תאונת דרכים בנסיעה לאחור בעקבות אי הבחנה ברכב בעמידה

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת תיחלוף (שבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, בה חברת הביטוח התובעת נכנסת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין תאונת דרכים שארעה ביום 20.12.17, בין שני כלי הרכב נשוא התביעה דנן (להלן: "התאונה").

לטענת הנתבע, רכב התובעת נסע מאחוריו ומאחר ולא נקט אמצעי זהירות כחוק ולא שמר מרחק כראוי, פגע בו מאחור.

בהודעה לביטוח, ובסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי: "הרכב הפוגע אשר עמד בהמשך הכביש החל לפתע לנסוע לאחור במהירות, בחוסר זהירות..." בעדותו בפני ביום 9.9.19 , התובע טען כי הבחין ברכב הפוגע שנסע בצורה מהירה אחורה ולמרות שצפצף לו להזהירו, לא עצר וניכנס בו (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד: 1, שורות: 14-18): "נסעתי ברכבי כמו כל בוקר באותה תקופה נכנסתי לכביש צדדי מול מגדל קרדן, יש אתרי עבודה רבים נכנסתי ואני מבחין ברכב גדול שחור שנוסע בצורה מהירה אחורה, צפצפתי והוא לא עצר וניכנס בי. יצאנו מהרכבים ברוח מאוד נעימה להחליף פרטים אמרנו שניתן לביטוחים לטפל בדברים. הבחור אמר שאני לא יכול להמשיך לנהוג ברכב כי היתה נזילה ברדיאטור והמליץ לנסוע למוסך קרוב." ובהמשך (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד: 1, שורות: 25-26): "הוא נסע אחורה ואני קדימה פספס את הכניסה לאתר ונסע אחורה זה היה מוקדם בבוקר ולא היו רכבים שם, אני לא נוסע בצורה שאני דובק לרכב מקדימה." לעומתו, גירסתו של הנתבע הייתה לא עקבית, נגועה ב"זכרון סלקטיבי" ולא אמינה בעיני.

משראה "רכב דוהר" ברברס לעברו ובמיוחד כטענתו שהבחין ברכב ממרחק של כ- 300 מ', יכול היה לנסות למנוע את התאונה באופן אקטיבי יותר כגון להסיט את מכוניתו מנתיב הנתבע, לעצור בצד או לנסוע רברס גם הוא ולא לסמוך רק על הצופר ולהמשיך להתקדם עם רכבו כשתוואי הרחוב מאפשר עמידה לצד הדרך.

...

אני מקבל את טענת התביעה על כי אי הבאת העד מטעם ההגנה פועלת לרעתה וכפי שנפסק ברע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה, סא(1) 834 (2006) : "דומה הדבר, וביתר שאת, למצב בו בעל דין נמנע מלהביא מטעמו עד שלכאורה מתבקש היה שיובא לעדות. אי הבאתו של עד כאמור תחזק את עמדת היריב." שאלה נוספת שיש לשאול היא: מדוע הנתבע אשר גרסתו היא כי נפגע מאחור ע"י רכב התובעת, לא הגיש תביעה לחברת הביטוח ו"המתין" לקבל דרישה מחברת הביטוח של רכב התובעת? בעדותו ציין הנתבע (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד:5, שורות: 3-21): "ת. לא שלחתי את הרכב שלי לבדיקה. אני נוסע בו יום יום אם לא נרשם על הצג שיש תקלה או חיישנים שנפגעו, והם לא הראו.

לאחר התבוננות בתמונות שהוצגו והעדויות שנשמעו, ולאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: מכוניתו של מבוטח התובעת נפגעה בשל נסיעת הנתבע ברברס.

סוף דבר: לאחר שקראתי בעיון רב את מסמכי וכתבי טענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים שהועלו בפניי ולתמונות שהוצגו לי, אני קובע כי לשני הצדדים ישנה אחריות לקרות התאונה.

הנני מחייב את הנתבע הן בהוצאות משפט והן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.10.18.

רכב הנתבעת 2 נראה בדיוק מאחוריו ובצמוד לו. עוד ניתן להבחין ברכב הנתבע 1, כשהוא עומד לרוחב הנתיב הימני, בסטיה קלה ימינה, וכשחלקו האחורי על אי התנועה המצויר ביציאה מתחנת הדלק.

גם טענתו, בחקירה החוזרת, כי התמונות צולמו הרבה זמן (או 5 דקות) לאחר התאונה, אינה סבירה משתי סיבות - ראשית, בלתי סביר כי למשך פרק זמן ארוך חסם עם רכבו את נתיב הנסיעה העמוס, כדבריו, בכביש החוף, ושנית, עפ"י עדותו לאחר היתרחשות התאונה נסע אחורה.

...

באשר לרכיב ימי השבתה של הרכב – לא הוגשו ראיות מתאימות ועל כן אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה. נטען ע"י ב"כ הנתבעת 2, כי בחוות הדעת לא מוכח נזק במוקד אחורי, ואמנם, אין "מוקד אחורי" מופרד עפ"י חוות הדעת.

הואיל וכך ומשעולה מכל העדויות, כי פגיעת הנתבע 1 ברכב התובעת הייתה בדופן ימין של הרכב בלבד, ואילו פגיעת רכב הנתבעת 2 הייתה במוקד אחורי בלבד ועוד עולה מן העדויות ומכלל הראיות שכל אחת מן הפגיעות הסבה נזקים לרכב, סבורני כי די בכך, בכדי לבצע את ההבחנה בין המוקדים, עפ"י חוות הדעת הקיימת והרכיבים המפורטים בה. יוזכר, כי הנתבעים לא ביקשו לחקור את שמאי התובעת ולא הובאו ראיות לסתור.

לפיכך, החלטתי כי באשר לרכיבים בחוות הדעת מהם עולה באופן מובהק, באיזה מוקד מדובר, יושת התשלום על הנתבע שעולה מן העדויות שאחראי לנזק לאותם נזקים.

סוף דבר: אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הנתבעת 2 תשלם לתובעת בגין שיפוץ מגן אחורי 300 ₪, בגין בדיקת ציר אחורי 250 ₪, וכן 50% מעלות עבודות צבע ופחחות סך של 1600 ₪, בגין ירידת ערך בשל שיפוץ מגן אחורי וצביעת מגן אחורי סך של 590 ₪ (0.85% מערך הרכב), ובגין 50% משכ"ט שמאי 275 ₪, סה"כ 3,015 ₪.

זו תביעת שבוב של מבטח רכוש (רכב) נגד מזיק נטען בתאונת דרכים.

[footnoteRef:1] [1: אמנם גרסת התובעת בכתב התביעה היתה כי "בעת שהמבוטח נהג במכונית, הנתבע אשר נהג ברכב מאחוריו היתנגש במכונית מאחור." יטען הטוען – והנתבע כלל לא טען – כי עדות המבוטח לפיה הרכב המבוטח עמד לפני פניה שמאלה ולא נסע, סותרת את הגרסה בכתב התביעה לפיה ההיתנגשות ארעה בעת שהמבוטח "נהג". דא עקא, הנוסח המצוטט מתוך כתב התביעה מתאר באופן כללי כי המבוטח היה הנהג ברכב המבוטח בעת התאונה, להבדיל מהגירסה בכתב ההגנה המתארת שהרכב המבוטח היה במצב של תנועה במקביל לרכב הנתבע ("המבוטח נהג במכונית מצד ימין לרכב הנתבע ובנתיב נפרד").

ראו גם תא"מ (ב"י) 20870-02-19 ישיר חברה לביטוח נ' קופר אינטרנשיונאל בע"מ, פס' 12 (22.6.2020): "אומנם הנתבעת לא יכולה להעמיד את השרידים לבדיקה אצל שמאי מטעמה על מנת לערוך חוות דעת נגדית. אך יחד עם זאת, יכולה לערוך חוות דעת שמאי נגדית על בסיס תמונות השמאי אשר עליהם התבסס שמאי התובעת....". ראו גם תא"מ (כ"ס) 65252-12-18 דומיקאר בע"מ נ' סתוי, פס' 5 (29.3.2020): "ע"פ המידע שנימסר, כלי הרכב שבמחלוקת כבר נמכר ולכן לא היה זמין לבדיקה פיזית. הועדה מתבקשת לעורך את חוות דעתה על בסיס מסמכים ותמונות בלבד וללא בדיקה פיזית של הרכב". בעניינינו, אין מדובר כמובן במצב שבו הנתבע מנע את בדיקת הרכב; הנסיבות היו, שהרכב נבדק בידי שמאי ראשון מטעם התובעת, אשר הלך לעולמו לקראת שמיעת הראיות בתיק.

...

אף מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת, לפיה בכך שהשמאי בהיר, אשר העיד בפני, הגיע למסקנות שונות לגבי היקף התיקון הנדרש מאשר השמאי בדארנה ז"ל, יש כדי להצביע על כך שהשמאי בהיר ערך שמאות – בענין היקף התיקון הנדרש – על סמך כישוריו-שלו ולא בבחינת "העתק-הדבק" מחוות הדעת של השמאי בדארנה ז"ל. אינני מוצא לזקוף מסקנות מרחיקות לכת לחובת המקצועיות של השמאי בהיר בגין אי-בדיקת נתוני שווי הרכב בעצמו.

הנני מקבל את התביעה באופן חלקי, על בסיס הנזק שהוכח (להבדיל ממלוא ערך הרכב בניכוי תקבול ממכירת שרידים, המשקף אבדן גמור), ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך האמור (60,772 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום חוות הדעת של השמאי בהיר (3.1.2022) ועד לפרעון בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 7110 ₪.

התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי ביום 13.6.17, בשעה 22:00 לערך, אירעה תאונת דרכים בין רכב התובעת לרכב הנתבעים, עת רכב הנתבעים החל לפתע בנסיעה לאחור, בניסיונו להכנס לחניה עם שער חשמלי, ופגע ברכב התובעת אשר היה במצב עמידה (להלן: "התאונה").

בהמשך עדותו נהג רכב התובעת השיב לשאלות ב"כ הנתבעים כי לא הבחין ברכב הנתבעים נוסע אחורנית מאחר שרכב הנתבעים יצא לאחור כאשר האחרון היה מצידו הימני של רכב התובעת (עמ' 3, שורות 10-8 לפרוטוקול).

" מהוראה זו יוצא כי מחוקק המשנה בחר להטיל חובת זהירות מוגברת על מי שמבקש להסיע את רכבו לאחור, שהרי אין זו דרך נסיעה רגילה, להבדיל מנסיעה ישרה.

...

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והראיות שהוצגו בפניי, ראיתי לקבל כנכונה את גרסתו של נהג רכב התובעת למנגנון התאונה שאירע ולהעדיף אותה על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

לא בכדי נהג רכב התובעת העיד כי כאשר הבחין ברכב הנתבעים עומד בזווית לפניה ימינה לחנייה והבחין בשער החשמלי נפתח המשיך בנסיעתו וכאשר הדופן הימנית של רכב התובעת הייתה מאחורי רכב הנתבעים, נסע רכב הנתבעים לאחור ופגע בו. איני מקבלת את ניסיונה של ב"כ הנתבעים להראות כי ישנו נזק למוקד דלת קדמית ימנית ברכב התובעת.

ולסיכום הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום התביעה בסך של 11,309 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 25.09.2021 בין כלי רכב, מ"ר 65-561-32 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידיה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 39-253-68 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע ונהוג בידו (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

לאחר שהתובעת המתינה שתנועת הרכבים תסתיים, התובעת אותתה שמאלה ברכבה במטרה לעקוף את רכב הנתבע העומד והחלה בעקיפה משמאלו של רכב הנתבע, אלא שאז במהלך העקיפה רכב הנתבע נסע לאחור, ופגע עם חלקו האחורי השמאלי בכנף הימינית הקדמית של רכב התובעת.

אופי הנזקים ברכב התובעת, כפי שמניתי לעיל, מתיישב היטב עם תיאורה של התובעת בדבר נסיעתו לאחור של רכב הנתבע, והוא אינו יכול להישתלב עם פגיעה מאחור ברכב הנתבע בשל אי שמירת מרווח מצדה של התובעת.

" מהוראה זו ניתן ללמוד כי על המסיע את רכבו לאחור מוטלת חובת זהירות מוגברת מאחר שאין זו דרך נסיעה רגילה, להבדיל מנסיעה ישרה.

...

אני סבור כי רכב הנתבע הוסע לאחור על ידי הנתבע מבלי שהוא נותן דעתו לרכבים העלולים להופיע מאחוריו, ובשים לב לכך שמדובר בנתיב השתלבות ובסמוך לאחר הפנייה ימינה במחלף.

אשר למחלוקת בעניין הנזק והיקפו, הרי שמאחר שסכום התביעה נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, והואיל והנתבע לא הגיש חוות דעת שמאי נגדית אשר יש בה כדי לסתור את גובה הנזק, אני מקבל את סכום התביעה.

אשר על כן, הנתבע, ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 9.1.