק כלל תביעותיי כלפי הנתבעת ומבוטחה עקב ובגין התאונה תשלם הנתבעת לי את הסך של 62,000 ₪". אמנם, בהיותה חברת ביטוח הפועלת בשטחי הרשות, אין הנתבעת 2 נכנסת להגדרת "מבטח" על פי החוק התקף בישראל, ועם זאת, אתקשה שלא לתת ביטוי לכך, שהתייצבות שכזאת מטעם חברת ביטוח, בית המשפט לא ראה זמן רב. תחילה יצוין שהמדובר בבעל דין שסירב להגיש תצהיר לבית המשפט, ואפילו ביודעה שטוענת היא לשיבוב מתוקף מעמדה כתובעת שכנגד, לא סברה הנתבעת 2, ועל אף הוראת בית המשפט בעניין, שראוי שתגיש תצהיר שמקורו בגורם מוסמך מטעמה.

לגופן של ראיות נמצא לקבוע כי ביחס לנסיבות בהן התרחשה תאונת הדרכים נוטות המסקנות, לפחות בהתבסס על עקרון מאזן ההסתברויות, לחובת התובע, וביחס לכל שהתרחש לאחר מכן, מחויב בית המשפט למסקנה, שמטעמים כאלה ואחרים, הדרך בה התנהלו הנתבעים/התובעים שכנגד מצביעה, לכל הפחות, על בעייתיות בתום ליבם, וככל הנראה, אף הרבה מעבר לכך.

כעבור מספר דקות דיווח אהרוני כי החשוד ביצע סיבוב פרסה בצומת עין הקורא וכי הוא מגיע לאיזור גן הורדים.

החזקה הממעטת מחריגה מהגדרת "תאונת דרכים" קטיגוריה של מקרים המכונה "תאונה מכוונת", שלהתקיימותה נדרשים שני תנאים מצטברים: האחד, שהמאורע ארע כתוצאה ממעשה מכוון; והשני, שהמעשה נעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של "אותו אדם". לחזקה הממעטת מתלווה תנאי מסייג, הקובע כי גם אם מתקיימים שני התנאים המצטברים הנ"ל, לא תוחרג תאונה מכוונת מהגדרת "תאונת דרכים" אלא אם כן הנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעת המעשה על השמוש ברכב מנועי.

ב.4.2 עצירת רכב חשוד נוהל מס' 02.240.10 "עצירת רכב ע"י סייר תנועה" (מוצג 53 לתיק מוצגי התביעה), אשר פורסם על רקע תאונות דרכים שארעו במהלך עצירת רכבים על-ידי שוטרים, מחייב כי עצירת רכב תיעשה במקום בטוח, בתוך השוליים או בצמוד למדרכה, במקום שאינו מהוה הפרעה לתנועה ואינו מסכן את המשתמשים בדרך (סעיפים 4(ב)(1) ו- 4(ג)(4)(א) לנוהל).

...

לפיכך אין לתובעים עילת תביעה על-פי הפקודה ותביעתם צריכה להידחות על הסף.

לאור זאת, ובהתחשב בגילו של המנוח, מציעים הנתבעים לפסוק לעזבון המנוח דכאן סך של 375,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. לאחר שבחנתי ושקלתי את הדברים, החלטתי לפסוק לעזבונו של המנוח פיצוי בסך 475,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים.

בהתחשב בנתונים האישיים הרלוונטיים של המנוח, אני סבורה כי יש לערוך את החישוב הנ"ל על בסיס השכר הממוצע במשק, מתוך הנחה שהוא משקף פחות או יותר את השכר בממוצע שעשוי היה המנוח להרוויח בעתיד הקרוב והרחוק עד גיל הפרישה.

כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו-3 ביחד ולחוד שכר-טרחת עורך-דין בסך 135,137 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.